דברים פרק כ"ב

חכִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַֽעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ:
כי תבנה בית חדש: אם קיימת מצות שלוח הקן סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה, ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים. לכך נסמכו פרשיות הללו:
מעקה: גדר סביב לגג, ואונקלוס תרגם תיקא כעין תיק שמשמר מה שבתוכו:
כי יפול הנופל: ראוי זה ליפול ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:
טלֹֽא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֨רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם:
כלאים: חטה ושעורה וחרצן במפולת יד:
פן תקדש: כתרגומו תסתאב. כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש, בין לגנאי כגון איסור, נופל בו לשון קדש, כמו (ישעיה סה, ה) אל תגע בי כי קדשתיך:
המלאה: זה מילוי ותוספת שהזרע מוסיף:
ילֹא־תַֽחֲר֥שׁ בְּשֽׁוֹר־וּבַֽחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו:
לא תחרוש בשור ובחמור: הוא הדין לכל שני מינים שבעולם, והוא הדין להנהיגם יחד קשורים זוגים בהולכת שום משא:
יאלֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו:
שעטנז: לשון עירוב. ורבותינו פירשו שוע טווי ונוז:
יבגְּדִלִ֖ים תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עַל־אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסֽוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ:
גדלים תעשה לך: אף מן הכלאים. לכך סמכן הכתוב:
יגכִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ:
ובא אליה ושנאה: סופו:
ידוְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים וְהוֹצִ֥א עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת־הָֽאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָֽאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹֽא־מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים:
ושם לה עלילות דברים: עבירה גוררת עבירה, עבר על לא תשנא (ויקרא יט, יז) סופו לבא לידי לשון הרע:
את האשה הזאת: מכאן שאין אומר דבר אלא בפני בעל דין:
טווְלָקַ֛ח אֲבִ֥י הַנַּֽעֲרָ֖ה (כתיב הנער) וְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּתוּלֵ֧י הַנַּֽעֲרָ֛ה (כתיב הנער) אֶל־זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה:
אבי הנערה ואמה: מי שגדלו גידולים הרעים יתבזו עליה:
טזוְאָמַ֛ר אֲבִ֥י הַנַּֽעֲרָ֖ה (כתיב הנער) אֶל־הַזְּקֵנִ֑ים אֶת־בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ:
ואמר אבי הנערה: מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש:
יזוְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר:
ופרשו השמלה: הרי זה משל, מחוורין הדברים כשמלה:
יחוְלָֽקְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר־הַהִ֖וא אֶת־הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ:
ויסרו אותו: מלקות:
יטוְעָֽנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָֽתְנוּ֙ לַֽאֲבִ֣י הַנַּֽעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלוֹ־תִֽהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹֽא־יוּכַ֥ל לְשַׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו:
כוְאִם־אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹֽא־נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖ים לַנַּֽעֲרָֽה (כתיב לנער) :
ואם אמת היה הדבר: בעדים והתראה שזנתה לאחר אירוסין:
כאוְהוֹצִ֨יאוּ אֶת־הַנַּֽעֲרָ֜ה (כתיב הנער) אֶל־פֶּ֣תַח בֵּֽית־אָבִ֗יהָ וּסְקָל֩וּהָ֩ אַנְשֵׁ֨י עִירָ֤הּ בָּֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔תָה כִּי־עָֽשְׂתָ֤ה נְבָלָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ:
אל פתח בית אביה: ראו גידולים שגדלתם:
וסקלוה אנשי עירה: במעמד כל אנשי עירה:
לזנות בית אביה: כמו בבית אביה:
כבכִּֽי־יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב | עִם־אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת־בַּ֗עַל וּמֵ֨תוּ֙ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם־הָֽאִשָּׁ֖ה וְהָֽאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל:
ומתו גם שניהם: להוציא מעשה חדודים שאין האשה נהנית מהם:
גם: לרבות הבאים מאחריהם. דבר אחר גם שניהם לרבות את הולד, שאם היתה מעוברת אין ממתינין לה עד שתלד:
כגכִּ֤י יִֽהְיֶה֙ נַֽעֲרָ֣ה (כתיב נער) בְתוּלָ֔ה מְאֹֽרָשָׂ֖ה לְאִ֑ישׁ וּמְצָאָ֥הּ אִ֛ישׁ בָּעִ֖יר וְשָׁכַ֥ב עִמָּֽהּ:
ומצאה איש בעיר: לפיכך שכב עמה, פרצה קוראה לגנב הא אילו ישבה בביתה לא אירע לה:
כדוְהֽוֹצֵאתֶ֨ם אֶת־שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל־שַׁ֣עַר | הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּֽאֲבָנִים֘ וָמֵ֒תוּ֒ אֶת־הַנַּֽעֲרָ֗ (כתיב הנער) עַל־דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־צָֽעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת־הָאִ֔ישׁ עַל־דְּבַ֥ר אֲשֶׁר־עִנָּ֖ה אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ:
כהוְאִם־בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־הַנַּֽעֲרָ֙ה (כתיב הנער) הַֽמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶֽחֱזִֽיק־בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ:
כווְלַנַּֽעֲרָ֙ה (כתיב ולנער) לֹא־תַֽעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין לַנַּֽעֲרָ֖ה (כתיב לנער) חֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּֽאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־רֵעֵ֨הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
כי כאשר יקום וגו': לפי פשוטו זהו משמעו, כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להרגו. ורבותינו דרשו בו הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו':
כזכִּ֥י בַשָּׂדֶ֖ה מְצָאָ֑הּ צָֽעֲקָ֗ה הַנַּֽעֲרָ֙ה (כתיב הנער) הַֽמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְאֵ֥ין מוֹשִׁ֖יעַ לָֽהּ:
כחכִּֽי־יִמְצָ֣א אִ֗ישׁ נַֽעֲרָ֤ה (כתיב נער) בְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ:
כטוְנָתַ֠ן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַֽאֲבִ֥י הַנַּֽעֲרָ֖ה (כתיב הנער) חֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלוֹ־תִֽהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹֽא־יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו:

דברים פרק כ"ג

אלֹֽא־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו וְלֹ֥א יְגַלֶּ֖ה כְּנַ֥ף אָבִֽיו:
לא יקח: אין לו בה לקוחין ואין קידושין תופסין בה:
ולא יגלה כנף אביו: שומרת יבם של אביו הראויה לאביו. והרי כבר הוזהר עליה משום (ויקרא יח, יד) ערות אחי אביך, אלא לעבור על זו בשני לאוין ולסמוך לה (פסוק ג) לא יבא ממזר, ללמד שאין ממזר אלא מחייבי כריתות וקל וחומר מחייבי מיתות בית דין, שאין בעריות מיתת בית דין שאין בה כרת:
בלֹֽא־יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־דַּכָּ֛א וּכְר֥וּת שָׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה:
פצוע דכא: שנפצעו או שנדכאו ביצים שלו:
וכרות שפכה: שנכרת הגיד ושוב אינו יורה קילוח זרע אלא שופך ושותת ואינו מוליד:
גלֹֽא־יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל יְהֹוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹֽא־יָבֹ֥א ל֖וֹ בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה:
לא יבא ממזר בקהל ה': לא ישא ישראלית:
דלֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמֽוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְהֹוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹֽא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהֹוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם:
לא יבא עמוני: לא ישא ישראלית:
העַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵֽאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַֽאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם לְקַלְלֶֽךָּ:
על דבר: על העצה שיעצו אתכם להחטיאכם:
בדרך: כשהייתם בטירוף:
ווְלֹֽא־אָבָ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּֽהֲפֹךְ֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
זלֹֽא־תִדְר֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹֽבָתָ֑ם כָּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם:
לא תדרוש שלומם: מכלל שנאמר (פסוק יז) עמך ישב בקרבך יכול אף זה כן, תלמוד לומר לא תדרוש שלומם: