לבסוף, כדי לחתום את מינוי הלויים והכֹהנים כמעמד מיוחד בקרב ישראל, מונה התורה את המעשרות המגיעים להם, הכוללים חלקים מקרבנותיהם, מתבואתם ומעדריהם של בני ישראל. ישנן מתנות הניתנות לכֹהנים וישנן כאלה הניתנות ללויים, כאשר גם הם בתורם צריכים להפריש מעשר מתרומותיהם ולהעניק אותו לכֹהנים.
אף שהכֹהנים העובדים במקדש באים מזרע אהרן בלבד, ה'כהונה' הרוחנית פתוחה לכולם. זו משמעות היותנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש", כפי שמסביר הרמב"ם:
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו הא-לוהים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללויים..." (משנה תורה הלכות שמיטה ויובל יג, יג).
במילים אחרות, אם אנו מכירים בכך שמטרת הבריאה היא לשמש את בוראה ולגלות אותו ואנו מקדישים עצמנו לתכלית זו, הופכים גם אנו - במובן הרוחני - לכֹהנים, ומובטחת לנו שתִשרה ברכה א-לוהית במעשי ידינו כדי שנוכל להתפנות לעבוד את ה' כרצוננו.
(על פי לקוטי שיחות ב, עמ' 691-690)
הוסיפו תגובה