ב"ה,

קוראים וקוראות יקרים,

איפה בחרתם לעשות את החופשה שלכם? אירופה הקלסית, דרום אמריקה, או שהעדפתם להצפין לרמת הגולן?

מה פתאום אני שואל? האמת שבעצמי לא חשבתי שזו שאלה נורא חשובה, עד שלמדתי את מה שאמר הבעל שם טוב ומאז אני לוקח את זה אתי לכל מקום.

רעב הוא לא רק תחושה גופנית, אומר הבעל שם טוב. כשמתחשק לנו לגשת למקרר ולהכניס משהו לפה, זו הנשמה שלנו שרעבה. הגוף זקוק לאנרגיה ולכן הוא רוצה לאכול, בא לנו לאכול כי "זה טעים" – אבל מאחורי הקלעים, זו הנשמה שרוצה לאכול. היא רוצה לומר ברכה, היא רוצה לאכול כדי לקבל אנרגיה לעבוד את השם וכך להעלות לקדושה גם את המזון.

וזה נכון לא רק לאוכל אלא לכל דבר בחיים, כולל המיקום הגיאוגרפי שלנו. אם זה המקום שבו אנחנו גרים ועובדים, אם זה יעד החופשה שבחרנו ואם זו כל נקודה שאליה אנחנו מתגלגלים במסע שלנו כאן בעולם. הרגליים הולכות, אבל במזוודות נמצאת גם הנשמה.

וכך אמר הבעל שם טוב:

הסיבה לכך שיהודי תועה בעיירות ודרכים היא לפי שמאז בריאת העולם ממתין מקום זה – פיסת אדמה במעבה יער נידח, או שדה סמוך לנחל או על גבי ההר – לרגע שיעבור בו יהודי ובשעת מעשה יהרהר דבר תורה או יאמר ברכה וכיוצא בזה.

אז לא משנה לאן יצאתם ואיפה אתם עכשיו, יכול להיות שמשהו קרא לכם לשם. תתאווררו ותיהנו, אבל אל תשכחו את הנשמה. לומר ברכה, פסוק או תפילה, לעשות מעשה טוב שם במקום – מי יודע, אולי בשביל זה נסעתם את כל הדרך?

שבת שלום,

שלום בלוי