פרק ל

1וַיִּשְׁלַ֨ח יְחִזְקִיָּ֜הוּ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֣ל וִֽיהוּדָ֗ה וְגַם־אִגְּרוֹת֙ כָּתַב֙ עַל־אֶפְרַ֣יִם וּמְנַשֶּׁ֔ה לָב֥וֹא לְבֵֽית־יְהֹוָ֖ה בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם לַֽעֲשׂ֣וֹת פֶּ֔סַח לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה וגו'.  כי עדיין לא גלו כי זה היה בשנה ראשונה למלכו והם לא גלו כי אם בשש למלכו כדכתיב (במלכים ב י״ח:י׳) וילכדה בקצה שלש שנים בשנת שש לחזקיה והיא שנת ט' להושע מלך ישראל כאשר תמצא כתוב בסוף הספר:
2וַיִּוָּעַ֨ץ הַמֶּ֧לֶךְ וְשָׂרָ֛יו וְכָל־הַקָּהָ֖ל בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם לַֽעֲשׂ֥וֹת הַפֶּ֖סַח בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִֽי:
3כִּ֣י לֹ֧א יָֽכְל֛וּ לַֽעֲשׂת֖וֹ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא כִּ֚י הַכֹּֽהֲנִים֙ לֹא־הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמַדַּ֔י וְהָעָ֖ם לֹא־נֶֽאֶסְפ֖וּ לִירֽוּשָׁלִָֽם:
כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא.  בחדש הראשון בניסן:
כי הכהנים לא התקדשו למדי.  התקדשו להיות די לישראל בהם להקריב פסחיהם ואין צריך לומר שלא היו יכולים לעשותו בניסן שהרי לא כלו לקדש את הבית עד י"ו בניסן וכן פתרון כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כלומר אפי' אם לא עכבו טהר' הבי' שלא כלו עד י"ו בניסן לא היינו יכולין לעשותו עתה לפי כי הכהנים לא התקדשו למדי:
והעם לא נאספו.  עדיין כולם לירושלים:
4וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּבְעֵינֵ֖י כָּל־הַקָּהָֽל:
5וַיַּֽעֲמִ֣ידוּ דָבָ֗ר לְהַֽעֲבִ֨יר ק֚וֹל בְּכָל־יִשְׂרָאֵל֙ מִבְּאֵֽר־שֶׁ֣בַע וְעַד־דָּ֔ן לָב֕וֹא לַֽעֲשׂ֥וֹת פֶּ֛סַח לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּ֣י לֹ֥א לָרֹ֛ב עָשׂ֖וּ כַּכָּתֽוּב:
מבאר שבע ועד דן.  זהו תחום עשרת השבטים:
כי לא לרוב.  פתרון כי רוב שנים עברו שלא עשהו כהלכתו:
6וַיֵּֽלְכוּ֩ הָֽרָצִ֨ים בָּֽאִגְּר֜וֹת מִיַּ֧ד הַמֶּ֣לֶךְ וְשָׂרָ֗יו בְּכָל־יִשְׂרָאֵל֙ וִֽיהוּדָ֔ה וּכְמִצְוַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹ֑ר בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שׁוּבוּ אֶל־יְהֹוָ֔ה אֱלֹהֵ֚י אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל וְיָשֹׁב֙ אֶל־הַפְּלֵיטָ֔ה הַנִּשְׁאֶ֣רֶת לָכֶ֔ם מִכַּ֖ף מַלְכֵ֥י אַשּֽׁוּר:
וישוב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור.  אע"פ שלא הגלו עדיין קורא להם פליט' כי הי' נחשב בעיניה' כאשר גלו כבר ועוד כי מלכי אשור תפשו הכל בימי אחז ומה שהיה בעיניה' כאילו גלו לפי כי ו' שנים היו ישראל למלך אשור עבדים נושאי מנחה והיה מושל בהם ומוליכן בגולה ועושה בהם כרצונו וזה היה בתוך אותן שש שנים וכבר גלו כמה פעמים בימי מלכי ישראל ואחז והם יודעים מיד כשימרדו ישראל במלך אשור יוליכם בגולה ולהם קורא פליטת אשור לפי שלא משל בהם ולא בכל ארץ יהודה:
