כרב המתגורר בשכונה שהיא לא בדיוק מאה שערים או מרכז בני ברק כבר התרגלתי לשמוע את השאלה הנצחית "אז איך זה לגור כאן בשכונה? הדירות כאן מתאימות לכם?".
תנו לי פעם אחת לענות בגילוי לב: לא! הדירות כאן לא מתאימות לנו! לא, לא בגלל שאין מעלית שבת וגם לא בגלל שאין במטבח שתי כיורים נפרדים - השולחן! השולחן הוא הבעיה! אין לנו איפה למקם את השולחן!!!
תבינו, כשאתם חושבים על סלון אתם חושבים בעיקר על פינת הישיבה, על הספות והכורסאות מול מערכת המולטימדיה עם המסך גדול, כך גם חשבו מתכנני הדירה בה אני גר. אבל מה לעשות שכשאני חושב על סלון אני חושב רק על דבר אחד: שולחן. ולא סתם שולחן אלא שולחן גדול, ענק. וסביבו כסאות, ולא סתם כסאות, הרבה, המון כסאות.
מה לעשות? ככה התרגלתי מילדות בבית הורי. לבו של הבית הוא הסלון, ולבו של הסלון הוא השולחן הענק שממלא את כל כולו. סביב השולחן הזה קורה הכל - שיעורי בית, משחקים, קיפול כביסה, לימוד תורה, סביבו מתהווה המשפחתיות בכל רגע נתון, ובעיקר, בעיקר בלבו של השבוע - בליל שבת. או אז השולחן הענק שממלא את הסלון מגיע לתמצית ייעודו כאשר הוא הופך באחת מסתם שולחן למין בימה ענקית עליה מתקיימת לא הצגה אלא התרחשות אמתית מופלאה ונהדרת - שולחן השבת...
זה בטח נשמע כקלישאה, אבל לנסות לתאר את החוויה במילים יהיה שווה ערך לניסיון להעביר מילולית טעם של מנת גורמה, אולי כדאי לתת את רשימת הרכיבים, את התוצאה והטעם תדמיינו כבר לבד:
משפחה - כל המשפחה מהקטן עד לגדול (לכל אחד תפקיד, משבצת אותה הוא ממלא וזכות דיבור כמובן). אורחים - הרבה, ומאוד מאוד מאוד מגוונים. אוכל - הרבה ומשובח, אמתי וטרי ישר מהסירים של אימא. זמירות שבת וניגונים - עתיקים ומתוקים. סיפורים - קולחים בשטף. דברי תורה וחכמה - בשפע. כל הרכיבים האלו מבעבעים שעות ארוכות סביב השולחן בטמפרטורת כור היתוך של רוגע וניתוק מוחלט מכל הפרעה חיצונית (אין טלפונים ואין כלום - זה שבת, זוכרים?) תוסיפו רק את אור נרות השבת ואת כוסית הלחיים מהקידוש וקיבלתם את המתכון המושלם.
סביב השולחן הזה נדלקו נשמות, סביב השולחן הזה התאחדו לבבות, נוצרו היכרויות והתרחשו אירועים מדהימים לאין ספור, אך בעיקר סביב השולחן הזה התרקמה המשפחתיות והתעצבה אישיותי ואישיות כל אחד ואחד מ13 אחי ואחיותיי.
אין פלא שאני וכל אחד מאחי ואחיותיי מנסים כל אחד בדרכו להמשיך את המסורת וליצור כל אחד מאתנו את חווית שולחן השבת בביתו שלו.
אח אחד, הרב ישעיהו (שי), זה שצעיר ממני בשנה, לקח את הרעיון קצת יותר רחוק... ויזם סעודת שבת הגדולה בעולם, שבעזרת השם תיכנס לספר השיאים של גינס.
אז שיהיה לו בהצלחה, ואולי תצטרפו לשיא הנפלא הזה גם אתם – בשולחן השבת הפרטי שלכם, כי אם נשים את הדברים על השולחן – אין כמו שולחן שבת!
כתוב תגובה