בשורות הבאות נעסוק בספר שראה אור לפני שלוש מאות ושבעים שנים בקירוב (בשנת ת"ח; 1648). מהר מאוד אחרי הדפסתו נכנס לפנתיאון "הספרים הגדולים" של היהדות, והיום הוא בלי ספק נמנה על אחד הספרים החשובים, הנפוצים, המקודשים והנערצים בכל החוגים ובכל העדות בעם ישראל. שמו של הספר: שני לוחות הברית, אם כי הוא ידוע יותר בכינוי השל"ה הקדוש – ראשי התיבות: שני לוחות הברית.

מה מיוחד בספר?

כמה וכמה סיבות גרמו לכך שספר זה הפך להיות ספר יסודי וידוע כל כך בספרייתנו, ספריית העם היהודי:

ראשית, המקוריות. הספר כולל שילוב מקורי ומעניין – ולא נפוץ, בוודאי בעת שראה אור עולם – בין ז'אנרים שונים שמצוים בין כותלי בית המדרש: דברי מוסר והתעוררות בעבודת ה', עיונים פילוסופיים-הגותיים המבוססים על תורת הקבלה, ופסיקות ועיוני הלכה.

שנית, הבהירות. הספר כתוב בצורה מסודרת, באופן מובנה, ובסגנון קולח. הוא פורס בפני המעיין סוגיות, שחלקן עמוקות מאוד, ומלמד את הדברים בצורה נעימה וברורה.

שלישית, הוא עוסק בסוגיות מרכזיות בעולמה של תורה ובעולמו של אדם, מזווית חדשה. הוא פותח בשאלת היחס בין הנברא לבורא וסדר ההשתלשלות, מבאר מהי מהותה של התורה, מעלתו של האדם ושל עם ישראל, סוגיית ידיעה ובחירה, עבודת האדם עלי אדמות, אמונה, יראת שמיים וכו' וכו'. בכל אלו הוא מביא בפני המעיין ממעיינות תורת הקבלה, באופן מוסבר וברור (בוודאי ביחס לספרות שהייתה קיימת בזמנו).

אלו, ועוד יותר מאלו, גרמו לכך שהספר פרץ דרך. קודם כל, הוא זה שהנחיל את תורת הקבלה בלבבות יהדות פולין; אך מעבר לכך, הוא גם זה שבישר את צמיחתה של תנועת החסידות כמה עשרות שנים לאחר מכן. במובן ידוע, המעיין בספר של"ה הקדוש יכול למצוא על נקלה כי לפניו הטרמה של תנועת החסידות.

בהקשר זה ראוי לציין שאכן ספר התניא מתבסס על ספר השל"ה (כמו גם על ספרות המהר"ל מפראג, ועל תורותיהם של המגיד ממזריטש ורבי מנחם מענדל מוויטבסק. וכך מפרשים בחב"ד את דברי אדמו"ר הזקן בשער ספר התניא: "מלוקט מפי ספרים" – אלו מהר"ל ושל"ה, "ומפי סופרים" – הלוא הם המגיד ממזריטש ורמ"מ מוויטבסק).

הבשורה הרעיונית החדשה שהוביל וניסח השל"ה בספרו, על יסוד תורת הקבלה שחלקה (בעיקר קבלת האר"י) עדיין לא התפרסם ברבים בעת שהשל"ה כתב את דבריו, עוררה משב רוח רענן ביהדות פולין ואירופה בכלל. באותו זמן בו הגיע הספר שנדפס באמסטרדם ליהדות פולין, מן הגדולות והמרכזיות בקהילות ישראל בכמות ובאיכות, הייתה קהילה זו שרויה באחד מן המשברים הקשים ביותר בתולדותיה – רגעים ספורים בתום אחת הטרגדיות הגדולות שחווה העם היהודי: גזירות ת"ח ות"ט, (שאולי יהיה נכון לכנות רצף פרעות אכזריים וברבריים אלו שנעשו בקהילות ישראל בשם שואת ת"ח ות"ט).

הרוח החדשה שהפעים בלבבות ישראל, באופן ישיר כמו גם באופן עקיף (על ידי תנועת החסידות שנשענה עליו הרבה), היא בלי ספק אחת הזכויות הרוחניות הכבירות שיש לזקוף לספר, ושלא מן הנמנע שהעניקו לו את שמו הגדול ואת ההערצה הגדולה אליו.

