ב"ה,

קוראים וקוראות יקרים,

אם הייתם חיים בגן עדן, ממש בגן עדן, הייתם מאושרים? אז לא הייתם מתלוננים?

אם אתם חושבים שכן, תחשבו שוב. האדם הראשון באמת חי בגן עדן, ובכל זאת הוא התלונן. הוא בחר להאשים את כל העולם (ואשתו...) בכשלים שלו.

ואם הייתם חיים בגיהינום, חלילה? הייתם מסוגלים להסתכל על הדברים הטובים שבכל זאת יש לכם?

"יהודים ששהו במחנות של הנאצים, בתקופה האיומה ביותר", כתב הרבי למישהו, "בירכו את ברכות השחר והודו בכל יום לבורא העולם ומנהיגו". גם שם, בגיהינום עלי אדמות, הם קמו בבוקר ואמרו לאלוקים תודה על השמש, תודה שהחזרת לנו את הנשמה, ותודה לך שאנחנו יהודים.

הרב דב לבנוני, שנפטר בשבוע שעבר בגיל תשעים ושמונה, היה בחייו דוגמה מאלפת לחיים שכאלה. בשואה הוא היה נער צעיר, שניסה לשרוד את מחנות העבודה והמוות בהונגריה. הזיכרונות והסיפורים האישיים שלו הם לא פחות ממדהימים, והנה אחד מהם (ותודה לנכד ששיתף אותי):

"לקראת סוכות חיפשתי במחנה עצים לסוכה. הגעתי למגרש בקצה המחנה, שם היו קרשים. קצין נאצי הבחין בי והצמיד לי אקדח לרקה. "מה אתה עושה פה?!", הוא צרח עליי. הסברתי לו שאני רוצה לבנות סוכה. הוא צחק ואמר לי באכזריות ואטימות: "אני יכול להרוג אותך כאן ועכשיו, וזה לא יעניין אף אחד. אפילו לחתול יש בעלים שיבואו לחפש אותו, אבל לך...". התחלתי לבכות, ואמרתי לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם. אני רק רוצה לעשות את רצונך, לזכות לקיים מצווה". בנס גמור, הוא הוריד ממני את האקדח. כמו בכל יום בתופת, בירכתי והודיתי לקדוש ברוך הוא על עוד יום של חיים".

אולי אנחנו לא בגן עדן, אבל, ברוך השם, גם לא במחנה השמדה. "רְאֵה", אומר לנו הקדוש ברוך הוא בפרשת השבוע, "אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". אולי זה בא לומר לנו: לכל אחד יש חבילה משלו. ואף פעם אסור לשכוח גם את הטוב, לשים לב גם לברכה.

שבת שלום וחודש טוב,

וכמובן, חזרה לשגרה נעימה ומוצלחת.

שלום בלוי