יום רביעי: רוח שטות

התורה מפרטת כעת את דין האישה הסוטה - אישה שנפל חשד, בתנאים מסוימים המפורטים בפסוקים, באשר למידת נאמנותה לבעלה. הסוטה נלקחת לבית המקדש ונבדקת בטקס מיוחד המברר את האמת. אמנם, טקס זה כוחו יפה רק כאשר הבעל עצמו נאמן לאשתו ללא סייג, וכאשר החברה בכללותה מגנה את הניאוף מכול וכול. לאור העובדה שתנאים אלו הלכו ונחלשו, הפסיקו לקיים בפועל את דין הסוטה.

מעמד הר סיני משול לברית נישואים בין הקדוש-ברוך-הוא לכנסת ישראל. מתוך כך נודעת חומרה יתרה למעשה עבירה, הדומה מעתה לבגידה בבן הזוג ולחילול ברית אהבתנו המקודשת עמו. חכמים מבחינים בדמיון שבין הסטייה (במיוחד כאשר היא נכתבת בשי"ן שמאלית) ובין השטות. לדבריהם, "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". זאת כיוון שדבקוּתנו בה' - כדבקותה של אישה בבעלה - חזקה עד כדי כך שבעומק נשמתנו אין אנו מסוגלים כלל לעבור על רצונו. החטא, לפיכך, הוא תמיד פרי דמיון חולף, אשליה זמנית שניתן ליהנות משני העולמות, גם לעשות כרצון הגוף וגם להישאר דבקים בה'. מול רוח השטות הזו עלינו להזכיר לעצמנו שאנו נשואים, ומיד תשוב אלינו ההכרה הצלולה בנזק העצום שיגרום לנו החטא.

(על פי לקוטי שיחות ב, עמ' 314-311)