לפניכם רמזים וגימטריאות לפרשת נשא.
הפרשה הכי ארוכה, המזמור הכי ארוך בתהילים והמסכת הכי ארוכה
פרשת נשא היא ארוכה מאוד, ולפי מספר הפסוקים – 176 פסוקים! – היא הארוכה ביותר מבין כל הפרשיות. מעניין הדבר שגם המזמור הארוך ביותר בתהלים – מזמור קיט – יש בו 176 פסוקים, וגם המסכת הארוכה במסכתות התלמוד – מסכת 'בבא בתרא' – כוללת 176 דפים.
השוטרים העבריים מקבלים פרס
הסיבה המרכזית לכך שהפרשה היא כה ארוכה, נעוצה בחלקה האחרון המדבר על 'קרבנות הנשיאים'. היה זה בתחילת חודש ניסן כאשר הקימו סוף סוף את המשכן והחלו בעבודת הקודש בו. 12 ה'נשיאים' – כל אחד מהם מנהיג של אחד מהשבטים – הקדישו הקדשה מיוחדת לכבוד חנוכת המשכן והמזבח, והתורה מפרטת בדיוק רב את כל מה שהביאו, בלי לחסוך במלים.
הפסוק הפותח ענין זה אומר כך1 : "ויקריבו נשיאי ישראל, ראשי בית אבותם, הם נשיאי המטות, הם העומדים על הפקודים". רש"י מסביר, שבפסוק זה מתכוונת התורה לכך ש'נשיאים' אלו שימשו כמנהיגים כבר במצרים – המצריים שהעבידו את ישראל בפרך, מינו אותם כ'שוטרים' ומפקחים על העבודה. ה'שוטרים' הללו סבלו רבות, כי הם ניסו לגונן ככל האפשרי על אחיהם העובדים בפרך, והמצריים שמעליהם היו מכים ומענישים אותם בשל כך. 'שוטרים' אלו התאמצו וסבלו בשביל כלל העם, ולכן זכו לאחר מכן שימנו אותם כ'נשיאים' של שבטי ישראל.
רבי יהודה החסיד מעגן רעיון זה בגימטריא2 : המלים "הם נשיאי המטות הם העֹמדים על הפקֻדים" שווים 1435, וזהו הערך המספרי של המלים "שהם שֹטרים עליהם במצרים" (=1435).
'נשיאים' אלו זכו לכבוד גדול, ועד היום הזה נהוג לעשות זכר למעשיהם ולקרוא בימים הראשונים של חודש ניסן את הפסוקים שבפרשה המדברים על הקרבנות שהביאו: ביום א' ניסן קוראים על נשיא יהודה – נחשון בן עמינדב – שהביא ביום זה את קרבנו, ביום ב' ניסן על נשיא יששכר – נתנאל בן צוער, וביום ג' ניסן על נשיא זבולון – אליאב בן חלון, וכן הלאה.
קודם יהודה, אחר-כך יששכר, ואחר-כך זבולון
הרבי מליובאוויטש3 מעמיק בשמותיהם של שלושת הנשיאים שהזכרנו – שהקריבו בשלושת הימים הראשונים של חודש ניסן - ולומד מהם מסר יום-יומי המתאים ומדוייק לפי סדרם.
הדבר הראשון שיהודי נדרש לעשות בבוקר הוא – להתפלל לה'. ואכן, לא במקרה הוא שהראשון בפרשה הוא נשיא שבט יהודה, מלשון הודאה, שהרי התפלה מלאה בדברי הודאה לבורא העולם ("הודו לה' קראו בשמו", "מודים אנחנו לך", וכו').
וכיצד צריכה להיות התפילה? זאת אנו למדים משמו של נשיא השבט – נחשון: "למה נקרא שמו נחשון? על שם שירד תחילה לנחשול שבים"4 ; כאשר עמדו ישראל על ים סוף, הוא היה הראשון שקפץ בגבורה לתוך הים מתוך מטרה להתקדם הלאה, ובעקבותיו באו כל העם. אף כשאדם מתפלל, עליו להתפלל בכל הכח והכוונה, מתוך ריכוז, מאמץ ודביקות ללא פשרות [ואכן, חז"ל התבטאו ואמרו5 שכאשר אדם מתפלל הרי "אפילו נחש כרוך על עקבו – לא יפסיק"! (במקרה שידוע לו כי הנחש אינו ארסי), וגם זה נרמז בשם "נחשון"].