7וְאַל־תִּֽהְי֗וּ כַּֽאֲבֹֽתֵיכֶם֙ וְכַ֣אֲחֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲל֔וּ בַּֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֑ם וַיִּתְּנֵ֣ם לְשַׁמָּ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר אַתֶּ֥ם רֹאִֽים:
ואל תהיו כאבותיכם וכאחיכם.  פתרון וא"ת עדיין בוטחים אנו שיעלה מעלינו מלך אשור אל תהיו כאבותיכם כל דור ודור שהיה לפניכם, ומה אירע להם כשעזבו את ה' וימעלו בו מעל ויתנם לשמה כאשר אתם רואים:
8עַתָּ֕ה אַל־תַּקְשׁ֥וּ עָרְפְּכֶ֖ם כַּֽאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם תְּנוּ־יָ֣ד לַֽיהֹוָ֗ה וּבֹ֚אוּ לְמִקְדָּשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֣ישׁ לְעוֹלָ֔ם וְעִבְדוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְיָשֹׁ֥ב מִכֶּ֖ם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ:
9כִּ֣י בְשֽׁוּבְכֶ֞ם עַל־יְהֹוָ֗ה אֲחֵיכֶ֨ם וּבְנֵיכֶ֚ם לְרַֽחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י שֽׁוֹבֵיהֶ֔ם וְלָשׁ֖וּב לָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את כִּֽי־חַנּ֚וּן וְרַחוּם֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְלֹֽא־יָסִ֚יר פָּנִים֙ מִכֶּ֔ם אִם־תָּשׁ֖וּבוּ אֵלָֽיו:
בשובכם על ה' אחיכם ובניכם יהיו לרחמים לפני שוביה' ולשוב לארץ הזאת.  אפילו אותן קצת שגלו כבר שהיו נלחמים עם ישראל ויכלו להם ומוליכין את בניה' ואת בנותיהם בשביה ואם תשובו אליו יתנם לרחמים לפני שוביהם לשובם לארץ הזאת כי חנון ורחום ה' אלהיכם:
10וַיִּֽהְי֨וּ הָֽרָצִ֜ים עֹֽבְרִ֨ים מֵעִ֧יר| לָעִ֛יר בְּאֶֽרֶץ־אֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה וְעַד־זְבֻל֑וּן וַיִּֽהְיוּ֙ מַשְׂחִיקִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם וּמַלְעִגִ֖ים בָּֽם:
11אַ֧ךְ אֲנָשִׁ֛ים מֵֽאָשֵׁ֥ר וּמְנַשֶּׁ֖ה וּמִזְּבֻל֑וּן נִכְנְע֔וּ וַיָּבֹ֖אוּ לִירֽוּשָׁלִָֽם:
12גַּ֣ם בִּֽיהוּדָ֗ה הָֽיְתָה֙ יַ֣ד הָֽאֱלֹהִ֔ים לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לֵ֣ב אֶחָ֑ד לַֽעֲשׂ֞וֹת מִצְוַ֥ת הַמֶּ֛לֶךְ וְהַשָּׂרִ֖ים בִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה:
13וַיֵּאָֽסְפ֚וּ יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ עַם־רָ֔ב לַֽעֲשׂ֛וֹת אֶת־חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת בַּחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י קָהָ֖ל לָרֹ֥ב מְאֹֽד:
14וַיָּקֻ֕מוּ וַיָּסִ֙ירוּ֙ אֶת־הַמִּזְבְּח֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְאֵ֚ת כָּל־הַֽמְקַטְּרוֹת֙ הֵסִ֔ירוּ וַיַּשְׁלִ֖יכוּ לְנַ֥חַל קִדְרֽוֹן:
המקטרות.  מקום שהיו בו כהנים ולוים:
15וַיִּשְׁחֲט֣וּ הַפֶּ֔סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י וְהַכֹּֽהֲנִ֨ים וְהַֽלְוִיִּ֚ם נִכְלְמוּ֙ וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ וַיָּבִ֥יאוּ עֹל֖וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה:
