חישבו על הסצינה הבאה:

ליל הסדר, כל המשפחה יושבת יחדיו בסוכה, מרימים את הכוס הראשונה מארבעת הכוסות ואומרים את הקידוש. בסוף הקידוש, מסתכלים אל הסכך ומברכים "ברוך אתה ה'... אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה!"

נשמע מוזר, לא? ליל הסדר בסוכה?

האמת היא שחג הסוכות היה צריך לחול יחד עם חג הפסח, שכן שניהם מסמלים את אותו רעיון. את חג הפסח אנו חוגגים בגלל שבורא העולם הוציא אותנו ממצרים; את חג הסוכות אנו חוגגים בגלל שבמהלך היציאה ממצרים בורא העולם הושיב אותנו ב"סוכות", ענני כבוד1 שהגינו על עם ישראל לכל מקום אליו הם הלכו.

לשבת בסוכה בקיץ נשמע דווקא רעיון נהדר. אבל במחשבה שניה, אולי לא.

כך כותב רבי יעקב בן אשר, בעל הטור2 :

בחודשי הקיץ, רבים נוהגים לשבת תחת סככות להגן עליהם מפני השמש. לו היינו יושבים בסוכה בחודש ניסן, לא ניתן היה לדעת האם סוכה זו עשויה כדי לקיים מצווה או להנאתנו האישית. בחודש תשרי, כאשר גשמים מתחילים לרדת ואנשים נכנסים הביתה, אנו יוצאים מהבית אל הסוכה כדי להראות לכולם שאנו מקיימים את ציווי הבורא.

מכך, אומר הרבי מליובאוויטש זצ"ל3 , הוראה חשובה לכל יהודי. תפקידנו הוא להאיר את העולם.

יש רגעים בהם קל לעשות זאת. בימי הקיץ מזג האוויר נוח; אבל אז, אין בכך מצווה.

דווקא בחודשי החורף, כשרוחות קרות מנשבות בחוץ ובחוץ שורר חושך, אז מצווה היהודי לצאת מן הבית ולהאיר את הרחוב.