פרק ז

1וְאַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה בְּמַלְכ֖וּת אַרְתַּחְשַׁ֣סְתְּא מֶֽלֶךְ־פָּרָ֑ס עֶזְרָא֙ בֶּן־שְׂרָיָ֔ה בֶּן־עֲזַרְיָ֖ה בֶּן־חִלְקִיָּֽה:

ואחר הדברים האלה. של בנין הבית:

ארתחשסתא. הוא דריוש:

2בֶּן־שַׁלּ֥וּם בֶּן־צָד֖וֹק בֶּן־אֲחִיטֽוּב:

3בֶּן־אֲמַרְיָ֥ה בֶן־עֲזַרְיָ֖ה בֶּן־מְרָיֽוֹת:

4בֶּן־זְרַֽחְיָ֥ה בֶן־עֻזִּ֖י בֶּן־בֻּקִּֽי:

5בֶּן־אֲבִישׁ֗וּעַ בֶּן־פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֥ן הַכֹּהֵ֖ן הָרֹֽאשׁ:

6ה֚וּא עֶזְרָא֙ עָלָ֣ה מִבָּבֶ֔ל וְהֽוּא־סֹפֵ֚ר מָהִיר֙ בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתֶּן־ל֣וֹ הַמֶּ֗לֶךְ כְּיַד־יְהֹוָ֚ה אֱלֹהָיו֙ עָלָ֔יו כֹּ֖ל בַּקָּֽשָׁתֽוֹ:

ויתן לו המלך. דריוש:

כיד ה' אלהיו עליו. כאשר צוה הקב"ה עליו ומקרא מסורס הוא ויתן לו המלך כל בקשתו כיד ה' אלהיו עליו ואמרו רז"ל עזרא הוא מלאכי:

7וַיַּֽעֲל֣וּ מִבְּנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל וּמִן־הַכֹּֽהֲנִ֨ים וְהַֽלְוִיִּ֜ם וְהַֽמְשֹֽׁרְרִ֧ים וְהַשֹּֽׁעֲרִ֛ים וְהַנְּתִינִ֖ים אֶל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע לְאַרְתַּחְשַׁ֥סְתְּא הַמֶּֽלֶךְ:

בשנת שבע. היא שנה אחר תשלום הבית:

לאתחשסתא. הוא דריוש:

8וַיָּבֹ֥א יְרֽוּשָׁלִַ֖ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁ֑י הִ֛יא שְׁנַ֥ת הַשְּׁבִיעִ֖ית לַמֶּֽלֶךְ:

בחדש החמישי. הוא חדש אב כי באחד לחודש ניסן אותו היום היתה תחלת עלייתם מבבל ובאחד לחדש אב באו לירושלים:

9כִּ֗י בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן ה֣וּא יְסֻ֔ד הַמַּֽעֲלָ֖ה מִבָּבֶ֑ל וּבְאֶחָ֞ד לַחֹ֣דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁ֗י בָּא אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם כְּיַד־אֱלֹהָ֖יו הַטּוֹבָ֥ה עָלָֽיו:

יסוד המעלה. יסוד תחלת העליה:

כיד אלהיו. כאשר הצליחו יד הקב"ה שהיתה ידו טובה עליו להצליחו בדרכיו:

10כִּ֚י עֶזְרָא֙ הֵכִ֣ין לְבָב֔וֹ לִדְרֹ֛שׁ אֶת־תּוֹרַ֥ת יְהֹוָ֖ה וְלַֽעֲשֹׂ֑ת וּלְלַמֵּ֥ד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל חֹ֥ק וּמִשְׁפָּֽט:

כי עזרא וגו'. ועל כן הלך והצליח בדרכו שהרי עזרא הכין לבבו וגומר נותן טעם לדבריו:

11וְזֶ֣ה | פַּרְשֶׁ֣גֶן הַנִּשְׁתְּוָ֗ן אֲשֶׁ֚ר נָתַן֙ הַמֶּ֣לֶךְ אַרְתַּחְשַׁ֔סְתְּא לְעֶזְרָ֥א הַכֹּהֵ֖ן הַסֹּפֵ֑ר סֹפֵ֞ר דִּבְרֵ֧י מִצְו‍ֹֽת־יְהֹוָ֛ה וְחֻקָּ֖יו עַל־יִשְׂרָאֵֽל:

