עם ישראל מקבל לבסוף את ההבחנה בין הכֹהנים והלויים ובין הלויים לשאר ישראל. אך כעת עולה חשש חדש: מאחר שכניסתם של בני ישראל לאזורים מסוימים בתחום המשכן היתה עבירה שדינה מוות, נמצאים האנשים חשופים לסכנת מוות מיידית בכל עת. לפיכך, מורה ה' לכֹהנים וללויים לדאוג לכך שבני ישראל לא יגיעו לאותם אזורים אסורים.
פסוק זה מלמד אותנו שישנה מדרגה של התקשרות עם ה' שאליה אין אנו יכולים להגיע בכוחות עצמנו, אלא רק לקבל אותה מלמעלה כמתנת חינם. מדרגה נעלה זו מכונה ב'שיר השירים' (שכולו משל למערכת היחסים בין הקדוש-ברוך-הוא, ה'חתן', לכנסת ישראל, ה'כלה') "אהבה בתענוגים" (שיר השירים ז, ז). חז"ל משווים אותה לתענוג הצפוי לנו בעולם הבא, כאשר ניהנה מגילוי א-לוהות שאין כדוגמתו בעולם הזה. אהבה נעלית זו היתה מנת חלקם של הכֹהנים מדי יום, אך כיוון שכולנו "ממלכת כהנים" על כולנו לשאוף להגיע אליה ברגעים מיוחדים.
(על פי תניא פרק יד)
הוסיפו תגובה