כשהייתי נער הייתי מאחר פעמים רבות לשיעור. כשהמורה היה שואל אותי לסיבת האיחור, תמיד היו לי תירוצים טובים: כאב בטן פה, כאב ראש שם, או שהשעון המעורר שלי התקלקל.

יום אחד המורה הסתכל לי בעיניים ואמר, "אפשר למות מתירוצים!" הייתי המום מהמשפט. הוא המשיך והסביר לי שכשהיה בגילי הוא למד בישיבה באירופה שם הסטודנטים נשלחו למשפחות שונות שנתנו להם את ארוחתם. (היה זה מנהג נפוץ באירופה שלפני המלחמה, שם לישיבות לא היה די כסף להאכיל את תלמידיהן. במקום זאת, הקהילה המקומית הייתה לוקחת על עצמה לתמוך בלימודי התורה בכך שכל משפחה לקחה על עצמה לתת מזון לתלמיד אחד או יותר במשך יום אחד או יותר בכל שבוע, כל משפחה בהתאם ליכולתה. מנהג זה היה נקרא בשם "אכילת ימים"). רבים מהדיונים בקרב התלמידים התנהלו סביב נושא הארוחות. פעם אחת התלונן תלמיד אחד שהוא מקבל רק דייסה. "אני מקבל דייסה לארוחת בוקר, דייסה לארוחת צהריים ודייסה לארוחת ערב!" על כך השיב לו תלמיד אחר, "דייסה זה מצוין. אני יכול לחיות על דייסה. מה שאני מקבל זה תירוצים: תירוץ לארוחת בוקר, תירוץ לארוחת צהריים ותירוץ שלישי – לארוחת ערב. בבוקר אומרת לי בעלת הבית שהיא עייפה מכדי לבשל. בצהריים היא הולכת לבקר ידידה שלה; ובערב היא אומרת לי שאין אוכל בבית ושהשוק סגור. מדייסה אני יכול לאכול, אבל מתירוצים הגוף יכול למות".

(במקור ביידיש, השורה האחרונה היא משחק מילים: "קאשע" פירושה גם "שאלה".וגם דייסה, ו"תירוצים" הם גם "תשובות")

אמינות היא מפתח חיוני להצלחה בכל תחומי חיינו. תמיד נעים לעבוד עם אנשים העומדים מאחורי המילה שלהם, אך בתחום ההורות לאמינות יש חשיבות ראשונה במעלה. היא נוטעת בילדים תחושת ביטחון, הם יודעים שכאשר הורה אומר שהוא או היא יעשו משהו, הם יכולים לסמוך על כך במאת האחוזים.

כמנהל בית ספר, תמיד היה לי עצוב כשילדים היו נכנסים למשרדי שעה אחרי סיום בית הספר ובכו, "אמא שכחה לאסוף אותי..." הילד הרגיש מוזנח ולא ראוי. כל תירוץ, מוצדק ככל שיהיה, שיכול היה ההורה לתת לילד, לא היה מספיק כדי לשפר את רגשותיו הפגועים.

אמנם מצבי חרום הם חלק בלתי נפרד מן החיים, ולפעמים לא ניתן להימנע מהם, אך הדבר שונה מאוד מהפרת הבטחות באופן קבוע, אפילו אם בכל פעם יש לנו תירוץ מצוין.

הורים שאינם עקביים ולא עומדים במילתם מאבדים את סמכותם ביחס לילדיהם ויקשה עליהם להשליט משמעת. הם עשויים לומר לילד, "אסור לך לשחק במחשב כל היום" אך הילד יצחק בתוך-תוכו, שכן הוא יודע היטב שתוך כמה שעות אביו ישכח מכל העניין. לפיכך הילד לא יתייחס ברצינות לנסיונותינו להשליט משמעת.

אפילו אם לא הקפדנו עד עכשיו לעמוד בדברתנו, אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל. אך כדי שיתרחש שינוי בר-קיימא, חשוב שנודיע למשפחותינו, לידידינו ולעמיתינו לעבודה, שהשינוי נמצא באופק וכי מרגע זה ואילך, אנו עומדים לעמוד בדיבורנו. ואז, עלינו אכן לקיים את הבטחתנו. אסור שאף תירוצים יעמדו בדרכנו לבצע את מה שאמרנו שנבצע.