אך התורה אינה מציינת רק את שמו של נחשון, אלא גם את שם אביו – עמינדב, מלשון נדבה. ללמדנו, כי כדי להגיע לתפלה טובה ומועילה ("נחשון"), ראוי להקדים לתפלה נתינת נדבה: צדקה לעני ("עמינדב") – זו סגולה להצלחת התפלה6 .
לאחר התפלה הוא הזמן המתאים ללימוד תורה, ואכן השבט השני בסדר הנשיאים הוא שבט יששכר, שידוע כסמל של חכמה והבנה בתורה.
וכיצד צריך להיות הלימוד? זאת אנו למדים משמו של נשיא השבט – נתנאל: כשלומדים את התורה יש לזכור את קדושתה ולא לשכוח שהתורה אינה סתם רעיונות יפים אלא מדובר ב'מתנה' עילאית שנתן לנו הקב"ה בעצמו – נתן א-ל.
וגם כאן, התורה אינה מציינת רק את שמו של נתנאל, אלא גם את שמו של אביו – צוער: המלה 'צוער' יש בה משמעות של מיעוט והקטנה (כמו 'מִצער'), וכאן למדנו כי יש לבוא ללמוד תורה מתוך ענווה ושפלות, הקטנת האגו האישי, וזו הדרך להצליח בלימוד התורה – כשם שמקום נתינת התורה היה על הר סיני, שהצטיין בקטנותו.
ולאחר שמשתתפים בשיעור תורה – יוצאים מבית הכנסת וממשיכים לעסקים. זהו הסמל של השבט השלישי בסדרה – זבולון, שהצטיין בהצלחה מסחרית וניצל את הרווחים למטרות של תורה ומצוה.
האתגר העומד בפני 'זבולון' הסוחר הוא – להביא את הקדושה אל תוך עסקי החולין, וזאת נרמז בשמו של נשיא השבט אליאב בן חלון: המלה 'חלון' היא מלשון חול [ואכן, בברכתו של משה לשבט זבולון ולעסקיו הוא אומר7 "כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול"], ותפקידו של זבולון הוא לגלות בתוך עסקי החול את בעלותו של הקב"ה שהוא 'אליאב' – "הלוא אב אחד לכולנו, הלא א-ל אחד בראנו", כדברי הנביא מלאכי8 (הסבר זה לקוח מדברי תורתו של אביו של הרבי - הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון9 ; והוא מוסיף, שהמלה 'אליאב' שווה בערכה למלה 'חול' =44).
המתנה ה-25 של הכוהנים
הזכרנו את שלושת הנשיאים הראשונים, ומובן שקיימים רמזים ומסרים גם ביתר שמות הנשיאים. ואכן, בפירוש 'אור החיים' על הפרשה מנתח אחד לאחד את כל השמות, וכן בספרים ובמדרשים נוספים.
ועכשיו נקדיש כמה מלים גם לכהנים (שהם אינם מיוצגים על ידי ה'נשיאים' של השבטים, בהיותם קבוצה נבחרת ומובדלת לעצמה). בפרשה מדובר על מתנות שהכהנים מקבלים מאת העם – "וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה"10 . רש"י מפרש, שפסוק זה מתייחס אל הביכורים, אותם פירות מובחרים שהיו מביאים (בתקופה זו של השנה – החל מחג השבועות) לבית המקדש מתוך הודייה לה' על היבול המשובח; ובכן, בפסוק זה מחדשת התורה כי הפירות הללו ניתנים לבסוף לכהנים המשרתים את ה' בבית המקדש – "לכהן לו יהיה".
'בעל הטורים' מבסס פירוש זה באמצעות חשבון: המלה "יקריבו" – "אשר יקריבו לכהן לו יהיה" – היא בגימטריא "הם הבִכורים" (=328).
והיחס כמובן אינו חד-סטרי. כשם שהכהנים נהנים מהפירות שמביאים הישראלים, כך הישראלים נהנים מברכותיהם של הכהנים; ואכן, בהמשך הפרשה באה 'ברכת כהנים'11 :
"דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כֹה תברכו את בני ישראל אמור להם. יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניך אליך ויחֻנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם".
ובענין זה אומר רבינו בחיי רמז יפה: בסך הכל, קיימים 24 'מתנות כהונה' - בנוסף לביכורים שהזכרנו שהכהנים מקבלים, יש עוד 23 דברים שהכהנים זכאים לקבל (חלק מהם תקפים רק בזמן בית המקדש, וחלקם נוהגים גם כיום, כמו 'פדיון הבן' הבכור)12 . ובכן, הזכות לברך את עם ישראל נחשבת ה'מתנה' ה-25:
"מסר להם הקב"ה הברכות לכהנים במתנה, שיהא כח בידם לברך את ישראל. ולפי שעתיד למסור להם ארבעה ועשרים מתנות כהונה, ועם זו הם עשרים וחמישה, לכך הזכיר הלשון 'כֹה תברכו' (כה =25) – כלומר, עם ברכת כהנים הם עשרים וחמשה".
