חסידים באו לרבם ושאלו: "כבוד הרב, מהם ראשי התיבות של בל"ק?"
השיב להם הרב: "ראשי התיבות הם ואהבת לרעך כמוך." אמרו החסידים תודה והלכו. כשיצאו, שאלו האחד את השני: "מישהו הבין איך?" ואף אחד לא ידע.
למחרת אזרו אומץ וחזרו לרבם. "רבי יקר וקדוש, אולי תוכל להסביר לנו שוב מה ראשי התיבות של בל"ק?". האדמו"ר חזר ואמר: "ואהבת לרעך כמוך". אחד החסידים אזר אומץ ואמר: "כבוד הרב, אבל זה לא מסתדר עם האותיות !!!"
האדמו"ר השיב: "כן, זה כן מסתדר. ב' הרי שווה ל-ו' כאשר ה-ב' אינה מודגשת, ל=לרעך, ק=כמוך, שכן, כף או קוף מה זה משנה זה הרי אותו צליל." אמרו החסידים תודה ויצאו.
בחוץ נעמדו ואמרו איש אל רעהו: " הכיצד רבנו אומר דברים שכאלה? מה, הוא לא יודע עברית?..."
אבל, אם האדמו"ר אמר אז האדמו"ר אמר, ולא מתווכחים. צריך התבטלות...
אולם, אחד החסידים לא יכול היה לסבול את ההתבטלות המוחלטת של החסידים, נכנס לבדו לאדמו"ר מבלי שחבריו ישימו לב להיעדרו ואמר לאדמו"ר: "כבוד קדושת האדמו"ר, זה הרי לא מסתדר!"
פתח האדמו"ר ואמר: "בטח שלא מסתדר... מה חשבת ש"ואהבת לרעך כמוך" זה רק כשמסתדר? ואהבת לרעך כמוך זה גם כשלא מסתדר, גם כאשר מישהו אינו מקפיד במיוחד על שמירת תורה ומצוות, צריך לקיים כלפיו את "ואהבת לרעך כמוך", גם כשמישהו לא עובד את ה' כמו שאתה חושב שצריך לעבוד את ה', גם אז צריך לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך.
"לא רק כשזה מסתדר, אלא דווקא ובעיקר כשזה לא!"
כתוב תגובה