יש סיפור ילדים נפלא שכל שנה אני קורא ומספר אותו. הסיפור פשוט ותמים, אבל הפעם הרגשתי כאילו זה בדיוק מה שקורה לנו במציאות.

זה סיפור על ארבעה ילדים, אחים ואחיות שונים מאד אחד מהשני שלא הסתדרו. כל הזמן התקוטטו ורבו. לפני חג הסוכות הם ניסו לבנות ביחד את הסוכה, אבל תוך כמה דקות פרצה מריבה וככה "נפלו הקרשים על הארץ בקול רעש גדול, וחרבה הסוכה".

אתם לא מרגישים שזה מה שקורה לנו? בכל אמצעי תקשורת, בכל קבוצת וואטסאפ ואפילו בשיחות שכנים – כולם מחפשים אשמים. בעצם, לא מחפשים – כל אחד כבר מוצא את האשם שלו. זה החרדים, זה המפגינים, זה הצעירים, זה המנהיגים. ככה לא בונים סוכה.

חג הסוכות זה הזמן לתקן.

חכמינו זיכרונם לברכה אמרו: "ראויים כל [עם] ישראל לשבת בסוכה אחת". הכוונה היא שלסוכה אין גבולות מבחינה הלכתית. בעיקרון אפשר לבנות סוכה בגודל של מדינה שלמה וכולם יקיימו את המצווה בסוכה משותפת אחת.

לסיפור הילדים יש סוף מתוק. אחרי שההורים כבר התייאשו מהסוכה, הילדים הצליחו להתגבר על כל המריבות ביניהם ובנו בהפתעה סוכה יפה ויציבה.

בגלל הקורונה לא נוכל לארח בסוכה שלנו כמו שחלמנו. במקום זאת נתפלל "ופרוש עלינו סוכת שלומך" שנצליח לבנות יחד את סוכת השלום של כולנו.

חג שמח ושבת שלום,

שלום בלוי