פרק ו

1בֵּאדַ֛יִן דָּֽרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א שָׂ֣ם טְעֵ֑ם וּבַקַּ֣רוּ | בְּבֵ֣ית סִפְרַיָּ֗א דִּ֧י גִנְזַיָּ֛א מְהַֽחֲתִ֥ין תַּמָּ֖ה בְּבָבֶֽל:

באדין. אז כאשר הגיע המכתב ליד דריוש:

שם טעם. צוה המלך הדבר:

ובקרו. ובדקו בבית הספרים שהאוצרות מונחים שם בבבל:

2וְהִשְׁתְּכַ֣ח בְּאַחְמְתָ֗א בְּבִֽירְתָ֛א דִּ֛י בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖א מְגִלָּ֣ה חֲדָ֑ה וְכֵן־כְּתִ֥יב בְּגַוַּ֖הּ דִּכְרוֹנָֽה:

והשתכח באחמתא. ונמצא מכתב של מגילה אחת שם באחמתא כן פתרו אנשי הפתרון שהוא כלי העשוי לאגרות ולגליונים ולספרים והעמידוהו מגזרת חמת מים והאל"ף אשר בתיבה אינה עיקר כיתר המלין אשר בשאר ל' ארמית:

בבירתא. באותה בירה אשר במדי המדינה:

וכן כתיב. וכן היה כתוב בתוכה זכרון שלה:

3בִּשְׁנַ֨ת חֲדָ֜ה לְכ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּ֗א כּ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּא֘ שָׂ֣ם טְעֵם֒ בֵּֽית־אֱלָהָ֚א בִירֽוּשְׁלֶם֙ בַּיְתָ֣א יִתְבְּנֵ֔א אֲתַר֙ דִּי־דָֽבְחִ֣ין דִּבְחִ֔ין וְאֻשּׁ֖וֹהִי מְסֽוֹבְלִ֑ין רוּמֵהּ֙ אַמִּ֣ין שִׁתִּ֔ין פְּתָיֵ֖הּ אַמִּ֥ין שִׁתִּֽין:

בית אלהא בירושלים. בבית אלהים בירושלים מה יהא עליו הבית יבנה:

אתר די דבחין. שהוא מקום שזובחים שם זבח:

ואושוהי מסובלין. וכותליו יהיו מיוסדין, כמו ואושיא יחיטו (לעיל):

רומיה אמין שתין. רום הבית ששים אמה וששים אמה רחבו:

4נִדְבָּכִ֞ין דִּי־אֶ֚בֶן גְּלָל֙ תְּלָתָ֔א וְנִדְבָּ֖ךְ דִּי־אָ֣ע חֲדַ֑ת וְנִ֨פְקְתָ֔א מִן־בֵּ֥ית מַלְכָּ֖א תִּתְיְהִֽב:

נדבכין. ל' כתלים וקירות הכתלים היו של אבן גלל:

גלל. מרמר"א בלע"ז:

ונדבך. וכותל של עץ חדש מבפנים כענין בנין הבית אשר בנה שלמה:

ונפקתא. והוצאה לצורך הבית ולשאר דברים אשר לבית תנתן להם מבית המלך:

5וְ֠אַף מָאנֵ֣י בֵֽית־אֱלָהָא֘ דִּ֣י דַֽהֲבָ֣ה וְכַסְפָּא֒ דִּ֣י נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר הַנְפֵּ֛ק מִן־הֵֽיכְלָ֥א דִֽי־בִירֽוּשְׁלֶ֖ם וְהֵיבֵ֣ל לְבָבֶ֑ל יַֽהֲתִיב֗וּן וִ֠יהַךְ לְהֵֽיכְלָ֚א דִֽי־בִירֽוּשְׁלֶם֙ לְאַתְרֵ֔הּ וְתַחֵ֖ת בְּבֵ֥ית אֱלָהָֽא:

ואף מאני. ואף כלי הקדש של בית האלהים של זהב וכסף אשר נבוכדנצר הוציאם מן היכל שבירושלים והוליכם לבבל:

והיבל. אשר הוליך:

יהתיבון. ינתנו:

