יום שישי: התורה מחיה את העולם

התורה ממשיכה לפרט את הקרבנות שהביא כל אחד מהנשיאים.

הנשיאים הביאו שני סוגי מִנחות: חפצים (קערות כסף וזהב, קמח, שמן וקטורת) ובהמות (בקר, צאן ועזים). החפצים הדוממים לא עברו כל שינוי במתן התרומה, אך הבהמות הועלו בחלקן או בשלמותן על אש המזבח.

שני סוגי התרומה מייצגים שני עידנים: החפצים הדוממים, שנשארו כפי שהם, מייצגים את העידן שקדם למתן תורה, שבו לא היו בידינו האמצעים לקדש את העולם הגשמי, והוא נותר - במידה ידועה - דומם וחסר חיות. תרומת הבהמות, שעלו על גבי המזבח והתעלו אל הקודש באש, מייצגת את העידן שלאחר מתן תורה, שבו אנו מקדשים את העולם הגשמי במצוות ה' שזכינו לאורן. זוהי משמעותו של המקדש - הן זה שנזכה להקים במהרה בירושלים, והן זה שאנו נדרשים להקים מדי יום ביומו בלבנו ובחיינו - הוא מאפשר לנו להמשיך גילוי א-לוהי אל העולם הארצי.

(על פי לקוטי שיחות יח, עמ' 87-86)