השבוע נעסוק במספרים שונים, המתחברים ונרמזים בפרשת השבוע, פרשת כי תבוא. למען הסדר הטוב, נדבר על המספרים בסדר עולה – נתחיל מהמספרים הקטנים ונסיים בגדולים...

לשמוח בתורה

בתחילת הפרשה באה מצוה בעלת אופי שמח במיוחד – מצות הבאת הביכורים. המצוה מתחילה בתוך השדה: החקלאי שמח לגלות את הפירות הראשונים שצמחו השנה, והוא מקדיש אותם כ'ביכורים'; בהמשך הוא מביא את הפירות המובחרים הללו, בשמחה וברגש, אל בית המקדש, ושם הוא אומר דברי תשבחות לפני בורא העולם, שהביא אותו עד הלום.

הפסוק האחרון בנושא זה אומר1 : "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך". חז"ל למדים מכאן2 שהבאת הביכורים האידיאלית היא זו שנעשית "בזמן שמחה", והכוונה היא לזמן שבו אנו עומדים בלוח השנה: בין חג השבועות לחג הסוכות; זהו הזמן שבו אדם "מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו" ושמח בפרי עמלו.

המלים "ושמחת בכל הטוב" רומזים לנו גם לכך שאנו צריכים לשמוח בתורה, וכדברי חז"ל3 : "אין טוב אלא תורה". כך מפרש ה'אור החיים' בפירושו לפסוק: "ירמוז במאמר 'בכל הטוב' אל התורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם"!

ב'בעל הטורים' מטעים רעיון זה בדרך מספרית: ערכה של המלה 'הטוב' הוא 22, ולכן היא מתאימה לסמל את התורה שניתנה ב-22 אותיות. זהו גם הרמז במה שנאמר בשיר-השירים4 : "נגילה ונשמחה בך" – נגיל ונשמח בתורה שיש בה ב"ך (=22) אותיות5 .

למה האות סמ"ך לא מופיעה בפרשת הביכורים?

ועכשיו נחזור לתחילת תהליך הביכורים – התורה אומרת6 : "ולקחת מראשית כל פרי האדמה .. ושמת בטנא". חז"ל מפרשים7 , שיש חובה להביא את הביכורים בתוך כלי: "ושמת בטנא – מלמד שטעונים כלי". רבי יהודה החסיד מביא בענין זה רמז 'שקוף'8 : המלה 'טנא' שווה 60, בדיוק כמו המלה 'כלי', שגם היא שווה 60.

'בעל הטורים' מציין בהקשר זה להלכה הקובעת כי שיעורם של הביכורים הוא 'אחד מששים' – הרצוי הוא שה'ביכורים' יהיו 1/60 מתוך כלל הפירות. זהו איפוא הרמז בכך שיש לשים את הביכורים בתוך "טנא": ערך המלה 'טנא' הוא 60, והכוונה היא שבהכנת הביכורים יש לקחת "אחד משישים".

עוד מוסיף 'בעל הטורים', כי בפרשייה המדברת על נושא זה של הביכורים נמצא את כל אותיות הא-ב – מלבד האות סמ"ך שערכה 60; גם זה רומז לעובדה שיש להפריש לביכורים 'אחד מששים', וכך נשארים ביד האדם רק 59 חלקים ואין לו את ה-60 במילואם.

[רמז שונה בענין זה של העדר האות ס' מצינו בדברי רבי יהודה החסיד9 : "בכל פרשת ביכורים אין סמ"ך. כשהיו מביאים ביכורים היה הפרקליט שלהם מפני השטן, וס' סימן שטן" – כלומר: האות ס' רומזת לשטן, כי המלה "שֹטן" מתחילה בש' שמאלית הזהה לאות ס', והעדרה מפרשת הביכורים רומז לכך שבזכות הביכורים נעלם השטן ואינו מקטרג10 ].

מה רמוז ב-98 הקללות?

