פרק לא

1וּכְכַלּ֣וֹת כָּל־זֹ֗את יָֽצְא֨וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֥ל הַנִּמְצְאִים֘ לְעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ וַיְשַׁבְּר֣וּ הַמַּצֵּב֣וֹת וַיְגַדְּע֣וּ הָֽאֲשֵׁרִ֡ים וַיְנַתְּצ֣וּ אֶת־הַ֠בָּמוֹת וְאֶת־הַמִּזְבְּחֹ֞ת מִכָּל־יְהוּדָ֧ה וּבִנְיָמִ֛ן וּבְאֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה עַד־לְכַלֵּ֑ה וַיָּשׁ֜וּבוּ כָּל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אִ֥ישׁ לַֽאֲחֻזָּת֖וֹ לְעָֽרֵיהֶֽם:
2וַיַּֽעֲמֵ֣ד יְחִזְקִיָּ֡הוּ אֶת־מַחְלְק֣וֹת הַכֹּֽהֲנִ֣ים וְ֠הַֽלְוִיִּם עַל־מַחְלְקוֹתָ֞ם אִ֣ישׁ| כְּפִ֣י עֲבֹֽדָת֗וֹ לַכֹּֽהֲנִים֙ וְלַֽלְוִיִּ֔ם לְעֹלָ֖ה וְלִשְׁלָמִ֑ים לְשָׁרֵת֙ וּלְהֹד֣וֹת וּלְהַלֵּ֔ל בְּשַֽׁעֲרֵ֖י מַֽחֲנ֥וֹת יְהֹוָֽה:
איש כפי עבודתו: הכהנים לשרת והלוים להיות משוררים ושוערים וכל איש ואיש על עבודתו הנכונה:
3וּמְנָת֩ הַמֶּ֨לֶךְ מִן־רְכוּשׁ֜וֹ לָֽעֹל֗וֹת לְעֹלוֹת֙ הַבֹּ֣קֶר וְהָעֶ֔רֶב וְהָ֣עֹל֔וֹת לַשַּׁבָּת֖וֹת וְלֶֽחֳדָשִׁ֣ים וְלַמּוֹֽעֲדִ֑ים כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה:
ומנת המלך מן רכושו לעלות וגו': אשר נתן לעשות אותם (ברצון):
4וַיֹּ֚אמֶר לָעָם֙ לְיֽוֹשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם לָתֵ֕ת מְנָ֥ת הַכֹּֽהֲנִ֖ים וְהַֽלְוִיִּ֑ם לְמַ֥עַן יֶֽחֶזְק֖וּ בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה:
ויאמר לעם ליושבי ירושלים וגו': למען יחזקו בתורת ה' יותר ברצון ועוד בעוד שיהא להם פרנסת' מזומנת יכלו לעשות ולעסוק בתורת ה' לפי שלא נתנה התורה אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה:
5וְכִפְרֹ֣ץ הַדָּבָ֗ר הִרְבּ֚וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ רֵאשִׁ֣ית דָּגָ֗ן תִּיר֚וֹשׁ וְיִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וְכֹ֖ל תְּבוּאַ֣ת שָׂדֶ֑ה וּמַעְשַׂ֥ר הַכֹּ֛ל לָרֹ֖ב הֵבִֽיאוּ:
וכפרץ הדבר: מפי המלך לתת מנת לכהנים והלוים:
הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש: דבש תמרים:
וכל תבואת שדה: וכל אלו לא מתבואת השדה הם אלא כך מפורש במסכת נדרים בפרק הנוד' מן הירק הנודר מן הירק מותר בדלועים מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל וגו' ואי אמרת דגן כל דמדגן משמע מאי וכפרוץ וגומר אמר אביי לאתויי פירות האילן וירק עד אמר רבא תבואה לחוד ותבואת שדה לחוד:
6וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל וִֽיהוּדָ֗ה הַיּֽוֹשְׁבִים֘ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ גַּם־הֵ֗ם מַעְשַׂ֚ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן וּמַעְשַׂ֣ר קָֽדָשִׁ֔ים הַֽמְקֻדָּשִׁ֖ים לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם הֵבִ֕יאוּ וַיִּתְּנ֖וּ עֲרֵמ֥וֹת עֲרֵמֽוֹת:
ומעשר קדשים המקודשים לה': המעשר מן המעשר שהלוים נותנים לכהנים:
ויתנו ערמות ערמות: הוי"פין בלשון אשכנז דוגמא (שיר' ז') ערמות חטים:
7בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִשִׁ֔י הֵחֵ֥לּוּ הָֽעֲרֵמ֖וֹת לִיסּ֑וֹד וּבַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י כִּלּֽוּ:
החלו הערמות ליסוד: כי תחילת דבר נקרא יסוד כמו יסוד הבית שהוא ראש לבנין ודומה לו (בעזרא ז׳:ט׳) הוא יסוד המעלה וגומר:
8וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ וְהַשָּׂרִ֔ים וַיִּרְא֖וּ אֶת־הָֽעֲרֵמ֑וֹת וַֽיְבָֽרְכוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל:
ויברכו את ה': שנתן בלב ישראל להפריש תרומותיהם ומעשרותיהם:
9וַיִּדְרֹ֣שׁ יְחִזְקִיָּ֗הוּ עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים וְהַֽלְוִיִּ֖ם עַל־הָֽעֲרֵמֽוֹת:
וידרש יחזקיהו: לפי שראה חזקיהו הערימות גדולות אמר בלבו שמא לא לקחו הכהני' והלוי' מהם ולא נגעו בהם שאם נגעו בהם איך נתרבו כל כך ותמה ודרש מהם על דבר הערימות על מה זה:
10וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֲזַרְיָ֧הוּ הַכֹּהֵ֛ן הָרֹ֖אשׁ לְבֵ֣ית צָד֑וֹק וַ֠יֹּאמֶר מֵֽהָחֵ֨ל הַתְּרוּמָ֜ה לָבִ֣יא בֵֽית־יְהֹוָ֗ה אָכ֨וֹל וְשָׂב֚וֹעַ וְהוֹתֵר֙ עַד־לָר֔וֹב כִּ֚י יְהֹוָה֙ בֵּרַ֣ךְ אֶת־עַמּ֔וֹ וְהַנּוֹתָ֖ר אֶת־הֶֽהָמ֥וֹן הַזֶּֽה:
ויאמר אליו עזריהו: הוא היה בימי עוזיהו:
מהחל התרומה לביא: אכלנו אכול ולא אכילת עראי אלא אכול ושבוע והותר ומה שאתה מתמה על שאכלנו ד' חדשים ואעפ"כ ערמותיהם כל כך גדולות זה הדבר כי ברך ה' את עמו ונתן להם תבואות הרבה לפיכך הרבה התרומות והמעשרות שלנו:
והנותר: מן אכילתנו זה:
ההמון הזה: אשר אתה רואה ערמות ערמות:
11וַיֹּ֣אמֶר יְחִזְקִיָּ֗הוּ לְהָכִ֧ין לְשָׁכ֛וֹת בְּבֵ֥ית יְהֹוָ֖ה וַיָּכִֽינוּ:
להכין לשכות בבית ה': ולשום בהם התרומות:
12וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־הַתְּרוּמָ֧ה וְהַמַּֽעֲשֵׂ֛ר וְהַקֳּדָשִׁ֖ים בֶּֽאֱמוּנָ֑ה וַֽעֲלֵיהֶ֚ם נָגִיד֙ כָּנַנְיָ֣הוּ (כתיב כָּונַנְיָ֣הוּ) הַלֵּוִ֔י וְשִׁמְעִ֥י אָחִ֖יהוּ מִשְׁנֶֽה:
13וִֽיחִיאֵ֡ל וַֽ֠עֲזַזְיָהוּ וְנַ֨חַת וַֽעֲשָׂהאֵ֜ל וִֽירִימ֚וֹת וְיֽוֹזָבָד֙ וֶֽאֱלִיאֵ֣ל וְיִסְמַכְיָ֔הוּ וּמַ֖חַת וּבְנָיָ֑הוּ פְּקִידִ֗ים מִיַּ֚ד כָּנַנְיָ֙הוּ֙ (כתיב כָּונַנְיָ֙הוּ֙) וְשִׁמְעִ֣י אָחִ֔יו בְּמִפְקַד֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַֽעֲזַרְיָ֖הוּ נְגִ֥יד בֵּֽית־הָֽאֱלֹהִֽים:
14וְקוֹרֵ֨א בֶן־יִמְנָ֚ה הַלֵּוִי֙ הַשּׁוֹעֵ֣ר לַמִּזְרָ֔חָה עַ֖ל נִדְב֣וֹת הָֽאֱלֹהִ֑ים לָתֵת֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה וְקָדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִֽׁים:
15וְעַל־יָד֡וֹ עֵ֣דֶן וּ֠מִנְיָמִן וְיֵשׁ֨וּעַ וּשְׁמַעְיָ֜הוּ אֲמַרְיָ֧הוּ וּשְׁכַנְיָ֛הוּ בְּעָרֵ֥י הַכֹּֽהֲנִ֖ים בֶּֽאֱמוּנָ֑ה לָתֵ֚ת לַֽאֲחֵיהֶם֙ בְּמַחְלְק֔וֹת כַּגָּד֖וֹל כַּקָּטָֽן:
16מִלְּבַ֞ד הִֽתְיַחְשָׂ֣ם לִזְכָרִ֗ים מִבֶּ֨ן שָׁל֚וֹשׁ שָׁנִים֙ וּלְמַ֔עְלָה לְכָל־הַבָּ֥א לְבֵֽית־יְהֹוָ֖ה לִדְבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ לַֽעֲב֣וֹדָתָ֔ם בְּמִשְׁמְרוֹתָ֖ם כְּמַחְלְקֽוֹתֵיהֶֽם:
17וְאֵ֨ת הִֽתְיַחֵ֚שׂ הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבֵ֣ית אֲבֽוֹתֵיהֶ֔ם וְהַ֨לְוִיִּ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָ֑עְלָה בְּמִשְׁמְרֽוֹתֵיהֶ֖ם בְּמַחְלְקֽוֹתֵיהֶֽם:
ואת התיחש הכהנים לבית אבותיהם והלוים: עם ייחוס טפם נשיהם בניהם ובנותיה' לכל אותו קהל היו מספיקין מזונותיהם מהתרומות ומעשרות הקדש, והתרומות והמעשרות כל אלו שאמרנו לאותן העומדים לשרת בעזרה וגם לבני אהרן הכהנים שלא הגיע משמרותם לשרת והם בשדה מגרש עריהם בכל עיר ועיר:
18וּלְהִֽתְיַחֵ֗שׂ בְּכָל־טַפָּ֧ם נְשֵׁיהֶ֛ם וּבְנֵיהֶ֥ם וּבְנֽוֹתֵיהֶ֖ם לְכָל־קָהָ֑ל כִּ֥י בֶֽאֱמֽוּנָתָ֖ם יִֽתְקַדְּשׁוּ־קֹֽדֶשׁ:
19וְלִבְנֵי֩ אַֽהֲרֹ֨ן הַכֹּֽהֲנִ֜ים בִּשְׂדֵ֨י מִגְרַ֚שׁ עָֽרֵיהֶם֙ בְּכָל־עִ֣יר וָעִ֔יר אֲנָשִׁ֕ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לָתֵ֣ת מָנ֗וֹת לְכָל־זָכָר֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וּלְכָל־הִֽתְיַחֵ֖שׂ בַּֽלְוִיִּֽם:
אנשים אשר נקבו בשמות: למעלה (ב' ל"א) כנניהו ואחיו היו ממונים עליהם לקבל המנות התרומות והמעשרו' מאת ישראל לתת המנות לכל זכר בכהנים ולוים:
לכל זכר בכהנים: וגם לכל נשיהם בניהם ובנותיהם ומה שאמר כאן לכל זכר משום רבותא שאפי' לזכרים קטנים היו מספיקין כדלעיל (שם) לזכרים מבן שלש ומעלה וכ"ש שהיו מספיקין לנשיהם ולבניהם ולבנותיהם:
20וַיַּ֧עַשׂ כָּזֹ֛את יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכָל־יְהוּדָ֑ה וַיַּ֨עַשׂ הַטּ֚וֹב וְהַיָּשָׁר֙ וְהָ֣אֱמֶ֔ת לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽיו:
21וּבְכָֽל־מַֽעֲשֶׂ֞ה אֲשֶׁר־הֵחֵ֣לבַּֽעֲבוֹדַ֣ת בֵּֽית־הָֽאֱלֹהִ֗ים וּבַתּוֹרָה֙ וּבַמִּצְוָ֔ה לִדְרֹ֖שׁ לֵֽאלֹהָ֑יו בְּכָל־לְבָב֥וֹ עָשָׂ֖ה וְהִצְלִֽיחַ: