פרק ט

1וּכְכַלּ֣וֹת אֵ֗לֶּה נִגְּשׁ֨וּ אֵלַ֚י הַשָּׂרִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־נִבְדְּל֞וּ הָעָ֚ם יִשְׂרָאֵל֙ וְהַכֹּֽהֲנִ֣ים וְהַֽלְוִיִּ֔ם מֵֽעַמֵּ֖י הָֽאֲרָצ֑וֹת כְּ֠תֹֽעֲבֹֽתֵיהֶם לַכְּנַֽעֲנִ֨י הַֽחִתִּ֜י הַפְּרִזִּ֣י הַיְבוּסִ֗י הָֽעַמֹּנִי֙ הַמֹּ֣אָבִ֔י הַמִּצְרִ֖י וְהָֽאֱמֹרִֽי:

אלה. דברים הללו אשר ספרו דתי המלך:

והשרים. של ישראל:

לאמר. וכן אמרו לי:

2כִּֽי־נָשְׂא֣וּ מִבְּנֹֽתֵיהֶ֗ם לָהֶם֙ וְלִבְנֵיהֶ֔ם וְהִתְעָֽרְבוּ֙ זֶ֣רַע הַקֹּ֔דֶשׁ בְּעַמֵּ֖י הָֽאֲרָצ֑וֹת וְיַ֧ד הַשָּׂרִ֣ים וְהַסְּגָנִ֗ים הָ֥יְתָ֛ה בַּמַּ֥עַל הַזֶּ֖ה רִֽאשׁוֹנָֽה:

היתה במעל הזה ראשונה. שהם התחילו למעול מעל להתחתן בגויי הארצות:

3וּכְשָׁמְעִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה קָרַ֥עְתִּי אֶת־בִּגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָֽאֶמְרְטָ֞ה מִשְּׂעַ֚ר רֹאשִׁי֙ וּזְקָנִ֔י וָאֵֽשְׁבָ֖ה מְשׁוֹמֵֽם:

משומם. עלוב ושומם כמו (יחזקאל ג׳:ט״ו) שבעת ימים משמים בתוכם:

4וְאֵלַ֣י יֵאָֽסְפ֗וּ כֹּ֚ל חָרֵד֙ בְּדִבְרֵ֣י אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ל מַ֣עַל הַגּוֹלָ֑ה וַֽאֲנִי֙ ישֵׁ֣ב מְשׁוֹמֵ֔ם עַ֖ד לְמִנְחַ֥ת הָעָֽרֶב:

5וּבְמִנְחַ֣ת הָעֶ֗רֶב קַמְתִּי מִתַּֽעֲנִיתִ֔י וּבְקָֽרְעִ֥י בִגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָֽאֶכְרְעָה֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וָֽאֶפְרְשָׂ֥ה כַפַּ֖י אֶל־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי:

מתעניתי. שלא אכלתי אותו יום:

6וָאֹֽמְרָ֗ה אֱלֹהַי֙ בֹּ֣שְׁתִּי וְנִכְלַ֔מְתִּי לְהָרִ֧ים אֱלֹהַ֛י פָּנַ֖י אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י עֲו‍ֹֽנֹתֵ֚ינוּ רָבוּ֙ לְמַ֣עְלָה רֹ֔אשׁ וְאַשְׁמָתֵ֥נוּ גָֽדְלָ֖ה עַ֥ד לַשָּׁמָֽיִם:

7מִימֵ֣י אֲבֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ בְּאַשְׁמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבַֽעֲו‍ֹֽנֹתֵ֡ינוּ נִתַּ֡נוּ אֲנַחְנוּ֩ מְלָכֵ֨ינוּ כֹֽהֲנֵ֜ינוּ בְּיַ֣ד | מַלְכֵ֣י הָֽאֲרָצ֗וֹת בַּחֶ֜רֶב בַּשְּׁבִ֧י וּבַבִּזָּ֛ה וּבְבֹ֥שֶׁת פָּנִ֖ים כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

נתנו. כמו נתננו דגש הנו"ן תחת חסרון נו"ן אחרת כמו (ד"ה ב' י"ד) כי עליך נשענו כמו נשעננו (בראשית ל״ד:ט״ז) ונתנו את בנותינו כמו ונתננו:

כהיום הזה. כמו שנראה היום הזה שכבר גלו עשרת השבטים ועדיין נשארו בבבל הרבה מן הגולים:

8וְעַתָּ֡ה כִּמְעַט־רֶגַע֩ הָֽיְתָ֨ה תְחִנָּ֜ה מֵאֵ֣ת | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ לְהַשְׁאִ֥יר לָ֙נוּ֙ פְּלֵיטָ֔ה וְלָֽתֶת־לָ֥נוּ יָתֵ֖ד בִּמְק֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ לְהָאִ֚יר עֵינֵ֙ינוּ֙ אֱלֹהֵ֔ינוּ וּלְתִתֵּ֧נוּ מִֽחְיָ֛ה מְעַ֖ט בְּעַבְדֻתֵֽנוּ:

