ב"ה

גולשים יקרים,

שבוע שעבר, בל"ג בעומר, השתתפתי בחתונה שנערכה על ספינה. החופה התקיימה בעוד הספינה עדיין עוגנת, רוחות חזקות נשבו ובקיצור הכול רעד... אפילו החתן היה צריך מישהו שיחזיק אותו שהוא לא יפול!

כמובן שכולם קיבלו זאת באווירה טובה, וברגע שהספינה הפליגה לדרכה הרעידות הפסיקו אף הן.

כמו שאומרים, זו הייתה השגחה פרטית: ל"ג בעומר הוא יום הפטירה של רבי שמעון בר יוחאי שגם לו היה סיפור על ספינה. הוא סיפר על אנשים ששטו בספינה, ואחד מהם לקח מקדחה והתחיל לקדוח חור. "מה אתה עושה?" תמהו שאר הנוסעים. "זה לא העסק שלכם" הוא אמר. "אני קודח חור בחלק שלי!"

מה שהנוסע התמים (או שמא נאמר טיפש?) לא הבין שכשהוא קודח חור בחלק אחד בספינה הספינה כולה תטבע.

על ספינת החתונה היו הרבה אנשים. היו חתן וכלה שעמדו במרכז העניינים; היו רבנים חשובים, אורחים, קרובי משפחה וגם עובדי תחזוקה שלא בדיוק השתתפו בשמחה. אבל כולנו היינו בספינה אחת וידענו את זה.

יש לנו אולי דיעות שונות, אבל כולנו עם אחד. אז בואו לא נקדח בתוך הספינה או נירה בתוך הנגמ"ש. למרות חילוקי הדיעות, נשמור ונזכור תמיד את מה שמאחד אותנו.

קריאה מהנה והמשך שבוע נעים!

הרב מנדי קמינקר