פרק ה

1וְהִתְנַבִּ֞י חַגַּ֣י נְבִיָּ֗א (כתיב נְבִיָּ֗אה) וּזְכַרְיָ֚ה בַר־עִדּוֹא֙ נְבִיַּאיָּ֔א עַל־יְה֣וּדָיֵ֔א דִּ֥י בִיה֖וּד וּבִירֽוּשְׁלֵ֑ם בְּשֻׁ֛ם אֱלָ֥הּ יִשְׂרָאֵ֖ל עֲלֵיהֽוֹן:

והתנבי חגי נביאה. ועתה בשנת שתים לדריוש נתנבאו חגי וזכריה הנביאים אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל אליהם לבנות בנין הבית בלא רשות המלך דריוש:

על יהודיא. אל היהודים:

עליהון. אליהם:

2בֵּאדַ֡יִן קָ֠מוּ זְרֻבָּבֶ֚ל בַּר־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְיֵשׁ֣וּעַ בַּר־יֽוֹצָדָ֔ק וְשָׁרִ֣יו לְמִבְנֵ֔א בֵּ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְעִמְּה֛וֹן נְבִיַּאיָּ֥ה דִֽי־אֱלָהָ֖א מְסַֽעֲדִ֥ין לְהֽוֹן:

באדין. אז:

ושריו. התחילו לבנות ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ועמהם הנביאים של הקב"ה עוזרין ומסייעין להם:

3בֵּֽהּ־זִמְנָא֩ אֲתָ֨ה עֲלֵיה֜וֹן תַּ֠תְּנַי פַּחַ֧ת עֲבַר־נַֽהֲרָ֛ה וּשְׁתַ֥ר בּֽוֹזְנַ֖י וּכְנָוָֽתְה֑וֹן וְכֵן֙ אָֽמְרִ֣ין לְהֹ֔ם מַן־שָׂ֨ם לְכֹ֜ם טְעֵ֗ם בַּיְתָ֚א דְנָה֙ לִבְנֵ֔א וְאֻשַּׁרְנָ֥א דְנָ֖ה לְשַׁכְלָלָֽה:

בה זמנא אתה עליהון. באותו הזמן באו עליהם הללו צרי יהודה ובנימין לקנתר ולהלשין עליהם על עסק הבנין:

פחת עבר נהרה. שלטון של עבר הנהר:

וכנותהון. וסיעתהון:

וכן אמרין להום. וכן היו אומרים להם:

מן שם. מי צוה לכם דבר הבית לבנות:

ואושרנא דנה לשכללה. הכתלים האלה ליסד כמו ואושיא יחיטו (לעיל ד') ובנין חומות לבנים כך תברו מנחם:

4אֱדַ֥יִן כְּנֵ֖מָא אֲמַ֣רְנָא לְּהֹ֑ם מַן־אִנּוּן֙ שְׁמָהַ֣ת גֻּבְרַיָּ֔א דִּֽי־דְנָ֥ה בִנְיָנָ֖א בָּנַֽיִן:

אדין. אז:

כנמא. כאשר נאמר:

אמרנא להום. אמרו להם לישראל אותן צרי יהודה ובנימין:

מן אינון. מי הם שמות האנשים:

די דנה. אשר זה הבנין הם בונים:

5וְעֵ֣ין אֱלָֽהֲהֹ֗ם הֲוָת֙ עַל־שָׂבֵ֣י יְהֽוּדָיֵ֔א וְלָא־בַטִּ֣לוּ הִמּ֔וֹ עַד־טַעְמָ֖א לְדָֽרְיָ֣וֶשׁ יְהָ֑ךְ וֶֽאֱדַ֛יִן יְתִיב֥וּן נִשְׁתְּוָנָ֖א עַל־דְּנָֽה:

ועין אלההום. ועינו של הקב"ה שהוא אלהיהם היתה על זקני היהודים להעלותם במלאכת הבנין:

ולא בטלו המו. ולא בטלו הם את הבונים:

עד טעמא לדריוש יהך. והשיבו זקני היהודים דבר לאותן הצרים שלא יבטלו את הבנין עד אשר ילך הדבר לדריוש המלך:

ואדין יתיבון. ואז ישיבו היהודים כתב הנשתון על כך על תשובתו של דריוש:

6פַּרְשֶׁ֣גֶן אִ֠גַּרְתָּא דִּֽי־שְׁלַ֞ח תַּתְּנַ֣י | פַּחַ֣ת עֲבַר־נַֽהֲרָ֗ה וּשְׁתַ֚ר בּֽוֹזְנַי֙ וּכְנָ֣וָתֵ֔הּ אֲפַ֨רְסְכָיֵ֔א דִּ֖י בַּֽעֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֑ה עַל־דָּֽרְיָ֖וֶשׁ מַלְכָּֽא:

