בימי "שלושת השבועות", הימים שמזכירים לנו את חורבן בית המקדש, נהוג לשים דגש מיוחד על לימוד הנושאים השייכים לבית המקדש. מתוך כ-60 ה"מסכתות" שבמשנה, לשתי "מסכתות" יק שר מיוחד לימים אלו:
מסכת "מדות", כשמה כן היא, מתארת את מבנה ומידות בית המקדש השני על חלקיו השונים. ומסכת תמיד עוסקת בעבודת התמיד וסדר היום בבית המקדש.
מעניין ששתי המסכתות נפתחות בצורה זהה: "בשלושה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש" – והמשנה מפרטת שלושה מקומות בשטח המקדש בהם היתה משמרת של כהנים ששימשה כסמל כמשמר כבוד. ההבדל ה"קטן" שבין המסכתות הוא בהמשך: במסכת "תמיד" נזכרים רק שלושת המקומות שבהם היו הכהנים שומרים, ואילו במסכת "מדות" נוספת רשימה של 21 נקודות בהן היו משמרות של לויים.
פרשנים רבים דנים בהבדל זה, וכאן נביא חלק קטן ביותר, ממש "טעימה" מזערית, מתוך מאמר קבלי ארוך (25 עמודים צפופים) שכתב רבי לוי יצחק בנושא זה1 .
תמיד כהנים, מידותיהם של לויים
אם נתעמק בשמות המסכתות - "תמיד" ו"מדות", נראה שיש בהם דגשים הפוכים.
השם "מדות" מסמל הגבלה: מדות מדוייקות, לא פחות ולא יותר. על-פי תורת הקבלה, אלו הם המאפיינים של צד ה"שמאל", מדת ה"גבורה", שענינה הוא לעצור, להגביל ולצמצם.
השם "תמיד", לעומת זאת, מסמל את ההיפך: תמיד, כל הזמן, בלי הפסקות, מעצורים והגבלות. אלו הם המאפיינים של מדת ה"חסד", צד ה"ימין", שענינה הוא להשפיע ולתת בלי חשבונות וללא הגבלה.
הדבר תואם את ההבדל בין הכהנים והלוים (הדבר מוסבר בהרחבה בתורת הקבלה, וכאן נביא רק את נקודת העניין):
נשמותיהם של הכהנים שייכים למדת ה"חסד" (ולא בכדי מדגישים הכהנים כשהם מברכים את העם: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה"), ואילו נשמותיהם של הלוים שייכים בעיקר למדת ה"גבורה". לכן מסכת "תמיד" המדגישה את צד ה"חסד" מתמקדת במקומות השמירה של הכהנים בלבד, ואילו מסכת "מדות" המדגישה את צד ה"גבורה" כוללת גם את משמרות הלוים.
למה הוא שכח?
רעיון זה משתלב היטב עם המסורת2 שעיקרה של מסכת "מדות" נשנתה על-ידי התנא רבי אליעזר בן יעקב שחי בדור החורבן, שאמו היתה ממשפחת לויים. בתחילת מסכת מדות מספר רבי אליעזר בן יעקב כעדות אישית על כך ש"פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן (על משמרתו), ושרפו את כסותו" (בגדיו, זה היה העונש שהוטל על לוים שנרדמו על משמרתם).
חכמינו זכרונם לברכה אומרים3 כי "רוב בנים דומין לאחי האם", ולכן כשאדם רוצה להתחתן עם אישה, עליו לבדוק את האופי של אחיה – כי רוב הסיכויים שהילדים יהיו דומים להם.
מכיון שאחי אמו של רבי אליעזר בן יעקב היה לוי, השייך למדת ה"גבורה", מסתבר שגם רבי אליעזר בן יעקב היה דומה לו בכך, ומכאן שייכותו למסכת "מדות", המדגישה – כפי שמתבטא גם בשמה – את צד ה"גבורה".
רבי לוי יצחק מטעים שהדברים שופכים אור על פרט מעניין נוסף. במסכת מדות אנו רואים פעמיים שרבי אליעזר בן יעקב מציין שהוא שכח משהו:
1) בפרק ב משנה ה, על אחת הלשכות בעזרת הנשים: "אמר רבי אליעזר בן יעקב, שכחתי מה היתה משמשת. אבא שאול אומר, שם היו נותנין יין ושמן, והיא היתה נקראת לשכת בית שמניא".
2) בפרק ה משנה ד: "לשכת העץ, אמר רבי אליעזר בן יעקב: שכחתי מה היתה משמשת. אבא שאול אומר: לשכת כהן גדול".
השכחה, כמובן, היא אחת מ"תופעות הלוואי" של מדת ה"גבורה", שענינה הוא להגביל, לעצור ולצמצם, וכתוצאה מכך אפשרי יתכן שגם הזכרון מוגבל ויש פרטים שנשכחים ולא מועברים הלאה.
אך מדוע שכח רבי אליעזר בן יעקב דוקא את שני הפרטים שהזכרנו?
ובכן, כמו שהסברנו היה רבי אליעזר בן יעקב שייך בנשמתו למדרגת הלוים, שמדתם מדת הגבורה, ואילו הכהנים קשורים למידת החסד. לא פלא איפוא שהוא שכח את "לשכת העץ", שהייתה "לשכת הכהן הגדול" בכבודו ובעצמו. שהרי אם כל הכהנים הם אנשי חסד, על אחת כמה וכמה הכהן הגדול!
ההבדל בין הכהן הגדול ללוים בא לידי ביטוי בולט בפרשת מסעי (אחת מהפרשות הנקראות בימי שלושת השבועות). בפרשה זו מדובר על אדם שהרג נפש בשגגה, ועליו להימלט לערי מקלט – ערים שהיו שייכים ללוים – עד למותו של הכהן הגדול.
מה הקשר לכהן גדול? נאמר במדרש4 : "רוצח מקצר ימיו של אדם, וכהן גדול מאריך ימיו של אדם – אין בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם, לפני מי שמאריך ימיו של אדם"!
כאן רואים את ההבדל החד בין הכהן הגדול לבין הלוים. הכהן הגדול "אינו יכול לסבול" את נוכחותו של זה שקיצר ימים, למרות שהוא עשה זאת בשוגג. מצד שני, הלוים הם אלו שעליהם מוטל לקבל ולקלוט את אותו רוצח, זאת משום שמדתם היא מדת ה"גבורה", כך שיש קשר ביניהם.
העובדה שהכהן הגדול שייך להשפעת "חסד" ולאריכות ימים ("אורך ימים – בימינה"), מודגשת גם בשם לשכתו במקדש: "לשכת העץ". העץ טבעו להאריך ימים (הרבה יותר מאשר בני-אדם), ולכן בנבואת ישעיהו5 על האריכות-ימים המופלגת שתהיה לעתיד לבוא, הוא משתמש בדימוי של "עץ": "כימי העץ ימי עמי". זו הסיבה שהכהן הגדול קיבל את "לשכת העץ", המסמלת אריכות ימים.
לכן רבי אליעזר בן יעקב שכח דוקא את תפקידה של "לשכת העץ" משום שרבי אליעזר בן יעקב שייך דוקא ללוים ולמידת הגבורה.
גם הפרט השני ששכח רבי אליעזר בן יעקב מתחבר לאותו רעיון. הלשכה היתה נקראת "לשכת בית שמניא", משום ששם היו מאחסנים יין ושמן; קיים קשר מיוחד בין השמן לבין הכהן הגדול, שכן אופן מינויו של הכהן הגדול לתפקידו היא על ידי משיחתו בשמן (ולכן הוא נקרא גם בשם "הכהן המשיח"), וכדברי המשורר בספר תהלים6 : "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן שיורד על פי מדותיו". ולכן, בדומה לכך שרבי אליעזר בן יעקב שכח את לשכת הכהן הגדול, כך שכח את הלשכה הנקראת "בית שמניא" על שם השמן.
יהי רצון שבקרוב נזכה לראות בעינינו את בית המקדש בתפארתו, את הכהן הגדול המשוח בשמן ואת "לשכת העץ" המיוחדת לו, את הלוים העומדים על משמרתם ולא נרדמים... ואת עבודת התמיד הבלתי נפסקת לכבודו של הקב"ה.
כתוב תגובה