מה מסתתר במילה 'שלום'
גם 'בעל הטורים' מתייחס ללשון "כֹה תברכו", ואומר שלשון זו מזכירה את זכות מעשה העקידה – שם אמר אברהם לנעריו13 : "שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער (=יצחק) נלכה עד כֹה". גם הערך המספרי של המלה "כה" – 25 – יש בו זכות מיוחדת, שכן בפסוק המקודש "שמע ישראל" קיימים 25 אותיות.
זאת ועוד: בחמשה חומשי תורה נמצא 25 פעמים 'ברכה' הבאה מאת הקב"ה, וכן 25 פעמים נמצא את המלה 'שלום'. ואכן, ברכת כהנים פותחת בברכה – "יברכך", ומסיימת בשלום – "וישם לך שלום"; ועל כך נאמר בתהלים14 : "ה' יברך את עמו בשלום" [ומעניין, שגם בסדר התפלה אנו רואים כי מיד לאחר ברכת כהנים ממשיכים ואומרים 'שים שלום'].
ואם כבר הגענו למלה 'שלום' – המלה האחרונה של 'ברכת כהנים' – מציין 'בעל הטורים' ש'שלום' בגימטריא ... 'עֵשָו'! (=376). והרמז בכך: "הוי מקדים שלום לכל אדם, ואפילו בשלום גוי"15 – כלומר: יש לנהוג בנימוס אפילו כלפי 'עשו' (סמל למי שאינו יהודי) ולשאול בשלומו.
ואילו רבי יהודה החסיד אומר16 שהמלה "שלום" מסיימת את 'ברכת כהנים', משום שיש בה רמז לברכה הגדולה ביותר – 'שלום' בגימטריא 'זהו משיח' (=376). ואכן, ביחס למלך המשיח נאמר הפסוק17 : "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" – בימיו של המשיח ישכון שלום אין-סופי בכל הבריאה.
לברכת הכוהנים יש סגולה נגד חלומות רעים
חביבות מיוחדת קיימת לפסוקי 'ברכת כהנים', ומלבד הפירושים הרבים שנכתבו על המלים עצמן, התייחסו חכמינו גם למספר המלים ואפילו למספר האותיות שבברכה זו.
כך ביחס לפסוק הראשון שבברכה: "יברכך י-ה-ו-ה וישמרך", אומר 'בעל הטורים': בפסוק זה 3 מלים – כדי להזכיר את זכות שלושת האבות (אברהם, יצחק ויעקב), ו-15 אותיות – מקביל ל-15 השנים שבהם חיו שלושת האבות ביחד (אברהם אבינו נפטר כאשר היה יעקב נכדו בן 15). המספר 15 מתאים גם לזכותם של 3 האבות כאשר נצרף אליהם את זכות 12 השבטים – וביחד 15.
ואם נספור את האותיות שבכל שלושת פסוקי הברכה, נמצא שיש בסך הכל 60 אותיות – ומכאן הקשר של 'ברכת כהנים' עם... חלומות הלילה:
בשיר-השירים נאמר18 "הנה מטתו שלשלמה, ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל. כולם אחוזי חרב, מלומדי מלחמה, איש חרבו על ירכו מפחד בלילות". אומרים על כך חז"ל19 : "וכי שמירה היה צריך שלמה? אלא שחקוק סביב למטתו ברכת כהנים שהוא ששים אותיות".
ששים אותיות אלו הן "אחוזי חרב מלומדי מלחמה" – יש להם סגולה וכח להילחם בכל סוגי הפורענויות; "איש חרבו על ירכו מפחד בלילות" – אפילו אם אדם רואה חלום רע, שבו חרב חותכת בירכו חלילה, יעמוד לפני הכהנים בעת ברכתם ובכך תסור השפעת החלום המפחיד.
זו הסיבה למנהג נפוץ לומר פסוקים אלו של 'ברכת כהנים' לפני השינה – כשמירה וכהגנה מכל רע ו"מפחד בלילות", וזו גם הסיבה למנהג שבעת שהכהנים מברכים את העם מזכירים את חלומות הלילה ומבקשים שהם יהפכו לטובה ולברכה.
הוסיפו תגובה