והכהנים והלוים נכלמו.  שעיכבו להתקדש ולפיכך עכבו כל כך מלבוא עד עתה כי לא יוכלו להאמין בדבר הזה קודם לכן לפי שהזניחן אחז מכהן וכך היו אומרים אפשר אתמול עבד אחז עבודת כוכבים ובנו יחזקיהו לאלתר בשנה ראשונה מיד בחדש הראשון ויאמר לכהנים וללוים לעבוד לאל אחד לבדו ויצטרך לנו ולכך נתעצלו ונתרשלו מלבא וגם שאר יהודה שלפניו הזניח אחז וכשחקרו והבינו בדבר שהכל היה לשם שמים באו ויתקדשו כלם:
16וַיַּֽעַמְד֚וּ עַל־עָמְדָם֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם כְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה אִֽישׁ־הָאֱלֹהִ֑ים הַכֹּֽהֲנִים֙ זֹֽרְקִ֣ים אֶת־הַדָּ֔ם מִיַּ֖ד הַלְוִיִּֽם:
הכהנים זורקים.  כי מקבלה ואילך מצות כהונה, ואל תתמה למה לא שחטו בעלים עצמם לפי שכתוב בסמוך כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים היו על שחיטת פסחיהם:
17כִּֽי־רַבַּ֥ת בַּקָּהָ֖ל אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־הִתְקַדָּ֑שׁוּ וְהַֽלְוִיִּ֞ם עַל־שְׁחִיטַ֣ת הַפְּסָחִ֗ים לְכֹל֙ לֹ֣א טָה֔וֹר לְהַקְדִּ֖ישׁ לַֽיהֹוָֽה:
. 
לכל לא טהור.  שהי' לוי במקומו להקדיש לה':
18כִּ֣י מַרְבִּ֣ית הָעָ֡ם רַ֠בַּת מֵֽאֶפְרַ֨יִם וּמְנַשֶּׁ֜ה יִשָּׂשכָ֚ר וּזְבֻלוּן֙ לֹ֣א הִטֶּהָ֔רוּ כִּי־אָֽכְל֥וּ אֶת־הַפֶּ֖סַח בְּלֹ֣א כַכָּת֑וּב כִּי֩ הִתְפַּלֵּ֨ל יְחִזְקִיָּ֚הוּ עֲלֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֥ה הַטּ֖וֹב יְכַפֵּ֥ר בְּעַֽד:
כי אכלו את הפסח בלא ככתוב.  שלא כהלכה שאכלוהו בטומאה כי התפלל יחזקיהו עליהם וגו':
19כָּל־לְבָב֣וֹ הֵכִ֔ין לִדְר֛וֹשׁ הָֽאֱלֹהִ֥ים| יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֑יו וְלֹ֖א כְּטָֽהֳרַ֥ת הַקֹּֽדֶשׁ:
כל לבבו הכין.  כך מפורש בברייתא דר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי המתחלת בכל מקום שאתה מוצא דברי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה עשה אזנך כאפרכסת שנאמר (משלי כ') להקשיב אזנך לתבונה משלשים ושתים מדות האגדה נדרש וזה אחד מהם נחלק הסדר כגון זה ה' הטוב יכפר בעד כל מי שכל לבבו הכין לדרוש האלהים לעשות פסחו להקריב קרבנו אף על פי שלא עשו בטהרת הקדש כי לא טהרו ויהודה כולם נטהרו לפי שהיו קרובים לירושלים והיו יכולים לטהר ולהתקדש ולשוב לירושלים אבל רבת מאפרים ומנשה יששכר זבולן אין להם כל כך פשע בדבר לפי שהי' להם הדבר רחוק על ידי אגרות לא היה להם להמתין ולאחר מלבוא עד שיתקדשו לפיכך באו ולא נטהרו ולפי שלא היתה פשיעתם לפיכך תכפר בעדם וכן (ישעיה ל"ה) ישושו' מדבר וציה וגומר הוא נחלק הסידור:
20וַיִּשְׁמַ֚ע יְהֹוָה֙ אֶל־יְחִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּרְפָּ֖א אֶת־הָעָֽם:
21וַיַּֽעֲשׂ֣וּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִ֨ים בִּירֽוּשָׁלִַ֜ם אֶת־חַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בְּשִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וּמְהַלְלִ֣ים לַ֠יהֹוָה י֣וֹם| בְּי֞וֹם הַֽלְוִיִּ֧ם וְהַכֹּֽהֲנִ֛ים בִּכְלֵי־עֹ֖ז לַיהֹוָֽה:
