התשובה שלפניכם מוגשת מתוך הספר רב המכר "תשובות לשאלות החיים" בהוצאת ידיעות ספרים. ניתן לרכוש את הספר כאן. תודתנו לעורך הספר הרב מנחם ברוד. המערכת

במכתבך אתה כותב כי הנך נבוך מאי מציאת תשובות לשאלות, כגון מהי תכלית החיים, מה משמעות היותי יהודי וכדומה, והספקות והלבטים האלה מדכדכים אותך מאוד.

עולם יפה ומסודר

אתה כותב שביקרת באוניברסיטה ולמדת מדעי הטבע, ולכן ודאי ידוע לך מה צריכה להיות הגישה כלפי כל בעיה מורכבת. אם רצוננו לאַמת את החוקים והעקרונות שבמערכת מסוימת, נתחיל על ידי אימות חלקי המערכת שאפשר לנתחם ולאַמתם ביתר קלות. לאחר שכבר אימתנו, צעד אחר צעד, את רובה המכריע של המערכת, נוכל להניח בבִטחה שאם חלקה הארי נשלט על ידי חוקים מסוימים, גם שאר חלקיה נקבעים על ידי אותם חוקים. אף ההיגיון הפשוט מצדיק את ההנחה, שאם חוק מסוים תקף ברוב המכריע של המקרים, הוא נכון גם באותו מקרה שבו לא ניתן לאַמתו בוודאות.

בהחילנו גישה זו על היקום בכללו, משתכנעים אנו יותר ויותר, שנה אחר שנה, בדבר החוק והסדר השוררים בטבע. זאת גם בחומר דומם, ועד לאטום הקטן ביותר, ואפילו בחלקיקיו הזעירים ביותר. מדע הגרעין גילה כי ביסודות החומר (שמספרם מגיע, כפי הידוע כיום, ליותר ממאה) שולטים הרמוניה וסדר שאיש לא שיער אותם מעולם. ביקום של סדר והרמוניה שכאלה, מובן מאליו שגם האדם מוכרח להיות כפוף לסדר ולמטרה.

מסקנה בלתי נמנעת

כשנתקדם צעד נוסף, נגיע בהכרח למסקנה הבלתי-נמנעת, שהואיל וביקום שולטים חוק וסדר כאלה – חייב להיות כוח עליון האחראי לכך.

ידועה הדוגמה לכך: כשאנו רואים ספרים מודפסים, שבהם מאות עמודים של סיפור שלם או דברי הגות, אין הדמיון – ולוּ הפרוע ביותר – יכול להניח שבקבוק דיו נשפך, ובאורח מקרי התקבל הסיפור שלפנינו. עוד פחות מכך, לאין שיעור, יתקבל על הדעת לומר שהיקום שאנו חיים בו, שבו יש מספר אין-סופי של אטומים, מולקולות וחלקיקים, אשר כולם מסודרים בסדר מופתי ובהתאמה מושלמת, יכול היה להתהוות באורח אקראי. מובן מאליו שיש 'בורא' ו'אדריכל' המסדר ומקשר את כל חלקיו השונים של היקום באחדוּת ובהרמוניה מושלמות, בהתאם למערכת חוקים שברא, והוא משגיח עליהם. אלא שכל המערכת הזאת היא מחוץ ליכולת תפיסתנו, מכיוון שהשגתנו, כמו כל קיומנו, אינם אלא חלק זעיר לאין שיעור מתוך כלל הבריאה, וּודאי שבשום פנים ואופן אין הם ניתנים להשוואה לבורא עצמו. אם כן, ברור שיהיה זה מגוחך לצפות שהאדם יבין את דרכי הבורא, וכל שכן שיהיה זה חסר היגיון לשלול את קיומו בשל אי-יכולתנו להבינו בשׂכלנו המוגבל.

האם יכולה ׳יחידה׳ אחת להכיל אין-סוף של ׳יחידות׳? – וזאת אף על פי שיש ביניהם יחס כלשהו, שכן גם היחידה וגם המספר האין־סופי של היחידות שייכים לאותו סוג, היינו מספרים. על אחת כמה וכמה ביחסים שבין הבורא לנברא, כשאין ביניהם כל יחס מעין זה, הרי ברור שאין הנברא יכול להכיל בדעתו את הבורא.

מאורע לו היו עדים מיליוני בני אדם

נשתמש בדוגמה מדעית כצעד נוסף:

במדעי הטבע – פיזיקה, כימיה וכדומה – כאשר חוק מסוים נקבע על פי כמה ניסיונות מעבדתיים, ונבדק על ידי אנשים מגוּונים, בתנאים שונים של לחץ, טמפרטורה, לחות וכו׳ – כך שנמנעת כל אפשרות של טעות או השפעות צדדיות וכדומה – הוא מתקבל כחוק בר תוקף מכאן ואילך.

'כלל' מדעי זה נכון גם כלפי מאורעות ותופעות אשר אירעו בעבר. כאשר היסטוריונים רבים מאשרים ומעידים בצורה זהה על מאורע כלשהו או על תופעה מסוימת, הרי שמבחינה 'מדעית' אין ספק כי מאורע זה אכן אירע.

מאורע היסטורי כזה היה מעמד מתן תורה בהר סיני, שנמסר בצורה זהה על ידי מיליוני בני אדם, שבהם כלולים אנשים נשים וטף, בני אדם מכל השכבות, אשר צפו במו עיניהם בהתגלות האלוקית בהר סיני, ולאחר מכן מסרו בנאמנות ובדייקנות לילדיהם את אשר ראו, וכך הלאה מדור לדור בלי הפסק, מאז ועד היום הזה. לא היתה בשום תקופה – ואפילו בימי הפוגרומים וההשמדות האיומים ביותר שנעשו ביהודים – מצב שלא יהיו לפחות כמה מיליונים של יהודים, המחזיקים בנאמנות במסורת זאת. ידועה היטב העובדה, שבמשך כל ההיסטוריה של העם היהודי לא היה אף פעם הפסק כלשהו בשרשרת המסורת היהודית, ממעמד הר סיני ועד ימינו-אנו. דבר זה עושה את המאורע הזה – מעמד הר סיני – לאותנטי ביותר מכל המאורעות ההיסטוריים שבתולדות האנושות, מתחילת ההיסטוריה ועד ימינו.

מהי תכלית החיים? גילינו את התשובה לשאלה

משמעות האמור עד כה היא, שתורתנו הקדושה, שאותה אנו שומרים ומקיימים – ניתנה לנו על־ידי הקדוש ברוך הוא.

היא כוללת לא רק את דרך החיים שלנו, אלא גם את המפתח לקיומנו לכל הזמנים, מאחר שהיא נצחית, כמו מי שנתן אותה. אין היא ספר של תיאוריה, פילוסופיה והעלאת השערות, אלא מדריך מעשי לחיינו היום-יומיים, התקף בכל הזמנים ובכל המקומות, ובכלל זה באמריקה של המאה העשרים.

כאן, בתורה ובחוקיה, בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, מפורטת בבירור תכלית חייו של האדם עלי אדמות. אם לסכם זאת בתמציתיות: המטרה היא לחיות על פי התורה, על ידי קיום ציווּייה החיוביים (מצוות 'עשה') והימנעות מעשיית הדברים האסורים (מצוות 'לא תעשה').

התורה מביאה בחשבון גם מצבים שעלולים לנבוע מקלות דעתו של האדם, ומהפיתויים והניסיונות שהוא – כמו כל יצור בשר ודם – מתמודד איתם. קשה, כמעט בלתי אפשרי, לאדם שלא להיכשל לעולם, והתורה ציינה שאם יקרה דבר כזה, אין צורך להתייאש. תמיד עומדת לפני האדם האפשרות של תשובה – שיבה אל ה׳ ואל הנתיב הנכון. יתר על כן, את הכישלון אפשר להפוך לקרש קפיצה, לזינוק קדימה, כדי להשיג התעלות רוחנית גדולה יותר.

למה יש מספר קטן יחסית של שומרי מצוות?

ייתכן שתישאל השאלה: מאחר שכל הנאמר לעיל, בקשר לאמיתות התורה, תכלית החיים וכו' – פשוט והגיוני כל כך, איך מסבירים את העובדה שמספר בני אדם קטן כל כך, יחסית, ממלא אחר דרישות התורה ומקיים את מצוותיה, בו בזמן שעוברי עבֵרה רבים הם כל כך?

התשובה לשאלה זו פשוטה למדי, וכמו שנאמר בתנ"ך: "מבשרי אחזה א-לוה" (איוב יט, כו). כאשר אדם מתבונן בהתנהגותו האישית ובמעשיו, ובפרט בחייו היום-יומיים (מלבד זמנים של התרוממות רוח מיוחדת, כמו זו של ימי חג וכדומה), הוא מגלה כי רבות מפעולותיו מוּנעות על ידי יצריו ונטיותיו הרגשיות, ולא על פי הנחיות שכלו. זה נכון במיוחד כאשר לא קיים אִיום של עונש מיידי על האדם בגין מעשיו. ככל שירחק העונש וימעט הפחד ממנו, באותה מידה ייחלש מעמדו של השכל כגורם דומיננטי בחייו, והתנהגותו של האדם תושפע יותר מתאווה ורגש, ועל אחת כמה וכמה כשהגורם האמור להרתיע אותו הוא עונש רוחני ומופשט בלבד. פחד מעונש פיזי (מאסר או קנס וכדומה), יעיל הרבה יותר מתוכחה וטיעון בשם המוסר והצדק האנושי.

הסבר נוסף על שאלתך האמורה, וגם הסבר זה נעוץ בטבע האדם: אם אדם נכנע לפיתויי יצרו ונכשל בחטא – יכולה לבוא תגובה באחת משתי הדרכים:

האחת – כאשר האדם הוא הגון ואמיץ, יכיר כי שגה ונכשל, ואז גם ישתדל שמכאן ולהבא יגבר על יצרו. אם האדם מודה בשגיאתו ומחליט לתקנה, השם יסלח לו, כי הרי הבורא "רחום וחנון ורב לסלוח".

תגובה אחרת – אם האדם חסר אומץ להתייצב מול האמת, הוא ינסה להצדיק את התנהגותו השלילית בכל מיני אמתלאות והצטדקויות, במקום לתקנה. ומכיוון ש"עבֵרה גוררת עבֵרה" ו"על כל פשעים תכסה אהבה", וכל שכן אהבה עצמית, ו"השוחד יעוור (אפילו) עיני חכמים", ובפרט שייחוד עצמי הנובע מגאווה עצמית, הרי במקרה זה – מתוך שהאדם נקלע לתסבוכת שאין הוא מוצא מנוס ממנה – הוא ינסה להמציא לעצמו 'פילוסופיה אישית' שתצדיק את התנהגותו השלילית ותדרדר אותו מדחי אל דחי. גרוע שבעתיים יהיה אם ינסה ליצור מין 'השקפת עולם' המתאימה להתנהגות זאת, ועל פיה התנהגותו העכשווית לא זו בלבד שהיא מוצדקת, אלא שחטאיו וחסרונותיו נראים בעיניו כמעלות.

מיותר לומר כי קשה להרחיב את הדיבור בעניינים כגון אלה במכתב, אולם מאמין אני שהנקודות שהועלו ישמשו לך כנקודות מוצא, ובעזרתם תשתקף לפניך האמת, שהעולם שאנו חיים בו איננו תוהו ובוהו, אלא שלכל דבר ולכל אחד יש מקום ומטרה. אם תוכל לבחון את עצמך באורח אובייקטיבי, משוחרר מדעות קדומות ומהשפעות הסביבה וכדומה, בטוחני שלאור כל האמור לעיל אכן תמצא בעזרת השם את מקומך האישי ותכליתך בחיים.