להתחבר לעצמך

ההיסטוריה מספרת לנו על מהפכות רבות שהחלו באידיאלים נשגבים ובחזונות של חופש, שאחריהם באו אכזבה עמוקה ורודנות ודיכוי גדולים אף יותר מקודם.

המהפכה הצרפתית החלה בשובל אדיר של "חירות, שוויון ואחווה" ומהר מאוד התפתחה לשלטון הטרור ולאימי מלחמות נפוליאון שהחריבו כך את אירופה. בסופו של דבר, הצרפתים החליפו שעבוד המתאפיין בהזנחה תחת שלטון המונרכים הבורבונים בשעבוד המתאפיין בהתעללות תחת שלטון המהפכה. החירות האמתית נותרה, כתמיד, בבחינת מטרה בלתי ניתנת להשגה.

העם הרוסי סבל משך מאות שנים תחת השלטון האריסטוקרטי של שושלת צארי רומנוב. במהפכת 1917, כשהרימו את נס המרד, הם – והעולם כולו – נתמלאו תקווה לחיי חופש ולחברה יותר צודקת ושוויונית. תקווה זו נטבחה למוות במרתפי העינויים של המשטרה החשאית הסובייטית וקפאה למוות במחנות העבדים של הגולאג. העבדות לשושלת רומאנוב הייתה גן עדן בהשוואה לשעבוד, להיעדר-החופש המוחלט ולטבח של מיליוני בני אדם במדינה הסובייטית החדשה.

השגת חופש אינה כרוכה רק בהשארת טבעת השעבוד מאחור, אלא מדובר ביצירת חזון ברור של פרדיגמה חדשה לעולם טוב יותר. אחרת, המהפכה תהיה מהפכה אמתית – היא תיסוב 360 מעלות לאחור, ואותם דפוסים מוטבעים היטב – ולעתים אף גרועים מהם – ישובו לפעול פעולתם. מהפכה אמתית צריכה להיות מהפכה של 180 מעלות – כיוון חדש לחלוטין.

אנו רואים נושא זה לכל אורך סיפור יציאת מצרים. במעמד הסנה הבוער, ה' אומר למשה לצוות על פרעה "שלח את עמי ויעבדוני". אם לא יעשו משהו – משהו שמהווה אלטרנטיבה ואף אנטיתזה למצרים – אזי שילוח העם סתם, לא יביא לכל תוצאות בטווח הארוך. הנקודה החשובה ביותר היא, כי המפגש בסנה הבוער מתרחש בהר סיני, שם היהודים יקבלו את התורה – מסמך מהפכני באמת שעתיד – באמצעות העם היהודי – לשנות את האנושות כולה ולהעניק לה עוצמה.

במהלך נדודי בני ישראל במדבר, אנו מוצאים כי כל פעם היו אנשים שהתחמקו מחובתם והרימו קול צעקה באומרם, בואו נחזור למצרים. האם הם רצו לסבול שוב כעבדים במצרים? ודאי שלא. סבורני כי התורה אומרת לנו שנטישת השליחות והחזון שהאלוקים העניק לנו מובילה חזרה למצרים. אולי למצרים חדשה, אך זו עדיין עבדות.

כל מה שנכון ביחס להיסטוריה של עמים ושל העולם נכון גם ביחס למה שהתלמוד קורא "העולם הקטן" של כל אדם ואדם. חג הפסח אינו חג לזכר דבר-מה. חג הפסח מהווה חוויה-מחדש והתנסות-מחדש בעוצמה המשחררת של היסוד האלוקי בחיינו.

המלה "מצרים" פירושה מגבלות, מכשולים. אנו סובלים תחת המגבלות וההרגלים שיש לנו פשוט משום שהם היו הרגלינו גם אתמול. אנו עבדים לערוצים הקיימים בחיינו ובעולם, כיוון שאנו עסוקים מדי בהורדת האבק מעל כריכות ספר החיים שלנו מכדי לקרוא את דפיו.

בחג הפסח, ובמיוחד בשעת סדר הפסח, אנו מניחים בצד כל דבר אחר ומתרכזים בקבלת עוצמתה של החירות הזורמת מאלוקים לכל אחד ואחת מאתנו. אך כדי שלהתנסות הזו תהיה השפעה בת-קיימא, עלינו לזכור שלא זו בלבד שעלינו לנטוש את ההרגלים הישנים ("שלח את עמי"), אלא אנו זקוקים לחזון ולתכנית חדשה ("ויעבדוני"). אחרת, סופנו שנגיע לא הרחק מן המקום שממנו באנו.

המלה "ויעבדוני" פירושה למעשה "וישנו את עצמם דרכי". כשאנו מחפשים בתורה – שכל ספר שמות עוסק בקבלתה והמהווה התכלית היחידה של יציאת המצרים – אנו מגלים שהחירות להגשים את הפוטנציאל של כל היבט של הווייתנו, חירות זו שוכנת במצוות. כל תחום בחיינו ניצב מוכן להניב תכלית, משמעות והגשמה, אם אנו אך מוכנים להעז להשתחרר ולהיות חופשיים באמת. "חופשיים באמת" אין פירושו חופש מן השעבוד לאיזה פרעה, מלך או צאר שבמקרה שולטים באותו רגע, אלא זהו חופש מן השעבוד של כל המגבלות שאנו עצמנו מטילים על עצמנו ועל יכולתנו להגשים באמת את הפוטנציאל האלוקי שלנו.