פרשגן. פתרון פתשגן האגרת:

וכנותיה. וסיעותיו:

אפרסכיא. אומה אחת הן שהיו בסיעותיהם:

על דריוש מלכא. אל דריוש המלך:

7פִּתְגָמָ֖א שְׁלַ֣חוּ עֲל֑וֹהִי וְכִדְנָה֙ כְּתִ֣יב בְּגַוֵּ֔הּ לְדָֽרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א שְׁלָמָ֥א כֹֽלָּא:

עלוהי. אליו:

וכדנה כתב בגויה. וכך היה כתוב בתוכה של אגרת:

שלמא כולא. כל השלום יהיה לו:

8יְדִ֣יעַ | לֶֽהֱוֵ֣א לְמַלְכָּ֗א דִּֽי־אֲזַ֜לְנָא לִיה֚וּד מְדִֽינְתָּא֙ לְבֵית֙ אֱלָהָ֣א רַבָּ֔א וְה֚וּא מִתְבְּנֵא֙ אֶ֣בֶן גְּלָ֔ל וְאָ֖ע מִתְּשָׂ֣ם בְּכֻתְלַיָּ֑א וַֽעֲבִ֥ידְתָּא דָ֛ךְ אָסְפַּ֥רְנָא מִתְעַבְדָ֖א וּמַצְלַ֥ח בְּיֶדְהֹֽם:

ידיע להוא למלכא. דבר ידוע יהיה למלך:

די אזלנא. אשר הלכנו אל ארץ יהודה המדינה לבית אלוה הגדול:

והוא מתבנא. והוא הבית בנוי:

גלל. מרמר"א בלע"ז:

ואע מתשם בכתליא. ועצים נתונים ומשומים בכתלים כדי להחזיק הבניין למען יעמוד ימים רבים:

ועבידתא דך. ומלאכה זאת:

אספרנא מתעבדא. מהרה היתה נעשית:

אספרנא. אפנטומינש בלע"ז:

ומצלח בידהום. והוצלח מעשה זה בידיהם:

9אֱדַ֗יִן שְׁאֵ֙לְנָא֙ לְשָֽׂבַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ כְּנֵ֖מָא אֲמַ֣רְנָא לְּהֹ֑ם מַן־שָׂ֨ם לְכֹ֜ם טְעֵ֗ם בַּיְתָ֚א דְנָה֙ לְמִבְנְיָ֔ה וְאֻשַּׁרְנָ֥א דְנָ֖ה לְשַׁכְלָלָֽה:

אדין. אז כשראינו הבניין שאלנו לזקנים האלה:

כנמא אמרנא להום. כאשר נאמר בסמוך אמרנו אליהם:

מן שם לכם. מי שם לכם דבר הבית הזה לבנותו וכתלים הללו ליסד:

ואושרנא. בניין חומת לבנים:

10וְאַ֧ף שְׁמָֽהַתְהֹ֛ם שְׁאֵ֥לְנָא לְהֹ֖ם לְהֽוֹדָעוּתָ֑ךְ דִּ֛י נִכְתֻּ֥ב שֻׁם־גֻּבְרַיָּ֖א דִּ֥י בְרָֽאשֵׁהֹֽם:

ואף שמהתהום. ואף שמותם של בונים ראשי הבנין שאלנו להם כדי להודיעך:

די נכתוב. אשר נכתוב שמות האנשים אליך:

די בראשיהם. אשר בעצמם וברשותם קמו לבנות הבית:

11וּכְנֵ֥מָא פִתְגָּמָ֖א הֲתִיב֣וּנָא לְמֵמַ֑ר אֲנַ֣חְנָא הִמּ֡וֹ עַבְדוֹהִי֩ דִֽי־אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֜א וְאַרְעָ֗א וּבָנַ֚יִן בַּיְתָא֙ דִּֽי־הֲוָ֨א בְנֵ֜ה מִקַּדְמַ֚ת דְּנָה֙ שְׁנִ֣ין שַׂגִּיאָ֔ן וּמֶ֚לֶךְ לְיִשְׂרָאֵל֙ רַ֔ב בְּנָ֖הִי וְשַׁכְלְלֵֽהּ:

וכנמא פתגמא. כמו שנאמר הדבר:

התיבונא. השיבו לנו דבר:

אנחנא המו. אנחנו הם עבדיו של אלהי השמים והארץ:

ובנין ביתא. ואנו בונין הבית אשר היה בנוי קודם לכן שנים רבות:

ומלך לישראל רב. ומלך גדול שהיה לישראל הוא שלמה המלך בנה אותו ויסד אותו:

12לָהֵ֗ן מִן־דִּ֨י הַרְגִּ֚זוּ אֲבָֽהָתָ֙נָא֙ לֶֽאֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א יְהַ֣ב הִמּ֔וֹ בְּיַ֛ד נְבֽוּכַדְנֶצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל כַּסְדָּאָ֑ה (כתיב כַּסְדָּיאָ֑) וּבַיְתָ֚ה דְנָה֙ סַתְרֵ֔הּ וְעַמָּ֖ה הַגְלִ֥י לְבָבֶֽל:

להן. ועכשיו מפני אשר הכעיסו אבותינו לאלהי השמים מסר אותם ביד מלך בבל הכשדי והבית הזה החריב ואת העם הגלה לבבל:

13בְּרַם֙ בִּשְׁנַ֣ת חֲדָ֔ה לְכ֥וֹרֶשׁ מַלְכָּ֖א דִּ֣י בָבֶ֑ל כּ֚וֹרֶשׁ מַלְכָּא֙ שָׂ֣ם טְעֵ֔ם בֵּית־אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה לִבְנֵֽא:

ברם. אך בשנה אחת לכורש מלך בבל צוה כורש בדבר הזה לבנות הבית:

14וְ֠אַף מָֽאנַיָּ֣א דִי־בֵֽית־אֱלָהָא֘ דִּ֣י דַֽהֲבָ֣ה וְכַסְפָּא֒ דִּ֣י נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר הַנְפֵּק֙ מִן־הֵֽיכְלָא֙ דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֔ם וְהֵיבֵ֣ל הִמּ֔וֹ לְהֵֽיכְלָ֖א דִּ֣י בָבֶ֑ל הַנְפֵּ֨ק הִמּ֜וֹ כּ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּ֗א מִן־הֵֽיכְלָא֙ דִּ֣י בָבֶ֔ל וִיהִ֙יבוּ֙ לְשֵׁשְׁבַּצַּ֣ר שְׁמֵ֔הּ דִּ֥י פֶחָ֖ה שָׂמֵֽהּ:

ואף מאניא. כלי הקדש של כסף וזהב אשר הוציא נבוכדנצר מן ההיכל שבירושלים והוליכם להיכלו שבבבל הוציא אותם כורש מהיכל מלך בבל ומסרם ליד ששבצר דניאל ששמו כך:

והיבל המו. והוליך אותם:

הנפק המו. הוציא אותם:

די פחה שמה. שהוא היה נשיא ופחת ונקרא שמו פחה:

15וַֽאֲמַר־לֵ֓הּ | ֤אֵל (כתיב אֵלה) מָֽאנַיָּ֔א שֵֹא אֵֽזֶל־אֲחֵ֣ת הִמּ֔וֹ בְּהֵֽיכְלָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וּבֵ֥ית אֱלָהָ֖א יִתְבְּנֵ֥א עַל־אַתְרֵֽהּ:

ואמר לה. וכך אמר לו כורש לששבצר אלה הכלים קח ולך והורד אותם בהיכל אשר בירושלים וביתו של הקב"ה יהא בנוי על מקומו:

16אֱדַ֙יִן֙ שֵׁשְׁבַּצַּ֣ר דֵּ֔ךְ אֲתָ֗א יְהַ֧ב אֻשַּׁיָּ֛א דִּי־בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וּמִן־אֱדַ֧יִן וְעַד־כְּעַ֛ן מִתְבְּנֵ֖א וְלָ֥א שְׁלִֽם:

אדין. אז:

ששבצר דך. זה בא ונתן כתלי ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ומאז ועד עתה היה הבית בנוי ולא נגמר הבנין:

17וּכְעַ֞ן הֵ֧ן עַל־מַלְכָּ֣א טָ֗ב יִ֠תְבַּקַּר בְּבֵ֨ית גִּנְזַיָּ֜א דִּֽי־מַלְכָּ֣א תַמָּה֘ דִּ֣י בְבָבֶל֒ הֵ֣ן אִיתַ֗י דִּֽי־מִן־כּ֚וֹרֶשׁ מַלְכָּא֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְמִבְנֵ֛א בֵּֽית־אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ בִּירֽוּשְׁלֶ֑ם וּרְע֥וּת מַלְכָּ֛א עַל־דְּנָ֖ה יִשְׁלַ֥ח עֲלֶֽינָא:

וכען. ועתה אם על המלך טוב יהיה הדבר ידוע ומבוקר בבית גנזיו של מלך אשר שם בבבל:

הן איתי. אם יש המעשה הזה אשר מפי כורש יצא דבר לבנות בית זה אשר בירושלים:

ורעות מלכא. רצון המלך על כן ישלח אלינו:

עלינא. אלינו ע"כ מכתב האגרת אשר שלחו תתני ושתר בוזני: