פעם נסע חסיד לאחד מאדמור"י חב"ד. הוא סיפר לרבי כי אביו שנפטר הופיע בחלומו ומסר לו הודעה מפחידה: אחד מילדיו עומד למות בשנה הקרובה, חלילה.

הרבי הקשיב לדבריו, נאנח ושמר על שתיקה. החסיד יצא מהחדר שבור ורצוץ.

היו אלו ימים ספורים לפני חג הסוכות. החסיד נותר בחצר רבו בחג הסוכות ובשמחת תורה, ולאחר החג נכנס לרבי לקבל ממנו את ברכת הפרידה. הפעם הרבי הבטיח לו שמאום לא יארע למשפחתו. "אך ספר נא לי מה עשית במשך חג שמחת תורה" ביקש הרבי.

"עמדתי בצד וראיתי את החסידים הרוקדים" נזכר החסיד, "אך אני לא יכלתי לרקוד. החלום המפחיד ותגובתו של הרבי עמדו מול עיניי. לא הפסקתי לבכות.

"לפתע גערתי בעצמי: מה איתך? הלא היום שמחת תורה! שטפתי את פניי והצטרפתי לריקוד החסידים."

"דע לך כי רק בזכות השמחה והריקודים ניצל בנך" אמר הרבי.