שאלה:

האם יש טעם לעשות מצווה גם אם 'לא בא לי'?

תשובה:

לפעמים, התנהגותנו מוכתבת על ידי לחץ חברתי או כורח. אך פעמים רבות, אנו בוחרים לעשות מעשים טובים. עשויות להיות שלוש סיבות שבגללן אנו עושים החלטה זו:

א) הבנה – אנו מעריכים את משמעותו של מעשה טוב והפנמנו לחלוטין את חשיבותו. אנו מסוגלים להסבירו לעצמנו ולאחרים. מצווה זו משקפת כעת ערך שאנו נחושים בדעתנו לחיות לפיו.

ב) הרגשה – פיתחנו קשר רגשי למעשים טובים. אנו אוהבים לעזור לאנשים, או שאנו מקבלים סיפוק אדיר מללמד אחרים. הרצון והאהבה לדבר עשויים להיות תוצאה של ההבנה שלנו, או להיות פשוט אינסטינקטיביים. תהא הסיבה אשר תהא, הרגש הוא זה הנותן לנו השראה לפעול.

ג) התמדה ומחויבות – זוהי הסיבה שבגללה איבדנו את ניצוץ ההתלהבות. אנו כבר לא מבינים מדוע התלהבנו כל כך. עמוק בפנים, אנו עדיין יודעים שהדבר חשוב, לכן אנו ממשיכים "לאלץ" את עצמנו להיאבק באדישות ולפעול.

על פניו נראה כי המצב האחרון הוא הגרוע ביותר, כי האדם עושה את המעשה הטוב ללא רגש וללא הבנה. אך למעשה זהו המצב האידיאלי ביותר!

זאת כיצד?

כאשר התנהגותנו היא תולדה של הבנה שכלית או של קשר רגשי חזק, אזי אין היא חסרת-אנוכיות לחלוטין. ה"אני" שלנו הוא המבין ומרגיש. האגו שלנו עדיין קיים בתוך העשייה שלנו, בצורה חיובית אמנם, אך בכל זאת קיים. אנו לא עושים משהו טוב בגלל שהוא טוב אלא בגלל שאנו רוצים לעשות אותו. אך כשאנו עושים משהו ללא כל רגש או הבנה, אין כאן כל אינטרס עצמי – אנו עושים את הדבר כי נכון לעשותו. המניע היחיד שלנו הוא המחויבות שלנו להתנהגות טובה ומוסרית.

לא בא לך? מצויין, קיבלת הזדמנות מתאימה – לעשות מעשים טובים בגלל שהם טובים, ולא בגלל אף סיבה אחרת.

אל תחמיץ את ההזדמנות!