די רגיל שילדים יקנאו באחיהם ואחיותיהם, אך כל עוד שוררת קנאה ביניהם אין הדבר נעים כלל לאף אחד מן הנוגעים בדבר או לסובבים אותם. למעשה, התורה אומרת שהקנאה היא רגש רעיל אשר גורם לעצמות האדם להרקב – "חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה" (משלי יד, ל). ברור שזהו רגש שגורם נזק איום. הטוב ביותר יהיה אם נוכל לעזור לילדינו להיפטר מן התכונה הזו בטרם תכה שורש עמוק באישיותם. כלי חשוב לשם כך הוא פיתוח תודעת "אנחנו".

תודעת ה"אנחנו" היא תחושת אחדות, הרגשה שאנו מלוכדים יחד, בדומה למה שמתבטא בביטויים כמו "אנחנו בני משפחת זהבי אוהבים לקרוא בשבת" או "אנחנו בני משפחת כספי אוהבים לאכול פופקורן!". "אנחנו" זו קבוצת הזדהות, הרגשת שייכות למערכת גדולה יותר. זוהי הרחבת ה"אני" לכדי יחידה גדולה יותר – במקרה זה, יחידת המשפחה. כאשר ילד מרגיש "תחושת אנחנו" הוא או היא מרגישים פחות תחרות ויותר הזדהות עם אחים ואחיות. "אנחנו" זו מילה שכוללת את כולם ואינה גורמת להפרדה ולקרע. לכן זו המלה שאנו רוצים שילדינו ירגישו איתה הכי בנוח. אמנם תמיד יש מקום ל"אני", אך גם למלה "אנחנו" יש מקום חשוב.

הורים יכולים לעזור לילדיהם לפתח את התודעה הקבוצתית הזו דרך שימוש במגוון טכניקות.

  • השתמשו בשם המשפחה כשקוראים לילד. לדוגמא, "כל בני משפחת בר נא לרדת לארוחת צהריים מיד בבקשה!"

  • כאשר לילד אחד מגיע גמול על משהו טוב שעשה, וודאו שגם שאר הילדים במשפחה מרוויחים מכך. לדוגמא, רונית נשארה "יבשה" כל הלילה, ולכן כל הילדים מקבלים שוקולד חלב לארוחת הבוקר (דבר זה מפתח אווירה של "יופי, רונית!" בקרב האחים והאחיות).

  • בכל פעם שאתם רואים שיתוף פעולה בין האחים, העירו הערה מעודדת ("איזה יופי, אתן אחיות כל כך מתוקות היום!")

  • במקום לבלות זמנים של אחד-על-אחד בקרב המשפחה, צרו זמנים קבוצתיים. לדוגמא, "הגיע הזמן עכשיו לסיפור לקטנים", או "הגדולים צריכים קצת זמן פרטי משל עצמם" או "אנחנו בני משפחת אוחנה עושים פיקניק ביום ראשון הקרוב".

  • קיראו לכל הילדים מתחת גיל 5 "התינוקות שלי", כמו לדוגמא "מה שלום התינוקות שלי הבוקר?" או "איזו חבורת תינוקות מתוקה יש לנו כאן". גישה זו עוזרת לפעוטות ולילדים בגיל גן להישאר "קטנים" לעוד קצת זמן – עד שהם יגידו לך להפסיק לקרוא להם תינוקות.

יש ילדים שנולדים עם יותר "גֶנים של קנאה" מאחרים וכתוצאה מכך יהיה קשה יותר לסלק אצלם את התכונה הזו. עם זאת, הזמן והמאמץ שתשקיעו בכך ישתלמו בסופו של דבר. אף ילד לא נהנה מלחוות את כאב הקנאה. אף שההורה לא מסוגל תמיד לחולל פלאים, הרי כל דבר שהוא מסוגל לעשות כדי לעזור יועיל כאן, שכן יהיה זה עוד צעד לקראת שלום ושלווה.