פרעותיו של בוגדן חמלניצקי. ציורו של ניקולאי סמוקיש
פרעותיו של בוגדן חמלניצקי. ציורו של ניקולאי סמוקיש

מפגש בין תרבויות

עד כה אפילו לא הזכרנו את שם המחבר. עד כדי כך התפרסם הספר, עד שהופקע כביכול מהשתייכות לאדם ספציפי והפך למוסד בפני עצמו. אבל סיפורו הייחודי והמרתק של מחבר הספר יכול לסייע להבין מעט את הרקע לחיבור הספר החשוב הזה.

רבי ישעיהו הלוי הורביץ, זכר צדיק לברכה, נולד בין שנת שי"ח לשנת ש"ל, ככל הנראה בעיר פראג. כשהיה ילד צעיר, עברה משפחתו לגור בעיר קראקא (קרקוב), שם למד אצל רבה של העיר, רבי שלמה (המכונה: המהרש"ל השני), כמו גם אצל המהר"ם מלובלין ואצל רבי יהושע ולק כ"ץ בעל "ספר מאירת עיניים" (המוכר בכינויו: "הסמ"ע"; המהווה אחד החיבורים היסודיים על שולחן ערוך חלק חושן משפט, החלק הדן בדיני המשפט האזרחי) – שכולם היו מגדולי התורה בדורו.

עד מהרה נודע כגדול בתורה, וכך, על אף גילו הצעיר, השתתף בשנת ש"ן (1590) בישיבת "ועד ארבע ארצות" (גוף מנהלתי אשר שימש במשך כ-250 שנה כמוסד המרכזי העליון של יהדות פולין) שהתקיימה ביריד גראמניץ, ואף היה בין החותמים על החלטתה.

אחת העובדות המעניינות שכרוכות ברבי ישעיהו הורביץ, היא העובדה שהוא שימש ברבנות במספר רב של קהילות חשובות באירופה: בדובנא, בוואהלין, באוסטרהא, בקרקוב, בפרנקפורט, ובפראג (שם שימש רב במקביל לרבי שלמה אפרים לונטשיץ, בעל הספר "כלי יקר", אחד הפירושים החשובים למקרא). לאחר מכן, במסעו לארץ ישראל אליה עלה בעת זקנה, פגש את יהדות המזרח התיכון בסוריה ובארץ ישראל.

העלייה לארץ ישראל

רבי ישעיהו כתב:

"בליבי היה בוער תמיד כשראה ראיתי בני ישראל בונים בתים כמו מבצרי השרים, עושים דירת קבע בעולם הזה ובארץ הטומאה. ואף שאמרו רז"ל עתידים בתי צדיקים שיבואו לארץ ישראל, מכל מקום כוונתם [של הבונים בית בגלות] היא להיות להם נחלה להנחיל לבניהם, כאילו הייתה זו הנחלה לו ולזרעו וזרע זרעו עד עולם, וזה נראה כהיסח הדעת מהגאולה".

ואכן, בשנת שפ"א, כשנה אחרי מות רעייתו ובלי שידעו על כך מקודם בני משפחתו (הוא הסתיר את תוכניותיו בשל החשש שיניאוהו מליישמן!), החל רבי ישעיהו במסעו לעבר ארץ ישראל.

במהלך מסע זה התוודע לחיבורו העיקרי של האר"י ז"ל, שאז היה עדיין בכתובים. הכתבים הללו כה הפעימו וכה הדהימו את רבי ישעיהו, עד שכתב עליהם במכתב לרבי שמואל אב"ד פרמישלא: "מיום שניתנה התורה לא היה ספר כזה, ודברים הם מעשה מרכבה".

במקום אחר הוא כותב (בספר שני לוחות הברית, מסכת ראש השנה, אות סח):

"זיכני ה' יתברך ומצאתי קונטריסים נחמדים, עין לא ראתה אלקים זולתך, והיה האור גנוז עד בוא איש האלקים הרב האשכנזי האר"י ז"ל וגילה סוד ה' ליראיו".

כשהגיע לארץ ישראל התלבט מאוד באיזו מעריה יתיישב – צפת או ירושלים? ההחלטה שקיבל לבסוף הייתה לעלות לירושלים, שם התקבל מהרה להיות ראש העדה האשכנזית ושימש כאב בית הדין הראשון שלה.

גם אחרי שהגיע לארץ ישראל הוסיף רבי ישעיהו לגלות את כתבי האר"י וספרים אחרים שלא היו גלויים לפניו בעת שהותו באירופה. כך הוא כותב בספרו (תורה שבכתב, לך לך, אות כד): "ופה ירושלים עיה"ק תוב"ב מצאתי בספר הסודות, ספר ישן, שכתב סוד נפלא"; ובמקום אחר (הקדמה לחלק תורה שבעל פה) מוסיף ואומר: "עתה באתי בסייעתא דשמיא לגלות קצת מהקצת מכללות התלמוד ודרכי התלמוד והסוגיות והלשונות, מפי סופרים ומפי ספרים, ישנים גם חדשים אשר הקרה ה' לי פה ירושלים עיה"ק תוב"ב".

בירושלים אף השלים את כתיבת ספרו הגדול, שני לוחות הברית.

הערה מעניינת מעיר בהקשר זה בנו, רבי שעפטיל. לדבריו, העיכוב שחל בכתיבת הספר כך שהושלמה רק בתום מסעו לארץ ישראל ולאחר שהתוודע לכתבי האר"י, אין לראותו אלא פרי של תכנון אלוקי מכוון, כדי שהספר יכיל את החכמה האלוקית הנשגבה שגילה האר"י הקדוש. ובלשונו: "ומה' הייתה זאת לזכותו שהיה ניתק לראי"ה גנזי אוצרות דברי פי ח"ן, קבלת איש האלוקי החכם השלם הרב הגדול מהר"ר יצחק לוריא זצ"ל..." (מתוך הקדמתו לספרו "ווי העמודים", שנדפס כנספח לספר השל"ה).

אבל הגורל היהודי לא פסח על בעל השל"ה גם בימי שבתו בארץ הקודש. בי"א אלול שנת שפ"ה נאסר יחד עם עוד ארבעה עשר מרבני ירושלים, תוך איום מפורש על הוצאתם להורג. המושל החדש – עותמן חגא שמו – ביקש סכום עתק של עשרים אלף גרושים בעד שחרורם. רק אחרי שהתברר לו כי ככל שיחפצו לתת לו סכום זה, יהודי ירושלים אינם מסוגלים לעמוד בו, הוריד את הסכום המבוקש לאחד עשר אלף. בראש השנה שפ"ו שוחררו, ומאז נותר בעל השל"ה במחבוא מהפחד שמא יאסר בשנית. כעבור מספר חודשים נמלט לצפת, ומשם לטבריה, ושם נפטר.

דף השער של ספר שני לוחות הברית בדפוס אמסטרדם תנ"ח
דף השער של ספר שני לוחות הברית בדפוס אמסטרדם תנ"ח

מהותם של ישראל

בעקבות העיון בקווי המתאר של קורות חייו של בעל השל"ה אפשר לשער בזהירות, כי המפגש שלו עם קהילות רבות כל כך ומגוונות כל כך ממערב וממזרח, כמו גם הטראומה הגדולה שחווה יחד עם כלל קהילת היהודים בעת הגירוש האכזרי האנטישמי מפרנקפורט, תרמו לגיבוש תפיסת עולמו, שהשפיעה רבות על תנועת החסידות.

דווקא על רקע מפגשו עם קהילות שונות מאוד (ברוסיה, בפולין, בגרמניה, באוסטריה, בסוריה ובארץ ישראל), מזדקרת לה כמגדל אור ראייתו הכלל-ישראלית, הבאה לביטוי בדגש הרב שמושם בספרו על חישוף הנקודה הפנימית המהותית של היהודי, המכנה המשותף העמוק כל כך והיסודי כל כל כך, שעושה את כל עם ישראל בכל פזורותיו גוף אורגני אחד גדול: הנשמה האלוקית, חלק אלוקה ממעל.

שלושה פרקים ארוכים, עמוקים ומפורטים מקדיש השל"ה להסבר מהות נשמתו של היהודי (בית ישראל קמא, תניינא ותליתאה), וכך פותח את דבריו:

"האדם – הנה נשמתו מהתפשטות שם הוי'ה. ואף דמות גופו רשום ומסומן משם הוי'ה. ובזה יבואר עניין ה"צלם" וה"דמות" שנברא ונעשה האדם. ודבר זה צריך ביאור רחב. ואז יתלהב לב האדם להיות "סור מרע ועשה טוב" ולקדש את עצמו. כי לתכלית זה נברא, ולתכלית זה הייתה הבריאה – בשביל האדם".

מבחינה מסוימת אף ניתן לומר, כי ביאור זה של המהות הפנימית של היהודי וחובותיו הנובעים ממנה על פי תפיסה זו, הוא שעומד ברקע הספר כולו. ואכן, ביאור זה אודות המהות הפנימית של היהודי משתלב בין כלל שלושת הנושאים המרכזיים של החלק הראשון בספר, המהווים גם את התשתית הרעיונית היסודית שעומדת מאחורי יתר החלקים והמלווה אותם: הקב"ה, התורה והיהודי.

על בסיס מאמר היסוד של הזוהר: "תלת קשרים אינון דמתקשרים דא בדא, קוב"ה, אורייתא וישראל" (שלושה קשרים ישנם שקשורים זה בזה: הקב"ה, התורה וישראל), מסביר בעל השל"ה בהרחבה – עם מובאות רלוונטיות המשקפות בקיאות עצומה בספרות הקבלה לדורותיה – את הפער העצום בין הבורא האינסופי לנברא המוגבל ואת אופן האצלת הבריאה וסדר ההשתלשלות, את מהות התורה ומהות היהודי ואת הקשר שביניהם.

באורך, ברוחב ובעומק הוא בונה את תמונת העולם ואת ייעודיו, תוך שהוא מתעכב בפרוטרוט על תפקידו של היהודי בתוך תמונה זו.

דור דור ומשימותיו

לשם טעימה בלבד אביא פנינה אחת מתוך האוצר העצום המשוקע בספר, שבאופן אישי מצאתי אותה מאירה ורלוונטית מאוד, באשר ל"התפתחות ההלכתית" במהלך הדורות.

אחת התופעות שמאפיינות את ההלכה היא העובדה שזהו עולם גדל ומשתנה. בלי ספק, יש בימינו יותר מנהגים, תקנות, איסורים, חומרות והידורים מאשר היו בימים הקדמונים. רבים מאוייבי ההלכה משתמשים בעובדה זו כדי לטעון שההלכה אינה משקפת את היהדות, מכיוון שיש בה דברים מחודשים רבים כל כך, שלא שיערום אבותינו.

לטענה זו אין יסוד מהרבה בחינות, ולא נוכל להיכנס להן במסגרת מאמר זה. אבל רבי ישעיה התייחס בספרו לשאלה זו, וכך הוא כותב:

"הנה אנחנו רואים בכל דור ודור [את] החומרות המתפשטות. בימי משה רבינו עליו השלום לא נאסר רק מה שקיבל בהדיא מסיני. אמנם, [הוא] הוסיף איזה תקנות לאיזה צורך שראה; וכן אחר כך הנביאים והתנאים, דור דור ודורשיו, הוסיפו חומרות.

והעניין: דיותר שיש התפשטות זוהמת הנחש, יותר צריך לגדרים, ופורץ גדר ישכנו נחש. והקב"ה ציוה שס"ה [מצוות] לא-תעשה שלא לעורר זוהמת הנחש. ובהתפשט זוהמת הדור – צריך נגד זה יותר התפשטות איסורים. ואילו היה במצב כן בזמן מתן תורה, היו כל איסורים אלו כתובים בהדיא בתורה.

וממילא בכל דור ודור כשראו להוסיף חומרות, אז הכל הוא מדאורייתא, בוכלל 'עשו משמרת למשמרתי'." (בית חכמה תליתאה)

הוא אמנם משתמש בשפה קבלית, שבכל דור יש יותר התפשטות של "זוהמת הנחש", וכדי להתגבר עליה יש צורך להוסיף על עצמנו גדרות חדשים; אולם כוונת בעל השל"ה פשוטה, ובקלות ניתן לראות שהיא אכן תואמת את המציאות ההיסטורית. בכל דור ודור, אומר בעל השל"ה, נוספים אתגרים רוחניים חדשים. כדי שיהודי יוכל למלא את שליחותו בעולם על ידי קיום תורה ומצוות קיים בהלכה מנגנון שמאפשר הוספת כלים שנועדו להתמודד עם האתגרים הללו.

אין מדובר בתהליך של הוספת חידושים ועריכת רפורמות בלא כל הכוונה, אלא למעשה בהמשכיות של מתן תורה, כשהדברים נעשים מתוך יראת שמים ועל פי כללי המסורת ונאמנות מוחלטת אליהם. התקנות החדשות והחומרות המאוחרות הן למעשה חלק מן ההתגלות הגדולה של התורה, ודרכן ועל ידן אנו ממלאים את ייעודנו בעולם כיהודים בנקודת הזמן הקונקרטית בהיסטוריה.

בכתיבת מאמר זה נעזרתי במבוא לספר שני לוחות הברית, במהדורת מכון יד רמ"ה.