והכהנים בכלי עוז.  בחצוצרות:
22וַיְדַבֵּ֣ר יְחִזְקִיָּ֗הוּ עַל־לֵב֙ כָּל־הַֽלְוִיִּ֔ם הַמַּשְׂכִּילִ֥ים שֵֽׂכֶל־ט֖וֹב לַֽיהֹוָ֑ה וַיֹּֽאכְל֚וּ אֶת־הַמּוֹעֵד֙ שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֔ים מְזַבְּחִים֙ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֔ים וּמִ֨תְוַדִּ֔ים לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם:
המשכילים שכל טוב לה'.  לענין שירה נופל לומר לשון שכל כמו שנאמר (לעיל א' כ"ו) ויפל הגורל מזרחה לשלמיהו וזכריהו בנו יועץ בשכל וגומר ודבר חזקיהו על לבם תנחומים ודברים טובים לחזקם ולעזור להם כדי שיחזקו אף הם בשיר שכל טוב לה':
מתודים לה'.  על זבח תודה ומודים לה' על הנס שעשה להם שזבח תודה על נס הוא בא:
23וַיִּוָּֽעֲצוּ֙ כָּל־הַקָּהָ֔ל לַֽעֲשׂ֕וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֛וּ שִׁבְעַ֥ת־יָמִ֖ים שִׂמְחָֽה:
שבעת ימים אחרים.  כמו שמפורש ויעשו שבעת ימים שמחה:
24כִּ֣י חִזְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְ֠הוּדָה הֵרִ֨ים לַקָּהָ֜ל אֶ֣לֶף פָּרִים֘ וְשִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֣ים צֹאן֒ וְהַשָּׂרִ֞ים הֵרִ֚ימוּ לַקָּהָל֙ פָּרִ֣ים אֶ֔לֶף וְצֹ֖אן עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים וַיִּֽתְקַדְּשׁ֥וּ כֹֽהֲנִ֖ים לָרֹֽב:
הרים לקהל.  מצאנו ומבקרו:
לקהל אלף פרים וגו'.  והיו אוכלים ביחד מלך ושרים והעם שמחים:
25וַיִּשְׂמְח֣וּ| כָּל־קְהַ֣ל יְהוּדָ֗ה וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַֽלְוִיִּ֔ם וְכָל־הַקָּהָ֖ל הַבָּאִ֣ים מִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְהַגֵּרִ֗ים הַבָּאִים֙ מֵאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל וְהַיּֽוֹשְׁבִ֖ים בִּֽיהוּדָֽה:
26וַתְּהִ֛י שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָ֖ה בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּ֠י מִימֵ֞י שְׁלֹמֹ֚ה בֶן־דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א כָזֹ֖את בִּירֽוּשָׁלִָֽם:
כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא.  היתה כזאת בירושלים שמא עם רב יותר היו באין לרגל לירושלים בימי שלמה אבל שמחה גדולה לא היתה בירושלים כזאת מימות שלמה כי ביותר שמחו על מה שאם היו כל רגל ורגל מקובצים בירושלים לפי שלא היה להם חדוש אין להם שמחה אבל עתה שכל ימי אחז ומלכי יהודה הרשעים לא עלו לרגל לירושלים ועתה הורשו לעלות לירושלים שמחו שמחה גדולה ולפי שהיה כמה שנים שלא עלו לירושלים עד עתה הוקטן בעיניהם ז' ימים דחג המצות והוסיפו עוד ז' ימים כדי לשמוח בהם ושמחו שמחה גדולה:
27וַיָּקֻ֜מוּ הַכֹּֽהֲנִ֚ים הַֽלְוִיִּם֙ וַיְבָֽרְכ֣וּ אֶת־הָעָ֔ם וַיִּשָּׁמַ֖ע בְּקוֹלָ֑ם וַתָּב֧וֹא תְפִלָּתָ֛ם לִמְע֥וֹן קָדְשׁ֖וֹ לַשָּׁמָֽיִם:
ויברכו את העם.  אם תרצה לומר בירכם בזה שבקשו לשוב מארץ שוביהם וישמע ה' בקולם וישיבום אז ד"א וישמע בקולם וכן כתוב למעלה (ב' ל') וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם: