על מנת להדגים באופן סופי את תפקידו הייחודי של שבט לוי, מצווה ה' על משה לקחת את מטות נשיאי שנים-עשר השבטים ולהניחם לצד ארון הקודש, בקודש הקודשים. משה עושה זאת, ולמחרת בבוקר מתגלה כי מטהו של אהרן הצמיח באורח נס שקדים, בעוד המטות האחרים נותרו כפי שהיו.
עץ השקד הוא העץ הממהר ביותר לפרוח ולהצמיח פירות, והפסוק מתאר כיצד הצטרפה לתכונתו הטבעית גם מהירות נסִית, שהצמיחה שקדים בן-לילה.
מרכיב הזריזות מתקשר לעבודת הכֹהנים במשכן בשני אופנים:
× הכֹהנים מברכים את בני ישראל מדי בוקר, כאשר מטרת ברכתם היא לזרז את השפעת החסד הא-לוהי אל בני עמו.
× הכֹהנים ביצעו את מלאכתם במקדש בזריזות ובחיוניות.
מאחר שכולנו "ממלכת כהנים", עלינו ללמוד מזריזותם של הכֹהנים בביצוע מלאכתם. אַל לנו להתייחס לשליחותנו הא-לוהית בעולם כאל מטלה בלתי-רצויה שעלינו לבצע בלית ברירה, אלא כאל מטלה אהובה שאנו נרתמים לפרטיה השונים בזריזות ובהתלהבות. אם ננהג כך, ינהג גם הקדוש-ברוך-הוא זריזות לעומתנו וימשיך לנו תוספת חיות בעבודתו, עד שנזכה לראות לה במהירות פירות ופירי פירות.
(על פי לקוטי תורה ג, עמ' נה ג - נו ב; לקוטי שיחות ד, עמ' 1320-1318)
הוסיפו תגובה