קוראים יקרים,

פעם קראתי מחקר מרתק על שפת גוף. המחקר סיפר לנו את כל מה שאנו יודעים – עמידה זקופה משדרת ביטחון עצמי, ידיים פתוחות מסמלות התעניינות, וכדומה. אבל המחקר לא הסתפק בכך. הוא בדק מה קורה כאשר אנשים מעמידים פנים כאילו הם בטוחים בעצמם למרות שבתוך תוכם הם רועדים מבושה.

התוצאה הייתה מאוד מפתיעה. לא רק שאחרים לא זיהו שזו העמדת פנים, אפילו ה"שחקנים" עצמם החלו להרגיש יותר בטוחים בעצמם. לשינוי שפת הגוף הייתה השפעה על מה שקרה בתוך הלב!

השבוע אנחנו נכנסים לחודש אדר, החודש עליו נאמר "משנכנס אדר מרבין בשמחה". אבל לפעמים זה לא קל. הבוס לא נחמד, יש ערימה של כלים לא שטופים בכיור, הילדים צורחים או שאולי בכלל אתם עדיין מחפשים את הזיווג שלכם. כמעט לכולם יש רשימה ארוכה של בעיות שקצת מקשות עלינו לשמוח...

בואו נעמיד פנים. נחייך גם כשלא מתחשק, נפעל בהתלהבות גם כשהדבר היחיד שאנחנו באמת רוצים לעשות זה ללכת לישון. נשנה את הבחוץ כדי להשפיע על הבפנים.

האמת היא שזו בכלל לא העמדת פנים. אולי לגוף יש הרבה סיבות להיות עצוב, אבל בתוך תוכנו שוכנת נשמה אלוקית וקדושה, שמחוברת תמיד לבורא העולם, מקור הטוב הנצחי – האם יש סיבה טובה מזו לשמוח?

כשנתחיל להתנהג בשמחה אמיתית וטהורה, היא תפרוץ לנו מתוך הלב ותאיר לנו את החיים.

שיהיה לכולנו חודש אדר שמח!

הרב מנדי קמינקר