ועתה נטפס למספר 98 – זהו מניינן של ה'קללות' שבפרשת השבוע. חלק גדול מהפרשה מוקדש לדברי תוכחה כלפי מי שינהג בדרך לא טובה, והתורה מונה דברים קשים שעלולים חלילה לבוא במצב זה – בסך הכל 98.

למעשה, זו אינה הפעם הראשונה שהתורה מפרטת 'קללות'. תוכן דומה היה לנו לקראת סיום ספר ויקרא (בפרשת בחוקותי), אלא שבפרשת השבוע ה'קללות' הן כפולות: בספר ויקרא נמנו 49, ובפרשה שלנו יש בדיוק פי שנים – 98.

לא ניכנס כאן לעומקו של הנושא11 , אך ברור כי גם ה'קללות' – כמו כל דבר בתורה – באות למטרה חיובית. היסורים, הקשיים והכאבים, מטרתם לטהר ולזכך, גם אם במבט המצומצם שלנו אנו לא מבינים זאת ומרגישים את ההיפך הגמור (דומה הדבר לילד קטן שזועק מרה כאשר מנקים אותו; הילד לא מבין שהנקיון נועד אך ורק לטובתו). ולא במקרה נקראות ה'קללות' לקראת ראש השנה, כשם שה'קללות' שבפרשת בחוקותי נקראות לפני חג השבועות – יש כאן כוונה של טהרה ו'נקיון' לקראת הימים הקדושים הללו (זו גם הסיבה שבפרשתנו יש 'קללות' במספר כפול, בהתאם למעלתו של ראש השנה אף יותר מחג השבועות, ומכאן הצורך בנקיון כפול).

הרבי מליובאוויטש הזכיר פעם בהקשר זה רמז יפה12 : מספר ה'קללות' שבפרשת השבוע הוא 98, והדבר משתלב עם אוירת ימי הסליחות, שכן 98 הוא בדיוק הגימטריא של המלה 'סְלַח' – "סלח לנו"!

גם החיד"א13 מדבר על מספר זה של 98 'קללות', והוא מביא כי בהיסטוריית עמנו כבר התקיימו כולן – דבר הנרמז בדברי הנביא14 : "דברו על לב ירושלים וקראו אליה, כי מלאה צבאה כי נרצה עוונה". "צבאה" שווה 98, וכבר "מלאה צבאה" – התקיימו במילואם כל ה-98, כך ש"נרצה עוונה"; עוד אומר החיד"א, שבביאת המשיח יתהפכו כולן לשמחה ולששון, ועל כך נאמר15 : "נגילה ונשמחה בך" – גם המלה 'נגילה' היא בגימטריא 98, והרמז הוא שאז נגיל ונשמח בדברי ה'קללות' עצמן, לאחר המהפך שיחול במשמעותן. הלוואי שנזכה לכך עוד בשנה זו!

מה רמוז במספר 300?

ונקפוץ עכשיו למספר... 300. לפני ה'קללות' שהזכרנו, מביאה הפרשה סדרה של ברכות שעתידים לבוא במצב בו עם ישראל נוהג כראוי ומקיים את רצון ה'. אחת הברכות מתייחסת לפחד שיפול על העמים שמסביב לנוכח הצלחתו של עם ישראל16 : "וראו כל עמי הארץ כי שם י-ה-ו-ה נקרא עליך, ויראו ממך".

מה פשר ההדגשה "שם י-ה-ו-ה נקרא עליך"? בדברי רבי יהודה החסיד אנו מוצאים רמז מקורי17 : הכוונה היא לכך שבתוך שמו של שבט יהודה – שהוא השבט המלכותי, שמכוחו מונהג כל עם ישראל – נמצאות אותיות השם הקדוש (יהודה). בדרך זו הוא מפרש את לשון התורה "(שם י-ה-ו-ה) נקרא עליך" – "עליך" בגימטריא "על יהודה" (=130).

אך הפירוש המקובל הוא ש"נקרא עליך" מתייחס לכלל העם (ולא לשבט יהודה בלבד), וחז"ל אכן דורשים על המלים הללו18 : "אלו תפילין שבראש". כשנתבונן בצורת התפילין נראה שיש בהם את כל האותיות שבשם האלוקי ש-ד-י, ובמיוחד בולטת ונראית למרחוק האות הראשונה – האות שי"ן מצויירת על התפילין שעל הראש משני הצדדים. וכמה מדוייק: כשנצרף את האותיות הראשונות במלים "שם י-ה-ו-ה נקרא" נקבל את האות שין, שאותה באמת רואים "כל עמי הארץ".

רעיון זה מופיע בכמה מפרשים קדמונים19 . רבינו בחיי מוסיף על כך, כי ערכה של האות שי"ן הוא 300, מספר שיש לו קשר מיוחד עם שם 'י-ה-ו-ה':

קיימת 'נוסחה' מפורסמת של א"ת ב"ש, הקובעת שהאות א' – הראשונה – שייכת לאות ת' – האחרונה, לאחר מכן האות השניה מההתחלה – ב' – מתחברת עם האות השניה מהסוף – ש', וכך גם האות השלישית מההתחלה – ג' – יש לה קשר מיוחד עם האות השלישית מהסוף – ר', וכן הלאה. לפי סדר זה, האותיות של שם י-ה-ו-ה מתחלפות באותיות המקבילות להן: מ-צ-פ-ץ, ואכן בתורת הקבלה מזכירים הרבה אותיות אלו כבעלות סגולה מיוחדת. ובכן, כשנחשב את הערך המספרי של האותיות מ-צ-פ-ץ נקבל את המספר 300, כך שלסיכום האות שי"ן שעל התפילין – שערכה המספרי הוא 300 - מהווה סמל המייצג את כל 'שם י-ה-ו-ה'.

רבינו בחיי מוסיף עוד, שהשי"ן הבולטת בתפילין רומזת גם ל...300 ימים בשנה שבהם מניחים תפילין. שנת החמה - הכוללת את כל ארבע עונות השנה - היא, כידוע, 365 ימים (השנה היהודית היא בדרך כלל פחות ימים, ולשם כך באה מפעם לפעם שנה מעוברת, שהיא ארוכה במיוחד ונועדה לצורך האיזון והשוואת השנה היהודית עם שנת החמה). כשנוריד 52 שבתות שבהן לא מניחים תפילין, ועוד 13 ימי חגים שגם בהם לא מקיימים את מצות תפילין – נקבל 300 ימים בשנה שבהם כן מניחים תפילין. בספר 'פענח רזא' כותב20 , כי זהו הרמז בהדגשה "שם י-ה-ו-ה נקרא עליך" – המלה "שם" היא נוטריקון שי"ן מניחים.

[בשולי הדברים נציין, כי על החשבון שהצגנו קיים דיון בספרי ההלכה, שכן יש בו כמה פרטים לא מושלמים: 1. מספר ימי החגים שקיזזנו מתאים רק בחו"ל, שם נחגג כל חג פעמיים, אך לא בארץ ישראל. 2. למנהג רוב העדות בימינו לא מניחים תפילין גם בימי חול המועד, ולא רק בחגים עצמם. 3. במקרים רבים 'נפגשים' החג והשבת גם יחד באותו יום! – ולא כאן המקום להאריך].

מה מסתתר במילה השקיפה

ונסיים בדברי ברכה הקשורים עם המספר 500. הפרשה מדברת על תפילה מיוחדת ובלתי שיגרתית שאומרים אותה לפני הקב"ה לאחר סיום נתינת המעשרות21 : "השקיפה ממעון קדשך מן השמים, וברך את עמך את ישראל, ואת האדמה אשר נתת לנו, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש".

אומר 'בעל הטורים' רמז נפלא: הפסוק מדגיש 'השקיפה ממעון קדשך מן השמים', וזו הסיבה שהוא משתמש דוקא במלה 'השקיפה' - שערכה המספרי הוא 500. חז"ל אומרים שמן הארץ ועד לרקיע השמים יש מרחק הליכה של חמש מאות שנה22 , ולכן כשבאים להשקיף מן השמים על הארץ – יש להתגבר על פער שהוא במספר 500!