כל אדם נשוי יודע שאפילו ג'וק אחד בבית יכול להיות מכה של ממש. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במיליוני חגבים! המכה השמינית מבין עשרת המכות שהביא האלוקים על מצרים הייתה מכת ארבה, סוג של חגב.

גם כיום החגבים יכולים לחסל כל חלקה טובה של יבול, ומהווים סכנה לחקלאות ובאופן עקיף לכלכלה כולה. בימי קדם, בטרם הומצאו המדבירים למינהם, הייתה הסכנה הטמונה בארבה גבוהה פי כמה וכמה.

הבה נלמד מעט על מכת הארבה.

הרקע למכה

באותם ימים, הכלכלה המצרית הייתה בשפל חסר תקדים. היה זה לאחר מכת ברד, שהשחיתה הרבה מהיבול המצרי1 .

משה ואהרון הגיעו לארמונו של פרעה, והביאו בפניו את אזהרת האלוקים2 : "שלח עמי ויעבדוני! כי אם מאן אתה לשלח את עמי – הנני מביא מחר ארבה בגבולך!".

לאחר שהם העבירו לו את ההודעה, הם לא חיכו למענה אלא יצאו בטריקת דלת3 : "ויפן ויצא מעם פרעה".

מיד לאחר יציאתם של משה ואהרון, החלו היועצים להתחנן לפרעה שישחרר את עם ישראל. "הטרם תדע כי אבדה מצרים?", הם שואלים, והוא ממהר להשיב את משה ואהרון. כשהם שבים, הוא מתחיל לנהל עמם משא ומתן.

חשוב לשים לב כי זו הפעם הראשונה בה פרעה מראה נכונות למלא חלק מהבקשה לאשר את יציאתם של בני-ישראל לצורך הקרבת קורבנות לבורא העולם, אך הוא רוצה לדעת "מי ומי ההולכים"4 ? לפי אחד הפירושים5 הוא אף ביקש רשימה שמית מלאה של היוצאים.

אבל משה לא מתרשם. "בנערינו ובזקנינו... בבנינו ובבנותינו" הוא אומר. עם ישראל כולו ייצא אל המדבר כדי לעבוד את בורא העולם.

בתגובה מכריז פרעה כי "רעה נגד פניכם", רק הגברים יוכלו לצאת ממצרים ואילו כל השאר יישארו. כאשר הצעתו נדחית, משה ואהרון מגורשים מלפניו.

הרבה ארבה

בהוראת האלוקים הניף משה את מטהו. רוח מזרחית חזקה החלה לנשב ויחד עמה היא הביאה נחילי ארבה.

הפסוק מתאר כי נחילי הארבה כיסו "את עין הארץ." יש הרואים בכך משל6 הממחיש את כמות הארבה, אך אחרים אומרים כי הארבה כיסה את כל האדמה7 ולדיעה אחת אף הכמות הענקית חסמה את קרני השמש מה שהביא חושך על הארץ8 .

בדיוק כפי שהזהירו אותו משה ואהרון, בתיו של פרעה, עבדיו ובתי כל מצרים מלאו בארבה. היה בכך נס9 שכן החגבים הופיעו איכשהו בתוך הבית ולא הגיעו מבחוץ.

פרעה מתחרט

לנוכח הארבה שנחת על מצרים גילה פרעה סימני חרטה והזעיק את משה ואהרון כדי לבקש את סליחתם ואת סליחת הבורא. הוא ביקש מהם להתפלל לאלוקים כדי שהארבה ייעלם מן הארץ.

משה ואהרון התפללו, ושוב רוח חזקה הופיעה – הפעם הייתה זו רוח מערבית שהעיפה את כל חגבי הארבה לים סוף.

הפסוק מציין כי "לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים" והמדרש10 מסביר זאת כך: המצרים אגרו חגבים רבים בחביות כדי לאכול אותם לאחר-מכן, אך נעשה נס והרוח העיפה גם את אותם חגבים אל ים סוף.

המפרשים והמדרשים

מדוע משה ואהרון יצאו ב'טריקת דלת' בלי לחכות לתשובתו של פרעה? משה ואהרון העדיפו לצאת מלפני מלך מצרים, ולאפשר לעבדיו להביע בפניו את רצונם להתפטר מהשבויים היהודים שהפכו במרוצת המכות לנטל על העם המצרי – דבר שאכן אירע כמתואר בהמשך הפסוקים11 .

לפי פירוש אחר12 , יציאתם של משה ואהרון מלפני פרעה מבטאת את הבוז שהם רחשו כלפיו: לאחר מכת ברד הוא הבטיח כי הוא ישחרר את בני-ישראל, אבל הוא לא עמד בדיבורו ולכן הם לא נפרדו ממנו לשלום כראוי למלך.

פרעה אמר להם כי "רעה נגד פניכם": מהי פירוש הדברים? לפי פירוש אחד13 פרעה ראה כי במדבר מחכה לעם ישראל מזל ה'מאדים' שמסמל דם. הוא חשב שזהו סימן לאסון שעומד לנחות על ראש בני-ישראל, אך הוא לא ידע כי בורא העולם יחליף זאת בדם ברית המילה ודם קורבן הפסח. לפירוש אחר14 פרעה אמר להם: אני רואה כי רעה בליבכם! שכן אם הייתם רוצים רק לצאת לעבוד את הבורא במדבר למספר ימים, הייתם מבקשים לקחת רק את הגברים ולא את כל המשפחה.

משה מניף את מטהו, אבל מה הקשר? בכל שאר המכות, היו פעולותיהם של משה ואהרון קשורים איכשהו למכה שהופיעה לאחר-מכן. למשל: משה הכה ביאור והוא הפך לדם. מה הקשר בין הרמת המטה לבין נחילי הארבה? יש שפירשו15 שהוא קשר חגב אל המקל, או שהוא אמר את המילה 'ארבה' תוך כדי הנפת המקל.

מדוע נענשו המצרים בארבה? לפיהמדרש16 המצרים השתמשו ביהודים כעבדים והכריחו אותם לזרוע עבורם חיטים ושעורים. לפיכך חיסל הארבה את החיטים והשעורים שלא נכחדו במכה הקודמת.

על הארבה נאמר כי "לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן" אך בספר יואל מתוארת מכת ארבה נוספת? הסבר אחד מבאר כי הדבר מתייחס לניסים הרבים והמופלאים שהיו במכת הארבה, כמו העובדה שהחגבים צצו בביתו של פרעה ולא הגיעו מבחוץ. הסבר אחר אומר שבמצרים הייתה המכה מורכבת ממין אחד בלבד של חגבים – "ארבה". מכת הארבה שהייתה בימיו של יואל הייתה מורכבת מזנים נוספים.

עם הילדים

הרבי מליובאוויטש זצ"ל הצביע17 על הויכוח בין פרעה ומשה כסימן לדורנו. פרעה הציע לשחרר רק את המבוגרים, אך משה התעקש לקחת גם את הילדים.

שיטתו של פרעה, לפיה דברים הקשורים עם יהדות וקדושה שייכים למבוגרים בלבד, קיימת גם היום. היא עלולה להתבטא גם אצל מבוגרים בגילם, החשים את עצמים "נערים" בידיעותיהם היהודיות וסוברים כי בשל ידיעותיהם המועטות אין להם חלק בעבודת הבורא.

אך דבריו של משה מזכירים לנו: יהודי הוא יהודי הוא יהודי. לכולנו חלק בתורת ה' השייכת לכל אחד ואחד מאיתנו.