ב"ה

גולשים יקרים,

חג החנוכה בא וכמעט הלך. הסופגניות ייעלמו מהמדפים באיזשהו שלב (אם כי הקילוגרמים יישארו...) ואנחנו שוב עלולים להישאב לתוך אותו שיגרה יומיומית. רשימות של מטלות אינסופיות שנראה והמטרה היחידה שלהם היא רק להטביע אותנו בים ממנו לא נוכל להיחלץ.

אז לפני שזה יקרה, בלילה האחרון של חנוכה שבו ליד הנרות. הקשיבו למה שהם מספרים. תראו כיצד הלהבות הקטנות האלו לא מסתכלות ימינה ושמאלה, לא שואלות כל הזמן את עצמן למה ואיך. הן פשוט בוערות. בעוצמה, בנחישות, בהתמדה.

אתם יודעים שאור מדבק אחרים? שחיוביות זה משהו שעובר הלאה? שאדם שחדור בתחושת שליחות, אמונה ושמחה הוא תופעה שאי-אפשר לעמוד בפניה?

תנו לחנוכיה להאיר, ואחרי שהיא תלך תנו לעצמכם להיות חנוכיות. חושך: ימיך ספורים.

המשך שבוע נעים!

הרב מנדי קמינקר