ועתה כמעט רגע. לפי שעה:

תחנה. כמו חנינה:

ולתת לנו יתד. לקבוע אותנו בארץ ישראל:

יתד. כמו (ישעיהו כ״ב:כ״ג) ותקעתיו יתד במקום נאמן:

מחיה מעט. חיים מועטים:

9כִּֽי־עֲבָדִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ וּבְעַ֨בְדֻתֵ֔נוּ לֹ֥א עֲזָבָ֖נוּ אֱלֹהֵ֑ינוּ וַיַּט־עָלֵ֣ינוּ חֶ֡סֶד לִפְנֵי֩ מַלְכֵ֨י פָרַ֜ס לָֽתֶת־לָ֣נוּ מִֽחְיָ֗ה לְרוֹמֵ֞ם אֶת־בֵּ֚ית אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ וּלְהַֽעֲמִ֣יד אֶת־חָרְבֹתָ֔יו וְלָֽתֶת־לָ֣נוּ גָדֵ֔ר בִּֽיהוּדָ֖ה וּבִירֽוּשָׁלִָֽם:

כי עבדים אנחנו. לדריוש מלך פרס:

ולא עזבנו. לא עזב אותנו:

ויט. לשון מפעל כמו מטה הטה עלינו חסדו:

גדר. שהיו גודרין גדר לשמור מצותיו:

10וְעַתָּ֛ה מַה־נֹּאמַ֥ר אֱלֹהֵ֖ינוּ אַֽחֲרֵי־זֹ֑את כִּ֥י עָזַ֖בְנוּ מִצְו‍ֹתֶֽיךָ:

11אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתָ בְּיַ֨ד עֲבָדֶ֣יךָ הַנְּבִיאִים֘ לֵאמֹר֒ הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֚ם בָּאִים֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֚רֶץ נִדָּה֙ הִ֔יא בְּנִדַּ֖ת עַמֵּ֣י הָֽאֲרָצ֑וֹת בְּתֽוֹעֲבֹֽתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֥ר מִלְא֛וּהָ מִפֶּ֥ה אֶל־פֶּ֖ה בְּטֻמְאָתָֽם:

נדה. טמאה וגעולה:

12וְ֠עַתָּה בְּֽנֽוֹתֵיכֶ֞ם אַל־תִּתְּנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֗ם וּבְנֹֽתֵיהֶם֙ אַל־תִּשְׂא֣וּ לִבְנֵיכֶ֔ם וְלֹֽא־תִדְרְשׁ֧וּ שְׁלֹמָ֛ם וְטוֹבָתָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם לְמַ֣עַן תֶּֽחֶזְק֗וּ וַֽאֲכַלְתֶּם֙ אֶת־ט֣וּב הָאָ֔רֶץ וְהֽוֹרַשְׁתֶּ֥ם לִבְנֵיכֶ֖ם עַד־עוֹלָֽם:

והורשתם. את הארץ לבניכם עד עולם:

13וְאַֽחֲרֵי֙ כָּל־הַבָּ֣א עָלֵ֔ינוּ בְּמַֽעֲשֵׂ֙ינוּ֙ הָֽרָעִ֔ים וּבְאַשְׁמָתֵ֖נוּ הַגְּדֹלָ֑ה כִּ֣י | אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ חָשַׂ֚כְתָּֽ לְמַ֙טָּה֙ מֵֽעֲו‍ֹנֵ֔נוּ וְנָתַ֥תָּה לָּ֛נוּ פְּלֵיטָ֖ה כָּזֹֽאת:

ואחרי כל הבא עלינו. אחרי כל המעשה הרע אשר הגיע עלינו במעשינו הרעים:

חשכת. למטה מעונינו מנעת מעונותינו עד למטה שנפחת עונינו על כפרת גלותינו ויש לנו לפותרו בענין זה מנעת עצמך מלגבות ממנו כל עונינו וגבית ממנו למטה מן העונות ולא פרעת ממנו ככל חטאתינו:

14הֲנָשׁוּב֙ לְהָפֵ֣ר מִצְו‍ֹתֶ֔יךָ וּ֨לְהִתְחַתֵּ֔ן בְּעַמֵּ֥י הַתֹּֽעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הֲל֚וֹא תֶֽאֱנַף־בָּ֙נוּ֙ עַד־כַּלֵּ֔ה לְאֵ֥ין שְׁאֵרִ֖ית וּפְלֵיטָֽה:

הנשיב. אם נשוב:

הלא תאנף בנו. תמיה המתקיימת:

15יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֚י יִשְׂרָאֵל֙ צַדִּ֣יק אַ֔תָּה כִּֽי־נִשְׁאַ֥רְנוּ פְלֵיטָ֖ה כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הִנְנ֚וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ בְּאַשְׁמָתֵ֔ינוּ כִּ֣י אֵ֥ין לַֽעֲמ֛וֹד לְפָנֶ֖יךָ עַל־זֹֽאת:

כי אין. כח מעשים טובים בנו לעמוד ולהתקיים לפניך על עבירה זו: