ההסבר

נוסח ארבע הקושיות פותח בשאלה הכללית:

מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

מדוע הלילה הזה, "ליל הסדר", שונה כל כך משאר לילות השנה? מה פשר הטקסים הייחודיים והמשונים שאנו עורכים בלילה הזה?

שימו לב: את התשובה לשאלה אנו מקבלים באמצעות סיפור יציאת מצרים שאותו אנו מספרים באמירת ה'הגדה של פסח' בתגובה לשאלה 'מה נשתנה'.

לאחר הפתיחה הכללית, אנו שאולים באופן ספציפי על ארבעה שינויים בולטים שיש בסעודת ליל הסדר לעומת הסעודות הרגילות בכל ימות השנה.

הקושייה הראשונה

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אֶחָת; הַלַּיְלָה הַזֶּה – שְׁתֵּי פְּעָמִים!

שאלה זו מתייחסת לשתי פעולות חריגות שעושים במהלך הסדר: טבילת ירק ה'כרפס' במי מלח, וטבילת ה'מרור' ב'חרוסת' – לשם מה עושים זאת?!

התשובה בקצרה: ה'כרפס' נועד בדיוק כדי לעורר את הסקרנות, בעיקר של הילדים, ולגרום לנו להתעניין בתשובה שהיא סיפור הגאולה ממצרים. ה'חרוסת' היא מחית פירות בעלת מרקם בוֹצי והיא מזכירה לנו את הטיט שאיתו עבדנו בכפייה במצריים כשבנינו את עריהם, ומצד שני להמתיק מעט את המרור שאותו טובלים בה.

ראו גם:

הקושייה השנייה

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה; הַלַּיְלָה הַזֶּה – כּוּלוֹ מַצָּה!

השאלה השנייה מתמקדת במצות שאוכלים בפסח. המצה עשויה מקמח ומים שהפך לבצק ומיד נאפה – בטרם הספיק להחמיץ ולתפוח: למה בפסח אסור לאכול חמץ, מדוע חשוב כל כך לאכול מצות בליל הסדר?!

התשובה לשאלה הזו היא שבורא העולם ציווה אותנו לסלק את החמץ לקראת ימי הפסח ולאכול מצות בליל הסדר – זכר לבצק שאפו אבותינו במהירות גדולה כאשר יצאו ממצרים הסגורה והמסוגרת באותות ובמופתים עוד לפני שהבצק שלהם הספיק לתפוח ולהחמיץ.

ראו גם:

הקושייה השלישית

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת; הַלַּיְלָה הַזֶּה – מָרוֹר !

בקערת ליל הסדר (צלחת הפסח) שעל השולחן מונח ה'מרור' שאותו אוכלים פעמיים בליל הסדר: בפעם הראשונה לבד, ובפעם השנייה בתוך כריך של מצות. ה'מרור', כשמו כן הוא: ירק מריר ולא טעים. בשאלה השלישית אנו מנסים להבין על מה ולמה אנו בוחרים לאכול ירק מריר במקום ירקות טעמים?!

התשובה: המרור מזכיר לנו את הקושי והכאב שהעם שלנו חווה במשך הגלות הארוכה במצרים, שנמשכה 210 שנים.

ראו גם:

הקושייה הרביעית

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין; הַלַּיְלָה הַזֶּה – כֻּלָנוּ מְסוּבּין!

את ליל הסדר כולו אנו מעבירים בתחושת חירות, נוחות וכבוד. את המצות וארבע הכוסות אנו אוכלים ושותים ב"הַסֵבָה" – כלומר כשהגוף מוטה על צד שמאל – כמנהגם של אנשי המעמד הגבוה בתקופות קדומות.

השאלה הרביעית מנסה להבין את הסיבה לכך. מה קרה הלילה שאנו משנים ממנהגינו ובמקום לאכול ולשתות בצורת הישיבה המקובלת הרגילים אנו מאמצים נימוסי שולחן "מלכותיים" ואוכלים תוך כדי "הַסֵבָה"?!

התשובה לשאלה הרביעית היא שהגאולה ממצרים היא לא סיפור שהיה ונגמר אי אז לפני 3,000 שנה, אלא מהות הסיפור שלנו כעם ייחודי שנולד בניסים ומאז ממשיך לשמור על המורשת שאותה קיבל מבורא העולם בכבודו ובעצמו, וכך ממשיך להיות עם שלא כפוף למגבלות הטבע ולא דומה לאף אחד מעמי העולם. הגאולה מאז ממשיכה גם היום – ולנצח נצחים!

ראו גם: