ב"ה

בֶּן אָדָם / מַה לְּךָ נִרְדַּם / קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים.

שְׁפֹךְ שִׂיחָה / דְּרּשׁ סְלִיחָה / מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים.

רְחַץ וּטְהַ / וְאַל תְּאַחַר / בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים.

אם אתם מכירים את הפיוט הזה, אתם בטח מזמזמים אותו כעת. סביר להניח שגם אתם חשים את התחושה הזו במעלה הגב, ההתרגשות הזו, של הימים או הלילות הנפלאים האלה של אלול.

ואני, שבמשפחתי לא נהגו במנהג הנפלא הזה של אמירת סליחות בכל חודש אלול, כשיוצא להביא לחם מהמכולת מתחת לבית, ושומע את החנווני מאזין לסליחות באמצעות הרדיו, נזכר בכל בוקר מחדש, בפסוק המרגש כל כך ממגילת שיר השירים:

"קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי".

ואני שומע את קולו של הדוד, דופק על דלתי לבבי, ומזכיר לי בלחש: אלול בעולם, מה לך נרדם?

שבת שלום,

הרב שמואל רסקין