ויהך. ילך כל המעשה הזה להיכל אשר בירושלים למקומו:

ותחת. ויהי מונח בביתו של הקב"ה:

6כְּעַ֡ן תַּ֠תְּנַי פַּחַ֨ת עֲבַר־נַֽהֲרָ֜ה שְׁתַ֚ר בּֽוֹזְנַי֙ וּכְנָוָ֣תְה֔וֹן אֲפַרְסְכָיֵ֔א דִּ֖י בַּֽעֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֑ה רַחִיקִ֥ין הֲו֖וֹ מִן־תַּמָּֽה:

כען תתני וגו'. זו היא תשובה אשר השיב דריוש אל תתני ושתר בוזני:

די בעבר נהרה. לצד ארץ ישראל שהוא עבר הנהר לאותן שבבבל:

רחיקין הוו מן תמה. רחוקים תהיו משם מבנין בהמ"ק שלא תרפו ידי עושי המלאכה:

7שְׁבֻ֕קוּ לַֽעֲבִידַ֖ת בֵּֽית־אֱלָהָ֣א דֵ֑ךְ פַּחַ֚ת יְהֽוּדָיֵא֙ וּלְשָׂבֵ֣י יְהֽוּדָיֵ֔א בֵּֽית־אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ יִבְנ֥וֹן עַל־אַתְרֵֽהּ:

דך. זה:

פחת יהודיא. שלטוני היהודים יעשו דבר זה:

ולשבי יהודיא. ולזקני היהודים אני מצוה:

בית אלהא דך. בית אלהים זה:

8וּמִנִּי֘ שִׂ֣ים טְעֵם֒ לְמָ֣א דִי־תַֽעַבְד֗וּן עִם־שָׂבֵ֚י יְהֽוּדָיֵא֙ אִלֵּ֔ךְ לְמִבְנֵ֖א בֵּֽית־אֱלָהָ֣א דֵ֑ךְ וּמִנִּכְסֵ֣י מַלְכָּ֗א דִּי מִדַּת֙ עֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֔ה אָסְפַּ֗רְנָא נִפְקְתָ֛א תֶּֽהֱוֵ֧א מִתְיַֽהֲבָ֛א לְגֻבְרַיָּ֥א אִלֵּ֖ךְ דִּי־לָ֥א לְבַטָּלָֽא:

ומני שים טעם. וממני יהיה צווי זה:

למא די תעבדון. לאותו בנין המלאכה אשר תעשון עם זקני היהודים האלה לבנות ביתו של הקב"ה:

ומנכסי מלכא. מנכסי המלך יהיו עושים הבנין הזה:

די מדת עבר נהרה. מן המס של עבר הנהר אשר למלך:

מדת. מדת מס כמו מנדה בלו והלך (לעיל ד'):

אספרנא. מהרה יבנה הבנין אספרנה אישפלונטמנ"ט בלע"ז:

נפקתא תהוא מתיהבא. הוצאה תהיה ניתנת לאנשים האלה אשר לא יתבטלו ממלאכתן:

9וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין | לַֽעֲלָוָ֣ן | לֶֽאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֠֩א חִנְטִ֞ין מְלַ֣ח | חֲמַ֣ר וּמְשַׁ֗ח כְּמֵאמַ֨ר כָּֽהֲנַיָּ֚א דִי־בִירֽוּשְׁלֶם֙ לֶֽהֱוֵ֨א מִתְיְהֵ֥ב לְהֹ֛ם י֥וֹם | בְּי֖וֹם דִּי־לָ֥א שָׁלֽוּ:

ומה חשחן. ומה שיהיו חוששין:

ובני תורין. בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים:

וחנטין. לסלתות:

ומלח. לקרבנות:

ויין. לנסכים:

ושמן. למנחות כאשר יאמרו הכהנים אשר בירושלים יהי נתון להם דבר יום ביומו:

די לא שלו. בלא דיחוי שנ"צ דישטורבי"ר בלע"ז:

10דִּי־לֶֽהֱו‍ֹ֧ן מְהַקְרְבִ֛ין נִֽיחוֹחִ֖ין לֶֽאֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֑א וּמְצַלַּ֕יִן לְחַיֵּ֥י מַלְכָּ֖א וּבְנֽוֹהִי:

די להון. למען אשר יהיו מקריבים ניחוחים לאלהי השמים ויהיו מתפללים על חיי המלך ובניו:

11וּמִנִּי֘ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י כָל־אֱנָ֗שׁ דִּ֚י יְהַשְׁנֵא֙ פִּתְגָּמָ֣א דְנָ֔ה יִתְנְסַ֥ח אָע֙ מִן־בַּיְתֵ֔הּ וּזְקִ֖יף יִתְמְחֵ֣א עֲלֹ֑הִי וּבַיְתֵ֛הּ נְוָל֥וּ יִתְעֲבֵ֖ד עַל־דְּנָֽה:

ומני שים טעם. וממני שים צווי ושימת דבר אשר כל אדם אשר ישנה דבר זה יתנסח. יחרב עציו מביתו שיחרב ביתו, יתנסח כמו ונסחתם מעל האדמה (דברים כ״ח:ס״ג):

וזקיף יתמחא עלוהי. ועץ לתלותו יהא גבוה עליו שיתלה על העץ:

וביתה נולו יתעבד. וביתו יעשה אשפה על כך:

נולו. ענין טינוף ומחראות:

12וֵֽאלָהָ֞א דִּ֣י שַׁכִּ֧ן שְׁמֵ֣הּ תַּמָּ֗ה יְמַגַּ֞ר כָּל־מֶ֚לֶךְ וְעַם֙ דִּ֣י | יִשְׁלַ֣ח יְדֵ֗הּ לְהַשְׁנַיָּ֛ה לְחַבָּלָ֛ה בֵּֽית־אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ דִּֽי־בִירֽוּשְׁלֶ֑ם אֲנָ֚א דָֽרְיָ֙וֶשׁ֙ שָׂ֣מֶת טְעֵ֔ם אָסְפַּ֖רְנָא יִתְעֲבֵֽד:

ואלהא די שכן שמיה. והאלהים אשר שכן שמו שם:

ימגר. ימגר ויפגר כל אותו מלך וכל אותו עם אשר ישלח ידו להחריב ולהשחית ביתו זה של ה' אשר בירושלים:

שמת טעם. שמתי ציווי דבר זה אשר יעשה הבנין מהרה עד כאן תשובתו של דריוש:

13אֱ֠דַיִן תַּתְּנַ֞י פַּחַ֧ת עֲבַר־נַֽהֲרָ֛ה שְׁתַ֥ר בּֽוֹזְנַ֖י וּכְנָוָֽתְה֑וֹן לָֽקֳבֵ֗ל דִּֽי־שְׁלַ֞ח דָּֽרְיָ֧וֶשׁ מַלְכָּ֛א כְּנֵ֖מָא אָסְפַּ֥רְנָא עֲבַֽדוּ:

כנמא. כאשר נאמר:

אספרנא עבדו. מהרה עשו:

14וְשָׂבֵ֚י יְהֽוּדָיֵא֙ בָּנַ֣יִן וּמַצְלְחִ֔ין בִּנְבוּאַת֙ חַגַּ֣י נְבִיָּ֔אהְ וּזְכַרְיָ֖ה בַּר־עִדּ֑וֹא וּבְנ֣וֹ וְשַׁכְלִ֗לוּ מִן־טַ֙עַם֙ אֱלָ֣הּ יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִטְּעֵם֙ כּ֣וֹרֶשׁ וְדָֽרְיָ֔וֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּא מֶ֥לֶךְ פָּרָֽס:

ושבי יהודיא. וזקני היהודים היו בונין ומצליחין במלאכתן כנבואת חגי וזכריה ובנו ויסדו את הבנין מן צווי של אלהי ישראל ומרשות כורש מלך פרס הראשון אשר הוחל יסוד הבנין בימיו ומרשות דריוש זה מלך פרס:

וארתחששתא. הוא דריוש ונקרא ארתחששתא ע"ש המדינה והמלכות כי כל מלכי פרס היו נקראים כך כאשר כל מלכי מצרים נקראים פרעה:

15 וְשֵׁיצִי֙ (כתיב וְשֵׁיצִיא֙) בַּיְתָ֣ה דְנָ֔ה עַ֛ד י֥וֹם תְּלָתָ֖ה לִירַ֣ח אֲדָ֑ר דִּי־הִ֣יא שְׁנַת־שֵׁ֔ת לְמַלְכ֖וּת דָּֽרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּֽא:

ושיציא. ביתה דנה וסוף תשלום בית זה היה עד יום שלישי לחדש אדר שהיא שנת שש לדריוש המלך ונמצא בנין הבית היה ד' שנים:

16וַֽעֲבַ֣דוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּֽהֲנַיָּ֨א וְלֵֽוָיֵ֜א וּשְׁאָ֣ר בְּנֵי־גָֽלוּתָ֗א חֲנֻכַּ֛ת בֵּֽית־אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה בְּחֶדְוָֽה:

17וְהַקְרִ֗יבוּ לַֽחֲנֻכַּת֘ בֵּֽית־אֱלָהָ֣א דְנָה֒ תּוֹרִ֣ין מְאָ֔ה דִּכְרִ֣ין מָאתַ֔יִן אִמְּרִ֖ין אַרְבַּ֣ע מְאָ֑ה וּצְפִירֵ֨י עִזִּ֜ין לְחַטָּאָ֚ה (כתיב לְחַטָּיָא֚) עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ תְּרֵֽי־עֲשַׂ֔ר לְמִנְיַ֖ן שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

והקריבו לחנוכת. הקריבו לחנוכת בית זה קרבנות הללו והוראת שעה היתה:

18וַֽהֲקִ֨ימוּ כָֽהֲנַיָּ֜א בִּפְלֻגָּֽתְה֗וֹן וְלֵֽוָיֵא֙ בְּמַחְלְקָֽתְה֔וֹן עַל־עֲבִידַ֥ת אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם כִּכְתַ֖ב סְפַ֥ר מֹשֶֽׁה:

והקימו כהניא בפלוגתהון. שהיו הכהנים חלוקים בעבודתם ולוי' במשמרות':

19וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־הַגּוֹלָ֖ה אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֥דֶשׁ הָֽרִאשֽׁוֹן:

את הפסח. עכשיו עשו ישראל את הפסח בי"ד בניסן זה הבא אחר אדר זה שהושלם הבנין בו:

20כִּ֣י הִטָּֽהֲר֞וּ הַכֹּֽהֲנִ֧ים וְהַֽלְוִיִּ֛ם כְּאֶחָ֖ד כֻּלָּ֣ם טְהוֹרִ֑ים וַיִּשְׁחֲט֚וּ הַפֶּ֙סַח֙ לְכָל־בְּנֵ֣י הַגּוֹלָ֔ה וְלַֽאֲחֵיהֶ֥ם הַכֹּֽהֲנִ֖ים וְלָהֶֽם:

ולהם. ולעצמם:

21וַיֹּֽאכְל֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל הַשָּׁבִים֙ מֵֽהַגּוֹלָ֔ה וְכֹ֗ל הַנִּבְדָּ֛ל מִטֻּמְאַ֥ת גּוֹיֵֽי־הָאָ֖רֶץ אֲלֵהֶ֑ם לִדְרֹ֕שׁ לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

וכל הנבדל. הם הגרים שנבדלו מטומאת העבוד' כוכבים לידבק בישראל:

22וַיַּֽעֲשׂ֧וּ חַג־מַצּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בְּשִׂמְחָ֑ה כִּ֣י | שִׂמְּחָ֣ם יְהֹוָ֗ה וְֽהֵסֵ֞ב לֵ֚ב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם לְחַזֵּ֣ק יְדֵיהֶ֔ם בִּמְלֶ֥אכֶת בֵּית־הָֽאֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

והסב לב מלך אשור עליהם. והקב"ה הסב לב מלך אשור על ישראל היושבים בממשלתו בארץ אשור להחזיקם ולסייע במלאכת הבנין: