ב"ה,

קוראים וקוראות יקרים,

השבוע נזכרתי בבדיחה המפורסמת על הנהג שחיפש חניה בתל אביב. הוא חיפש וחיפש, שוטט בכל העיר הלוך וחזור, ואין חניה. איזה ייאוש!

הוא הרים את העיניים לשמים ואמר: "אלוקים, בבקשה, תעשה לי נס. אם תעזור לי למצוא חניה – אני מבטיח לעשות כל מה שתגיד!".

בקושי סיים את המשפט, ובדיוק מולו התפנתה חניה מושלמת.

"אלוקים", הוא הסתכל שוב למעלה ואמר, "זה בסדר, הסתדרתי לבד"...

*

זה אולי מצחיק, אבל הבדיחה היא עלינו.

הקדוש ברוך הוא שומר ומשגיח עלינו בשבע עיניים. מדי פעם הוא גם שולח לנו תזכורות, שלא נתבלבל. אבל לא תמיד אנחנו שמים לב, לפעמים אפילו עוצמים את העיניים ולא רואים את יד השם שמנהלת הכול.

טיל נ"ט של המחבלים האנטישמים שרוצים את נפשנו השמיד אוטובוס ריק, שרק דקה קודם היה עמוס בחיילים, שהיו שם כדי להגן עלינו. מה זה אם לא נס?

אבל כמו יהודים טובים, יש כאלו שמתחילים להתפלפל ולנתח. במקום להודות לאלוקים, ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל", שמאותת לנו שהוא אוהב אותנו ותמיד אתנו – מחפשים הסברים. זה מזג האוויר, העצים הסתירו, הם כן ידעו, הם לא התכוונו. הכול, רק לא נס.

אז אנחנו רוצים לומר לקדוש ברוך הוא: "אנחנו ממש לא מסתדרים בלעדיך. אל תיקח לנו את הניסים".

זה נכון גם בבעיות הקטנות של החיים. בכל בעיה ובכל צרה, יהודי מאמין מסתכל למעלה ומבקש: "תן לי את הנס שלי". אם משהו לא בסדר – צריך פשוט להתפלל. לקרוא פרק תהלים, לפתוח סידור, להתחזק בתפילה בכוונה. אם נאמין ונחיה כך, זה כבר נס לא קטן.