ב"ה,
קוראים וקוראות יקרים,
לחץ-לחץ-לחץ. אנחנו חיים בעולם לחוץ, אינטנסיבי. משפחה, ילדים, פרנסה, בריאות. מה לא?
אנחנו רוצים קצת שלווה, קצת יציבות. לא לדאוג מטלפון מהבנק, לא לחשוש מבדיקה רפואית, לדלג על כמה פעימות חרדה ביום.
אבל לפעמים נדמה שזה הדבר הכי בלתי אפשרי בעולם. איך אפשר להיות רגועים בעולם כל כך סוער?
המילים המאירות של פרשת השבוע נותנות לנו פתרון מְשַׁנֶה חיים.
"בוא אל התיבה!" – כך אומר הקדוש ברוך הוא לנח. בחוץ סוער המבול, מוחה את כל פני האדמה; אבל התיבה היא מרחב מוגן. עוגן של יציבות בעולם מתהפך.
אומר הבעל שם טוב: יהודי! בוא אל ה"תיבה". תיבה היא מילה נרדפת למילה. אלוקים קורא לנו ואומר: היכנסו לתוך המילים הקדושות של התורה ושל התפילה. המילים האלו הן מרחב מוגן, אי של רוגע פנימי בתוך התוהו ובוהו.
חייבים לנסות את זה בשביל להבין. להתפלל – אבל לשים לב למילים. לכבות את הטלפון, ולהיכנס לתוך המילים; להשתתף בשיעור תורה קבוע ולהתרכז באותיות ובמילים, בלי הסחות דעת ובלי וואטסאפ. לעשות סטופ על כל מה שמסביב, ולהיכנס לתוך התיבה. כל היום שלנו ייראה אחרת – רגוע, שלו, מלא ביטחון.
ולסיום: לכולנו כואב בימים כאלה, עם בשורות איוב נוראות כל כך. שם הוריקן קטלני, פה ילדים נשרפים חיים, ופה ושם נרצחים יהודים כי הם יהודים, בירי אכזרי בדם קר. הבה נקדיש כמה 'תיבות' של תורה ותפילה לעילוי נשמתם, ונתפלל לבורא העולם שנשמע רק בשורות טובות!
שבת שלום!
