רבי שמעון בן גמליאל קרא פעם לעבדו טבי ואמר לו:

"אנא גש אל השוק והבא לי משם מאכל טוב."

הלך טבי ושב כעבור זמן קצר ובידו בשר לשון פרה.

הודה לו רבי שמעון וביקש ממנו לגשת שוב אל השוק, הפעם עליו לרכוש מאכל רע.

זמן קצר לאחר-מכן הופיע טבי ובידו... לשון!

"אינני מבין" אמר לו רבי שמעון. "כשביקשתי ממך מאכל טוב הבאתי לי לשון, וכשביקשתי ממך מאכל רע הבאת לי את אותו הדבר?"

השיב לו טבי, העבד הפיקח:

"אכן, מהלשון באה הטובה ומהלשון באה הרעה. כשהיא טובה – אין טובה ממנה, וכשהיא רעה – אין רעה ממנה."

(על-פי מדרש רבה לפרשת בהר)