גולשים יקרים,
ביום שני הקרוב, העשירי לחודש שבט, נציין את יום השנה להסתלקותו של רבי יוסף יצחק, האדמו"ר השישי מליובאוויטש, ואת קבלת עול ההנהגה על ידי הרבי, המוכר לכולנו כ"הרבי מליובאוויטש."
דמותו של הרבי היא דמות מיוחדת במינה. אנו יכולים לקרוא את תולדות חייו, ללמוד את דבריו ולמצוא מסרים רבים עבורנו. וכאשר תאריך היסטורי מופיע בלוח השנה, זו הזדמנות מצויינת לעשות זאת שוב.
*
במסגרת פרוייקטים שונים בהם הייתי מעורב, למדתי כי בדרך-כלל העולם נחלק לשני סוגים: בעלי החזון ובעלי הביצוע. בדרך-כלל, ככל שחזונו של האדם גדול יותר, כך הפרטים חשובים לו פחות. וישנם אלו שחיים את ההווה, מעדיפים להתמודד עם הכאן ועכשיו ולא לחשוב בגדול.
חזונו של הרבי הוא חזון ענק; החזון האולטמטיבי. הרבי שאף, התפלל וביקש מחסידיו לפעול למען הבאת המשיח, לקירוב העידן המושלם עליו נאמר כי לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה; במאמר החסידות הראשון שאמר מיד לאחר שקיבל על עצמו את הנהגת חסידות חב"ד, הוא הגדיר זאת בצורה ברורה: מטרת דורנו היא להשלים את מה שעשרות דורות לפנינו חלמו עליו ולהביא סוף-סוף את המשיח.
כאשר מתמקדים בחזון מפעים שכזה, האם פרטים קטנים חשובים כל-כך? אם עוד יהודי יניח תפילין אי-שם ברחבי העולם, עוד יהודיה תדליק נרות שבת, ילד קטן יאמר ברכה לפני האוכל – האם שווה להשקיע בכך מאמצים? להביא את המשיח אנו צריכים לחשוב בגדול, לבצע מעשים גרנדיוזיים בקנה-מידה עולמי, לקבוע פגישות עם נשיאי מדינות ושועי עולם. לא עדיף להשקיע את האנרגיה במקומות הנכונים?
אבל הרבי במעשיו הראה את ההיפך הגמור. לדבריהם של ילדים הוא ייחס משמעות רבה לא פחות מאלו של המבוגרים. מצווה שאולי אנו היינו רואים אותה כקטנה, הייתה חשובה מאוד בעיניו של הרבי. כי הרבי ראה בכל פרט קטן ושולי לכאורה את התמונה הגדולה. כל צעד הוא חלק ממסע אחד ארוך; כשהמשיח יבוא, העולם כולו יהיה טוב, וכאשר אני, אתה או את עושים מעשה טוב, הפכנו את העולם למקום טוב, טהור וקדוש יותר.
אז לאנשי החזון שבינינו, הבה ננסה לזכור כי כל פרט חשוב, נוסיף עוד מצווה ומעשה טוב, גם אם נראה לנו שהוא לא ישנה את העולם כולו... ולאנשי המעש שבינינו, בעוד אנו מתקדמים צעד אחר צעד, הבה לא נסיר את עינינו מהפרס הגדול, החלום אליו אנו מתפללים במשך שנות דור: ובא לציון גואל.
שלכם,
הרב מנדי קמינקר