מונומנטים מסביב לעולם מספרים לנו את סיפורם של תרבויות-עבר שהעסיקו את עצמם בשאלה 'מי יזכור אותנו' או 'מה יישאר מאתנו'. את המענה הם נתנו באמצעות מבני ענק, פירמידות, שערים ומצבות-זיכרון.

גדולי היהדות ענו תשובה אחרת. לא תמצאו בארץ מבנים אדריכליים יוצאי דופן להנצחת דוד המלך או ישעיהו הנביא, אין לוחות שיש אדירות לזכרם של הלל הזקן או הבעל שם טוב.

במקום זאת, דורות על גבי דורות של יהודים ויהודיות ששפכו את לבם בדמעות בתוך ספר התהילים של דוד המלך, אנשי עמל ויגע שכיוונו את יומם לפי החיבור 'שולחן ערוך' של רבי יוסף קארו, ועמך ישראל שלמד מהבעל שם טוב מהי שמחה, ביטחון בהשם ואמונה – זכרו בעצמם וגם מזכירים לאחרים טוב יותר ועמוק יותר את סיפור העבר המפואר והייחודי שלהם.

אז מעבר לטקסי הזיכרון ואמצעי ההנצחה השונים, נחשוב גם מה אפשר ללמוד מסיפורם של הנִספים ושל אלו שניצלו מהתופת ונטמיע את המסקנות באורחות חיינו. ככה יהודים זוכרים.

שבת שלום

הרב שמואל רסקין