ב"ה,

קוראים וקוראות יקרים,

אתם אוהבים להתחנן?

כנראה שלא. אנחנו חיים בעידן של "מגיע לי". חוש הצדק שלנו ממש מפותח, ואנחנו מתקוממים מהר מאד נגד כל דבר שנראה לנו כמו קיפוח או עוול. מה זאת אומרת? זה מגיע לי!

משה רבינו מלמד אותנו משהו נפלא. איך נקראת הפרשה? "ואתחנן". כמה ענווה יש במילה הזו, כמה צניעות. משה רבינו לא דורש, הוא מתחנן. כמו שמלמד אותנו רש"י: "אף על פי שיש לצדיקים [לבקש זכות על] מעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת השם אלא מתנת חינם".

תזכרו, זה לא היה סתם איש קטן שבאמת לא מגיע לו. זה היה משה רבינו! אילו חיים היו לו – מה הוא לא עשה בשביל עם ישראל, מה הוא לא עבר. הוא הקדיש את כל מה שהיה לו כדי להיות השליח הנאמן של הקדוש ברוך הוא, כדי לסחוב את עם ישראל על הידיים. הוא הוציא אותם ממצרים, הוא הביא אותם להר סיני, והוא לקח אותם לכל אורך המסע במדבר. זה היה טיול בסיני? זה היה קל? ממש לא. אבל הוא לא בא לדרוש את החשבון.

רגע לפני הכניסה לארץ הקודש, השיא של כל המסע הארוך הזה – משה רואה אותה מרחוק ויודע שהוא לא יזכה להיכנס. אבל הוא לא בא לקדוש ברוך הוא עם קורות החיים שלו, ואומר: "בכל זאת, מגיע לי". הוא מרכין את הראש ומתחנן. מתפלל, אולי בכל זאת. כי כל מה שמקבלים מלמעלה זו "מתנת חינם", זה לא "מגיע לי".

הבה ונתחנן לקדוש ברוך הוא: בבקשה, תן לנו רק טוב. הבא לנו את הגאולה השלמה, גם אם זו תהיה "מתנת חינם".

שבת שלום,

שלום בלוי