האדמו"ר השני של חסידות חב"ד, רבי דובער שניאורי (הידוע בכינוי "האדמו"ר האמצעי"), התפרסם כמנהיג שפעל רבות למען יהודי רוסיה – אך לא פחות מכך, כרבי שהקדיש את חייו להסברת והפצת הרעיונות הנשגבים של תורת החסידות.
אנו מגישים לפניכם 6 פתגמים מתורתו של רבי דובער.
(לקריאת סיפור חייו של האדמו"ר האמצעי, לחצו כאן).
בתוך הדין מסתתר החסד
הפתגם הבא מופיע במכתב שכתב רבי דובער לקהילת חסידים בעיירה צ'שניק. שריפה שפרצה בעיירה החריבה בתים רבים, והיו חסידים שביקשו לעזוב את העיר ולמצוא מקום מגורים חדש. אבל הרבי האמין שדווקא כעת אחרי השריפה, צפוי לעיירה עתיד טוב יותר.
"כל דין מלובש בו מבחינת החסד בהעלם... ובכלות מידת הדין, שם דוקא יגלה עוז האהבה שהיה מלובש בו."
בורא העולם זן ומפרנס את העולם גם במידת החסד וגם במידת הדין. האסונות שקורים לאדם נובעים ממידת הדין; אך יש לזכור שגם בתוך הדין טמון חסד, ומיד לאחר האסון החסד יופיע ויתגלה.
שנים לאחר-מכן, חתנו וממלא מקומו – רבי מנחם מענדל, ה"צמח צדק" – ניסח זאת כך: אחרי שריפה – מתעשרים.
אסור להתייאש מאף אחד
פתגם נוסף של אדמו"ר האמצעי מבטא את האמונה היהודית העמוקה שאסור להתייאש מאף אחד, גם מהחוטא הגדול ביותר.
"גם זה אשר ירבה רעתו בכל העבירות שבעולם, הנה גם הוא מוסר נפשו בפועל על קדוש השם, כיון שהוא יודע שנעשה נפרד מאלקות וזה אינו יכול בשום אופן."
אז אם מישהו אומר שהוא ממש התנתק מהיהדות... אל תאמינו לו.
דבר מסוכן
באחד ממכתביו התבטא הרבי בחומרה על הסכנה הטמונה במחלוקת ובמריבה.
"כמה קשה המחלוקת! עד אבדון תאכל ממש, ברוחניות ובגשמיות."
כאשר אנשים נמצאים בלהט המריבה, הם עלולים לשכוח את הסכנות הטמונות בה. אבל מריבה יכולה לגרום ל"אבדון" מוחלט, הן במובן הרוחני והן במובן הפיזי של הדברים. הדבר מזכיר לנו עד כמה חשוב לשמור על השלום ולמעט במריבות ומחלוקות.
תהיה בצל
אדמו"ר האמצעי עודד את חסידיו לדרוש בדברי חסידות בכל עיירה אליה הם נקלעו. חסיד אחד התלונן בפניו שהוא מצליח לעשות זאת בצורה יוצאת מן הכלל, והדבר גורם לו לגאווה. השיב לו הרבי:
"שיהיה ממך בצל, אבל המשך לחזור את דברי החסידות".
המסר היה ברור. על האדם לפעמים לוותר על טובתו האישית ועבודת המידות שלו, כדי לדאוג לאחרים. כאשר הוא יעשה זאת, בסופו של דבר גם טובתו האישית לא תיפגע.
על מה לדבר ברחוב
כאמור, רבי דובער הקדיש את חייו ללימוד הרעיונות הנשגבים של תורת החסידות בכל מקום. בהזדמנות אחת הוא אמר שהוא מאחל לעצמו ש...
"שני אברכים שילכו ברחוב, ידברו על יחודא עילאה ויחודא תתאה (היחוד העליון והיחוד התחתון – דרגות נעלות באלוקות)"
במילים אחרות, כל אחד יכול לרומם את עצמו לרמות נעלות שכאלו, שנושאי השיחה בזמנו הפנוי יהיו נושאים רוחניים ואלוקיים ולא דברים של מה בכך.
לפני עלות השחר
הפתגם הבא לא זקוק להסברים או הקדמות. הוא מדבר בעד עצמו, ורלבנטי מתמיד:
"לפני עלות השחר גובר החושך ביותר, משום שאור השחר קרוב לבוא. כך גם החושך הגדול של גלות זו הכנה היא לאור הגדול של משיח; אור שהוא גדול עוד יותר מזה שהאיר בגילוי של מתן תורה. כך היא המידה: אחר מכה - רפואה, אחר צרה - ישועה ונחמה."
הלוואי שנזכה לכך בקרוב ממש.
כתוב תגובה