וזה פרשגן הנשתוון. וזה פתשגן הכתב:

וחקיו על ישראל. ואת חקיו אשר צוה על ישראל לשמרם:

12אַ֨רְתַּחְשַׁ֔סְתְּא מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א לְעֶזְרָ֣א כַֽ֠הֲנָא סָפַ֨ר דָּתָ֜א דִּֽי־אֱלָ֧הּ שְׁמַיָּ֛א גְּמִ֖יר וּכְעֶֽנֶת:

ספר דתא. ספר תורה:

גמיר וכענת. ספיקא היא בידו:

13מִנִּי֘ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י כָל־מִתְנַדַּ֣ב בְּמַלְכוּתִי֩ מִן־עַמָּ֨א יִשְׂרָאֵ֜ל וְכָֽהֲנ֣וֹהִי וְלֵֽוָיֵ֗א לִמְהָ֧ךְ לִֽירֽוּשְׁלֶ֛ם עִמָּ֖ךְ יְהָֽךְ:

מני שים טעם. ממני יוצא הרשות כי כל אשר נדבה רוחו אותו מן ישראל מן הכהנים והלוים ללכת לירושלים ילכו עמך:

14כָּל־קֳבֵ֗ל דִּי֩ מִן־קֳדָ֨ם מַלְכָּ֜א וְשִׁבְעַ֚ת יַֽעֲטֹ֙הִי֙ שְׁלִ֔יחַ לְבַקָּרָ֥ה עַל־יְה֖וּד וְלִירֽוּשְׁלֶ֑ם בְּדַ֥ת אֱלָהָ֖ךְ דִּ֥י בִידָֽךְ:

כל קבל. בשביל כך מאת המלך ושבעת יועציו רואי פני המלך אתה שלוח:

ושבעת יעטוהי. ושבע יועציו הם שבעה רואי פני המלך:

לבקרה על יהוד. כדי לדרוש ולבדוק על היהודים אשר בירושלים אם הם עסוקים בתורתו של הקב"ה אשר בידך:

15וּלְהֵֽיבָלָ֖ה כְּסַ֣ף וּדְהָ֑ב דִּֽי־מַלְכָּ֣א וְיַֽעֲט֗וֹהִי הִתְנַדַּ֙בוּ֙ לֶֽאֱלָ֣הּ יִשְׂרָאֵ֔ל דִּ֥י בִירֽוּשְׁלֶ֖ם מִשְׁכְּנֵֽהּ:

ולהיבלה. ולהוליך כסף וזהב של המלך ויועציו אשר התנדב לאלהי ישראל לתקן ביתו אשר משכנו וביתו בירושלים:

16וְכֹל֙ כְּסַ֣ף וּדְהַ֔ב דִּ֣י תְהַשְׁכַּ֔ח בְּכֹ֖ל מְדִינַ֣ת בָּבֶ֑ל עִם֩ הִתְנַדָּב֨וּת עַמָּ֚א וְכָֽהֲנַיָּא֙ מִתְנַדְּבִ֔ין לְבֵ֥ית אֱלָֽהֲהֹ֖ם דִּ֥י בִירֽוּשְׁלֶֽם:

וכל כסף ודהב. וכל נדבת כסף וזהב אשר תמצא במדינת בבל עם שאר נדבת העם והכהנים אשר מתנדבים לביתו של הקב"ה אשר בירושלים תוליך הכל לירושלים:

17כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָה֩ אָסְפַּ֨רְנָא תִקְנֵ֜א בְּכַסְפָּ֣א דְנָ֗ה תּוֹרִ֚ין דִּכְרִין֙ אִמְּרִ֔ין וּמִנְחָֽתְה֖וֹן וְנִסְכֵּיה֑וֹן וּתְקָרֵ֣ב הִמּ֔וֹ עַל־מַ֨דְבְּחָ֔א דִּ֛י בֵּ֥ית אֱלָֽהֲכֹ֖ם דִּ֥י בִירֽוּשְׁלֶֽם:

כל קבל דנה. ובשביל כך של עבודות המקדש מהרה תקנה בכסף זה בקר ואילים וכבשים וזבחים ומנחות ונסכי' ותקריבם על המזבח של הקב"ה:

18וּמָ֣ה דִי֩ עֲלָ֨ךְ (כתיב עֲלָ֨יךְ) וְעַל־אֶחָ֜ךְ (כתיב אֶחָ֜יךְ) יֵיטַ֗ב בִּשְׁאַ֛ר כַּסְפָּ֥א וְדַֽהֲבָ֖ה לְמֶעְבַּ֑ד כִּרְע֥וּת אֱלָֽהֲכֹ֖ם תַּֽעַבְדֽוּן:

ומה די עלך. ואשר ייטיב לך ולאחיך במותר הכסף והזהב לעשות כרצונו של הקב"ה תעשו:

19וּמָֽאנַיָּא֙ דִּֽי־מִתְיַֽהֲבִ֣ין לָ֔ךְ לְפָלְחַ֖ן בֵּ֣ית אֱלָהָ֑ךְ הַשְׁלֵ֕ם קֳדָ֖ם אֱלָ֥הּ יְרֽוּשְׁלֶֽם:

ומאניא. וכלים הנתונים לך לעבודתו של הקדוש ברוך הוא שלם לפני הקב"ה בירושלים:

20וּשְׁאַ֗ר חַשְׁחוּת֙ בֵּ֣ית אֱלָהָ֔ךְ דִּ֥י יִפֶּל־לָ֖ךְ לְמִנְתַּ֑ן תִּנְתֵּ֕ן מִן־בֵּ֖ית גִּנְזֵ֥י מַלְכָּֽא:

ושאר חשחות. ושאר צריכות שתצטרך לביתו של הקב"ה לקנות אשר יהיה לך ליתן הדמים תתן מאוצר המלך:

21וּ֠מִנִּי אֲנָ֞ה אַרְתַּחְשַׁ֚סְתְּא מַלְכָּא֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְכֹל֙ גִּזַּבְרַיָּ֔א דִּ֖י בַּֽעֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֑ה דִּ֣י כָל־דִּ֣י יִ֠שְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָ֨א כַֽהֲנָ֜ה סָפַ֚ר דָּתָא֙ דִּֽי־אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א אָסְפַּ֖רְנָא יִתְעֲבֵֽד:

ומני אנה. וממני אני דריוש המלך יוצא ציווי ורשות לכל הגזברים אשר בעב' הנהר לצד א"י המקבלים מסים שלי מן העובדי כוכבים אשר כל דבר שישאל מכם עזרא הכהן סופר התורה של הקב"ה מהרה יעשה שלא יעכבו את שאלתו עד מאה ככרים של כסף לקנות קרבנות ומאה כורי' חטין למנחות ועד מאה מדות יין לנסכים ומאה (מדות) של שמן לבלול מנחות ומלח לקרבנות כענין שנא' (ויקרא ב׳:י״ג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח:

22עַד־כְּסַף֘ כַּכְּרִ֣ין מְאָה֒ וְעַד־חִנְטִין֙ כּוֹרִ֣ין מְאָ֔ה וְעַד־חֲמַר֙ בַּתִּ֣ין מְאָ֔ה וְעַד־בַּתִּ֥ין מְשַׁ֖ח מְאָ֑ה וּמְלַ֖ח דִּי־לָ֥א כְתָֽב:

די לא כתב. ומלח שאין כתוב בו מדה יתנו ככל הצורך:

23כָּל־דִּ֗י מִן־טַ֙עַם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א יִתְעֲבֵד֙ אַדְרַזְדָּ֔א לְבֵ֖ית אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֑א דִּֽי־לְמָ֚ה לֶֽהֱוֵא֙ קְצַ֔ף עַל־מַלְכ֖וּת מַלְכָּ֥א וּבְנֽוֹהִי:

כל די מן טעם. כל אשר יהיה מרשותו של הקב"ה וציוויו יעשה בזריזות בחותם המלך לביתו של הקב"ה:

אדרזדא. חותם בלשון ערבי:

די למה להוא. אשר למה יהיה קצף על מלכות המלך ובניו ועל כן יתנו הגזברים כל צרכי הבית:

24וּלְכֹ֣ם מְהֽוֹדְעִ֗ין דִּ֣י כָל־כָּֽהֲנַיָּ֣א וְ֠לֵֽוָיֵא זַמָּ֨רַיָּ֚א תָרָֽעַיָּא֙ נְתִ֣ינַיָּ֔א וּפָ֣לְחֵ֔י בֵּ֖ית אֱלָהָ֣א דְנָ֑ה מִנְדָּ֚ה בְלוֹ֙ וַֽהֲלָ֔ךְ לָ֥א שַׁלִּ֖יט לְמִרְמֵ֥א עֲלֵיהֹֽם:

ולכום מהודעין. ולכם אנו מודיעים אשר כל הכהנים והלוים המשוררים והשוערים והנתינים שהם חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ועובדים בבית זה של הקב"ה לא ישלוט אדם עליהם להשליך עליהם מס וכסף גולגולת אלא יהיו בני חורין מעבודת המלך:

25וְאַ֣נְתְּ עֶזְרָ֗א כְּחָכְמַ֨ת אֱלָהָ֚ךְ דִּֽי־בִידָךְ֙ מֶ֣נִּי שָֽׁפְטִ֞ין וְדַיָּנִ֗ין דִּי־לֶֽהֱו‍ֹ֚ן דָּאיְנִין֙ (כתיב דָּאְנִין֙) לְכָל־עַמָּא֙ דִּי בַּֽעֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֔ה לְכָל־יָדְעֵ֖י דָּתֵ֣י אֱלָהָ֑ךְ וְדִ֧י לָ֥֥א יָדַ֖ע תְּהוֹדְעֽוּן:

ואנת עזרא כחכמת אלהיך די בידך. ואתה עזרא כפי חכמת אלהיך אשר בידיך יותר מן השופטים והדיינים שהם דנין כל העם שבעבר הנהר לצד ארץ ישראל עם יודעי התורה:

ודי לא ידע. והשופט אשר לא ידע לשפוט תודיע לו המשפט לעשותו:

26וְכָל־דִּי־לָא֩ לֶֽהֱוֵ֨א עָבֵ֜ד דָּתָ֣א דִֽי־אֱלָהָ֗ךְ וְדָתָא֙ דִּ֣י מַלְכָּ֔א אָסְפַּ֕רְנָא דִּינָ֕ה לֶֽהֱוֵ֥א מִתְעֲבֵ֖ד מִנֵּ֑הּ הֵ֚ן לְמוֹת֙ הֵ֣ן לִשְׁרֹשִׁ֔י (כתיב לִשְׁרֹשִׁ֔ו) הֵן־לַֽעֲנָ֥שׁ נִכְסִ֖ין וְלֶֽאֱסוּרִֽין:

וכל די לא להוא עבד. וכל אשר לא יהיה עושה דתו של הקב"ה ודת המלך מהרה יעכב הדין והמשפט:

דינה. הדין יעשה ממנו מן המעכב משפט:

הן למות. להרג:

הן לשרושי. אם לעקרו מן העולם אותו ואת זרעו ואת משפחתו, לשרושי דישראצינ"ר בלע"ז:

הן לענוש נכסין. אם לענשו בממון:

ולאסורין. או לייסרו בייסורין, עד כאן מכתב האגרת אשר נתן דריוש המלך לעזרא הסופר למען ישאהו לירושלים להראותו אל הכהנים והלוים וגזברי המלך למען יחזיקו לקיים המצות ולעבוד ה' בבית המקדש ולשמור התורה כמשפט:

27בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֚ן כָּזֹאת֙ בְּלֵ֣ב הַמֶּ֔לֶךְ לְפָאֵ֕ר אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּירֽוּשָׁלִָֽם:

ברוך ה'. כך כתב עזרא בספרו כאשר נתן הודאה להקב"ה:

28וְעָלַ֣י הִטָּה־חֶ֗סֶד לִפְנֵ֚י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְיֽוֹעֲצָ֔יו וּלְכָל־שָׂרֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַגִּבֹּרִ֑ים וַֽאֲנִ֣י הִתְחַזַּ֗קְתִּי כְּיַד־יְהֹוָ֚ה אֱלֹהַי֙ עָלַ֔י וָֽאֶקְבְּצָ֧ה מִיִּשְׂרָאֵ֛ל רָאשִׁ֖ים לַֽעֲל֥וֹת עִמִּֽי:

ויועציו. הם שבעה רואי פני המלך הן שבעה יעטוהי של מעלה:

כיד ה' אלהי עלי. כאשר היתה עזרתו של הקב"ה עלי וקבצתי מישראל הנשארים בבבל ראשי אבות וגדולים לעלות עמי מבבל: