רחל היקרה,

אני ובעלי לא מפסיקים להתווכח על עניינים חשובים. יש לשנינו דעות כל כך שונות לגבי איך לנהל בית, איך להטיל משמעת בילדים, כיצד לקבוע את לוחות הזמנים של העבודה שלנו, ואפילו איזה אוכל ראוי לאכול. מה אני יכולה לעשות כדי שהדעות וההחלטות שלי יכובדו ולהימנע מתחושה שאנחנו כל הזמן רבים?

אישה עם דעה.

חברת צוות יקרה,

אני כל כך מצטערת לשמוע על המתח השורר בינך לבין בעלך. זה בהחלט מקום קשה להיות בו בנישואין.

אני יכולה לספר לך שכשאני חווה סיטואציות כאלו עם בעלי, כשאני מרגישה צורך להתעקש על דברים חשובים באמת, אני מנסה להזכיר לעצמי שאנחנו באותו צוות. בעצם, לפי התורה, אנחנו לא רק באותו צוות אלא ממש דבר אחד: הנשמה שלי ושל בעלי הם שני חצאים של נשמה אחת. בעולם האמיתי, לא זה שאנו מדמיינים לעצמנו לעתים קרובות, לא יכולה להיות בינינו משיכות חבל ואין כאן צד מנצח. שנינו צריכים לנצח כישות אחת החותרת לשלימות ואחדות שלֵווה.

למען האמת, הרצונות שלנו זהים. שנינו רוצים מה שטוב למשפחה ולבית שלנו.

ברגע שאני מזכירה לי לעצמי בכוח את האמת האמיתית הזו, אפילו בעיצומה של התנגשות כלשהי, האנרגיה שלי משתנה. ההגנה שלי מתרופפת, מערכת העצבים שלי נרגעת והאגו שלי משחרר ממני את הלפיתה האנוכית שלו. ואז אני יכולה להזכיר לעצמי שכאשר שני יהודים מתאחדים הנשמה האלוקית שלהם גוברת ומנצחת את הפילוג שזורע היצר הרע. המחשבה הזו מעצימה ומטעינה בי כוח רוחני שעוזר לי להרגיע את המצב.

טכניקה נוספת שאני נוהגת להשתמש בה כדי לעזור לעצמי להתעלות מעל המריבה ולאפשר לשלום לנצח, היא להכניס אל החדר, בדמיון שלי, אדם צדיק, דמות רוחנית משמעותית עבורי. אני מתארת לעצמי שאיתנו בחדר יושב עכשיו גם רבי גדול בתורה. זה עוזר לי להעביר את האנרגיה שלי למצב רגוע יותר.

ואז, אם אני מסוגלת באותו רגע לגלות חיבה, אני עושה זאת. אני לוקחת את היד של בעלי ואומרת לו "היי, אנחנו באותו צוות! שנינו רוצים את הטוב ביותר. בוא נחשוב איך לעבוד יחד כדי שזה יקרה".

עם האנרגיה הרגועה הזו, אני משתפת את בעלי בחששות שלי. לעתים קרובות כשהמתח עולה זה מפני ששנינו חוששים ממשהו – איבוד זמן, חוסר תקשורת, סכנה בריאותית, או בזבוז כסף. בטח אם מדובר בנושאים שקשורים לילדים, שם יש המון פחדים.

אז כשאנחנו מתקרבים לסיטואציה של ויכוח אני מדרבנת את בעלי לשאול אותי "ממה את חוששת, יקירתי?", וכשהוא שואל אותי את השאלה הפשוטה הזו חומות ההגנה שלי מתמוססות ואני משתפת אותו במה שבאמת חשוב לי בנושא שאנחנו מתווכחים עליו. השאלה הזו עוזרת לנו להתקרב ולהבין זה את זו במקום שכל אחד יתבצר בעמדתו השונה.

אני אתן לך דוגמה כי סיפור הוא דרך קלה יותר לזכור דברים.

פעם גיליתי שבעלי שלח את הילדים שלי ללכת לבד לבית הכנסת שלנו. בשבת אחת הם יצאו יחד מהבית בדרכם לבית הכנסת ואז בעלי היה צריך לעצור בבית של שכן. במקום לומר להם שיחכו לו, הוא אמר להם להמשיך ללכת לבד.

אני יותר מגוננת על הילדים שלי מבחינת ההסתובבות בשכונה מאשר בעלי, ובית הכנסת שלנו נמצא במרחק של 20 דקות טובות ובדרך עוד צריך לחצות כמה רחובות סואנים.

כשהבת שלי סיפרה לי את זה באותה שבת אחר הצהריים, הרגשתי שמערכת העצבים שלי מתחילה לרטוט. החום עלה על פניי; לא הייתי רגועה ולא יכולתי להיות מאושרת. האנרגיה של אמא-דובה שלי התעוררה...

השאלה שלי הייתה: איך אדבר על זה עם בעלי בצורה מכובדת מבלי שזה יהפוך למריבה? איך לא אצא למתקפה שתעורר את מערכת העצבים שלו להיכנס למגננה ובכך אגרום שהוא לא ישמע אותי?

ואז החלטתי להשתמש בטכניקות שהזכרתי.

נחתי על הספה באותה שבת והתאמצתי לחשוב על זה שאנחנו באותו צוות. שלשנינו מאוד איכפת מביטחונם ושלומם של הילדים שלנו. הבנתי שיש לנו תפיסות מאוד מאוד שונות בשאלה איך מיישמים את זה. ברור שהוא חושב, משום מה, שזה בסדר לשלוח אותם ללכת לבד לבית הכנסת שלנו; אני חושבת שממש לא.

מאוחר יותר באותו יום הייתה לי הזדמנות לדבר אתו (אחרי שהוא השלים את המנוחה שלו!). דמיינתי שצדיק מכובד וחשוב יושב איתנו בחדר, ואז לקחתי את ידו של בעלי ואמרתי, "אני יודעת ששנינו רוצים את מה שהכי בטוח והכי טוב עבור הילדים שלנו. אבל אני מאוד מודאגת..."

אני מאמינה שהודות לעובדה שמערכת העצבים שלי הייתה במצב רגוע והתחלתי את השיחה באנרגיה מחברת, בעלי הצליח לשמוע את הפחדים שלי ולהכיר בהם. הוא הסכים שבעתיד, אם יצטרך לעצור בדרך, הוא יאמר לילדים להמתין לו ולא ישלח אותם ללכת לבד, פשוט כי זה מה שיגרום לי להרגיש טוב ובטוח יותר. השיחה הזו, שבדרך אחרת הייתה יכולה בקלות להביא לפיצוץ סוער, הסתיימה בקִרבה ובהסכמה ולא בריחוק ובמחלוקת.

אני מזמינה אותך לנסות את ההצעות האלה: לרומם את האוירה למעמד רוחני, לחשוף את הפחדים והרגשות שלך, להיות גלויה, כנה ופגיעה, ולצפות ממנו להבנה ולא להודאה בטעות.

חיבור הוא המפתח להרגעת המתח. אז תזכרו תמיד: אתם באותו צוות!