את הרגע הזה לעולם לא אשכח. היה זה לפני כמעט שלושים שנה. הייתי עסוקה בהכנת ארוחת הערב עם בני בן השש שחתך את הירקות. לפתע הוא הרים את עיניו הביט בי ושאל: "אמא, את יודעת מי הילד הכי חזק בכיתה שלי?"

"לא", השבתי. "מי הילד הכי חזק בכיתה שלך?"

"חזי", הוא מיהר להשיב.

"ומדוע חזי הוא הילד החזק ביותר?" המשכתי להתעניין.

"כי הוא אף פעם לא בוכה" ענה בחגיגיות תוך שהוא חותך את המלפפונים.

לבי החסיר פעימה. קלטתי שהילד הזה כבר הפנים מציאות אכזרית, כלומר, "הרגשת משמע שנכשלת". להיות "גבר" פירושו להיות קשוח, בשליטה מלאה ברגשות ומחוסן בפני עצב, פחד וכאב. החלשים, הם המדברים על רגשותיהם. אנשים מצליחים ממשיכים לתפקד בשיא יכולתם!

תמיד עודדתי את הילדים שלי לדבר על רגשותיהם, ואמרתי שתכופות, לבכות זה דווקא סימן לחוזק. אבל בני ראה שבנים שבוכים נמעכים וזוכים ללעג ולקלס, וכי הטיפוסים הקרים, האדישים, הסטואיים, זוכים לכבוד ולשבחים. הוא עדיין ילד רגיש, אך דווקא משום שהוא רגיש כל כך, הוא משתדל מאוד להסתיר זאת, במיוחד בנוכחות הטיפוסים המצ'ואיים.

למן הרגע שבו נולדים תינוקות, נוטות בנות להגיב לפחד אחרת מאשר בנים. כאשר ילדות קטנות נבהלות כתוצאה מרעש רם, הן מחפשות קשר עין עם אחרים. הבטה לתוך עיניו של אדם אהוב מורידה את רמות הקורטיזול בגופן – הורמון הקשור לדחק, ושרמתו עולה אוטומטית בכל פעם שאנו חווים חרדה. לעומת זאת, כאשר ילדים קטנים נבהלים, עיניהם נוטות לנתר סביב והם נסוגים לתוך עצמם! הם נרגעים דווקא על ידי הימנעות מקשר. אם כן, מה שגורם לבנות להרגיש טוב יותר, גורם לבנים דווקא לחוש רע יותר!

מחקרים רבים הראו, שכאשר נשים מדברות על בעיותיהן ועל פחדיהן, יורדת רמת הקורטיזול בגופן. כאשר גברים מדברים על חוסר הביטחון שלהם, לעומת זאת, עולה רמת הקורטיזול בגופם! המודעות לשוני זה שבין גברים לנשים עשוי להיות גורם משמעותי בהצלחת נישואים או בכישלונם.

טיפוסים חושבים ורגשות

בספר שכתבתי לפני שנים רבות, Appreciating People [כיצד להעריך אנשים], תיארתי אנשים כשייכים לאחת משתי קטגוריות כלליות מאוד: טיפוסים חושבים וטיפוסים מרגישים. טיפוסים חושבים (60% גברים, 40% נשים) מתמקדים בנתונים ובמידע עובדתי. לא קל להם לשתף אחרים במידע אישי, אם בכלל, וביטוי רגשות משעמם ומעצבן אותם. טיפוסים מרגישים (60% נשים, 40% גברים) אוהבים לשתף ברגשות ומאוד איכפת להם כיצד הם ואחרים מרגישים. כמובן שגם החושבים מרגישים והמרגישים – חושבים, אך מוחותיהם מעבדים רגשות ומחשבות בצורה שונה. טיפוסים חושבים (הן גברים והן נשים) נוטים פחות לבטא את רגשותיהם במלים, ופחות מודעים לניואנסים של הרגשות. כעס הוא רגש אחד "מותר", שכן הוא גורם להם להרגיש חזקים ובעלי עוצמה. אפילו אהבה עשויה להתפרש אצלם כרגש מחליש, שכן פירושה להזדקק לאחרים.

אישה מבריקה אחת הודתה פעם בפניי, "אני רואה את עצמי כטיפוס חושב. אני לא מאוד אמפטית. אני רואה שאנשים במצוקה וחווים כאב, אך אינני מרגישה את כאבם ואיני מבינה ממה הם עושים עניין כל כך גדול. אני טובה בלפתור בעיות ובלומר לאנשים מה אני חושבת, אבל אם אנשים רוצים אמפטיה, אני שולחת אותם לבעלי, שהוא טיפוס מרגיש".

הצילו את נישואיכם: דאגו לתקשורת בטוחה ביניכם

אם את טיפוס מרגיש הנשואה לאדם מטיפוס חושב או להיפך, עלייך לדאוג לכך שהתקשורת ביניכם היא חוויה חיובית. אם תתלונני בכל פעם שאתם משוחחים, אזי עשוי בן-זוגך עשוי לחשוב ש"לדבר" זה משהו שמוטב להימנע ממנו. כאשר אדם חש רגש עז, כל האחרים מושפעים מכך, כפי שכאשר מכים בקולן בכוס זכוכית, כל שאר הכוסות מתחילות להדהד. כדי להימנע מהדהוד ברגשות חרדה, הוא עשוי להתחיל לכעוס, להתגונן או פשוט לסגת. ההצעות הבאות עשויות לסייע במקרה כזה:

· דאגי לכך שהתקשורת בטוחה. אם את רוצה לבטא תלונה, הציגי אותה בדרך לא-מתעמתת. הקדימי את דברייך במלים, "יש לי בעיה. אתה חושב שאתה יכול לעזור לי?"

· הימנעי מהאשמות. רוב הגברים שונאים להרגיש חלשים, חסרי אונים, מפוחדים או עצובים, שכן הרגשות הללו נחשבים לחלשים ול"נשיים". כל ביקורת נחווית כמסר על כישלון, כמו "אתה לא רגיש כלפי,, או "אתה לא עוזר לי מספיק", או "אתה לא משקיע מספיק ביחסים שלנו". האשמות כאלה גורמות לעליית רמת הקורטיזול, מצב הגורם לו לאי נוחות כה רבה, שהוא ירצה לברוח. לפתע פתאום, הוא עשוי להיזכר שהוא צריך לפגוש איזה חבר, או חו"ח הוא עשוי לחפש התנהגות התמכרותית כדי להטביע את הכאב.

· תני לו מרחב פיזי. אם יש לך תלונה, אל תציגי אותה כשאת יושבת מולו ליד השולחן ואתם מביטים אחד לשני בעיניים. שמרי את קשר העין לאמירות חיוביות! הזכירי את הבעיה בקצרה, במלים מועטות ככל האפשר, אולי תוך כדי טיול או נסיעה.

· התמקדי בפיתרון. בואי נאמר שאת רוצה שהוא ישקיע יותר זמן בהכנת שיעורים עם הילדים, או שלא ייתן להם כל כך הרבה ממתקים. התחילי את הצגת העניין באמירה כמו "עזור לי להבין מדוע יהיה לך קשה ל..."

· בטרם תביעי רגש עז, אמרי לו כיצד את רוצה שהוא יגיב. אמרי, "אני זקוקה לבטא את רגשותיי לרגע. כל מה שאני רוצה הוא שתגיד לי שזה בסדר ושתעזור לי עם זה". לאחר מכן את יכולה לומר שאתה מרגישה המומה נוכח הבעיה, או שקשה לך להיות ליד קרוב משפחה מסוים, או כיוב'. עשי את זה קצר ככל האפשר כדי למנוע עלייה ברמת הקורטיזול. לאחר מכן סכמי במילים, "תודה שהקשבת לי. זה מאוד עזר לי".

· קחי אחריות לאושרך. אל תאמרי לו כמה מדוכאת ובודדה את, אלא אם כן בכוונתך לגרום לו להרגיש אשם. גברים פוחדים מאוד מכישלון, ופוחדים שישלטו בהם. אם תנסי להכריח אותו להשתנות בשעה שאין לו כל רצון להשתנות, הדבר רק יעורר בו יותר רגשות התנגדות, מרד ותרעומת.

· דברי איתו ב"סגנון מנצח". הפכי כל זמן שיחה יקר שיש לך איתו לחוויה בטוחה וחיובית. עשי אותו גאה בך, במקום לעשות עליו רושם של אישה מנג'סת ומתלוננת. דברי על ניצחונותייך – איך נמנעת מלאכול אוכל קלוקל, לא קנית כל מה שרצית, או שהיה לך האומץ להניח את השפופרת באמצע שיחה עם קרובת משפחה מעצבנת. במקום לספר לו איך הילדים משגעים אותם, או את הדברים האיומים שהם עשו, עשי רשימה של הניצחונות שלהם וספרי עליהם לבעלך. אמרי לו, "יש לנו ילדים נהדרים!" ואז, אולי, הוא ירצה להיות בבית לעתים קרובות יותר ולעזור יותר.