פרק ג

1וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּֽעָרִ֑ים וַיֵּאָֽסְפ֥וּ הָעָ֛ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד אֶל־יְרֽוּשָׁלִָֽם:
ויגע.  כמו והגיע:
החדש השביעי.  הוא חדש תשרי ובני ישראל אשר היו בערים מה עשו ויאספו כולם כאחד לירושלים:
2וַיָּקָם֩ יֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וְאֶחָ֣יו הַכֹּֽהֲנִ֗ים וּזְרֻבָּבֶ֚ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְאֶחָ֔יו וַיִּבְנ֕וּ אֶת־מִזְבַּ֖ח אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַֽעֲל֚וֹת עָלָיו֙ עֹל֔וֹת כַּכָּת֕וּב בְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֥ה אִֽישׁ־הָֽאֱלֹהִֽים:
3וַיָּכִ֚ינוּ הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ עַל־מְכ֣וֹנֹתָ֔יו (כתיב מְכוֹנֹתָו) כִּי בְּאֵימָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם מֵֽעַמֵּ֖י הָֽאֲרָצ֑וֹת וַיַּֽעֲל֨וּ (כתיב וַיַּֽעֲלֻ֨) עָלָ֚יו עֹלוֹת֙ לַֽיהֹוָ֔ה עֹל֖וֹת לַבֹּ֥קֶר וְלָעָֽרֶב:
ויכינו המזבח על מכונותיו.  כדי להקריב עליו קרבנות שהרי היו יראים מעמי הארצות שלא יקנתרום ושלא ילשינום למלך ובנו המזבח לעלות עליו עולות למען ישמעו ויבינו העמים בדבר אשר עשהו ע"פ המלך ועל כן ימנעו מלקנתרם לבניין הבית:
לבקר ולערב.  תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים:
4וַיַּֽעֲשׂ֛וּ אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּ֖וֹת כַּכָּת֑וּב וְעֹלַ֨ת י֚וֹם בְּיוֹם֙ בְּמִסְפָּ֔ר כְּמִשְׁפַּ֖ט דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ:
ועולת יום ביום במספר.  קרבנות החג במספרם כמשפטם:
5וְאַֽחֲרֵי כֵ֞ן עֹלַ֚ת תָּמִיד֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּלְכָל־מֽוֹעֲדֵ֥י יְהֹוָ֖ה הַֽמְקֻדָּשִׁ֑ים וּלְכֹ֛ל מִתְנַדֵּ֥ב נְדָבָ֖ה לַֽיהֹוָֽה:
ואחרי כן.  ולאחר הסוכות היו מקריבים קרבנות בכל יום לבקר ולערב:
ולחדשים.  ולראשי חדשים היו מקריבים קרבנות של ראשי חדשים:
ולכל מועדי ה'.  ולשאר מועדות קרבניהם:
ולכל מתנדב.  ולכל אותם המתנדבים נדבותיהם היו מקבלים הכהנים אותם להקריבם ומיום אחד בתשרי התחילו להקריב קרבנות ועדיין לא נבנה יסוד הבית:
6מִיּ֚וֹם אֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י הֵחֵ֕לּוּ לְהַֽעֲל֥וֹת עֹל֖וֹת לַֽיהֹוָ֑ה וְהֵיכַ֥ל יְהֹוָ֖ה לֹ֥א יֻסָּֽד:
7וַיִּ֨תְּנוּ־כֶ֔סֶף לַחֹֽצְבִ֖ים וְלֶחָֽרָשִׁ֑ים וּמַֽאֲכָ֨ל וּמִשְׁתֶּ֜ה וָשֶׁ֗מֶן לַצִּֽדֹנִים֙ וְלַצֹּרִ֔ים לְהָבִיא֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֚ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ אֶל־יָ֣ם יָפ֔וֹא כְּרִשְׁי֛וֹן כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֖ס עֲלֵיהֶֽם:
לצידונים ולצורים.  בני צור וצידון שהיו אומנים לבנות הבית:
אל ים יפוא.  דרך הים היו מביאי' אותם:
כרשיון.  כאשר היה רשות המלך עליהם לבנות הבית, כרשיון לשון רשות מגזרת רשה שהרי מן אבה יאמר אביון ומן צבה יאמר צביון ומן חזה חזיון ומן רעה רעיון מן חבה חביון ומן רשה יאמר רשות כמו מן ענה ענות ומן שבה שבות ומן ראה ראות ומן זנה זנות נמצאו רשות ורשיון באין ויוצאין מגיזרה אחת לפי שער הדקדוק ולשון א' הם, ומנחם חברו ל' ארשת שפתינו ולא דקדק בגיזרתו ואעפ"כ שני פנים הללו קרובים זה לזה במשמעותם:
8וּבַשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְבוֹאָ֞ם אֶל־בֵּ֚ית הָֽאֱלֹהִים֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם בַּחֹ֖דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י הֵחֵ֡לּוּ זְרֻבָּבֶ֣ל בֶן־שְׁ֠אַלְתִּיאֵל וְיֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וּשְׁאָ֣ר אֲחֵיהֶ֣ם | הַכֹּֽהֲנִ֣ים וְהַֽלְוִיִּ֗ם וְכָל־הַבָּאִים֙ מֵֽהַשְּׁבִ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וַיַּֽעֲמִ֣ידוּ אֶת־הַֽלְוִיִּ֗ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֚ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְנַצֵּ֖חַ עַל־מְלֶ֥אכֶת בֵּֽית־יְהֹוָֽה:
בחדש השני.  הוא חדש אייר:
מהשבי.  כל אותן שבאו מהשביה לירושלים:
ויעמידו.  העמידו הלוים המשוררים לנצח ולומר שירה לפני הבונים בשעת בניין יסוד הבית:
לנצח.  שני נצוחות הללו הם ניצוחי שירה כמו למנצח (בנגינות) מזמור לדוד (תהילים ד׳:א׳):
9וַיַּֽעֲמֹ֣ד יֵשׁ֡וּעַ בָּנָ֣יו וְ֠אֶחָיו קַדְמִיאֵ֨ל וּבָנָ֚יו בְּנֵֽי־יְהוּדָה֙ כְּאֶחָ֔ד לְנַצֵּ֛חַ עַל־עֹשֵׂ֥ה הַמְּלָאכָ֖ה בְּבֵ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים בְּנֵי֙ חֵֽנָדָ֔ד בְּנֵיהֶ֥ם וַֽאֲחֵיהֶ֖ם הַלְוִיִּֽם:
ויעמוד ישוע.  עמדו ואמרו שירה ביחד סביב עושי מלאכ' יסוד הבית:
10וְיִסְּד֥וּ הַבֹּנִ֖ים אֶת־הֵיכַ֣ל יְהֹוָ֑ה וַיַּֽעֲמִידוּ֩ הַכֹּֽהֲנִ֨ים מְלֻבָּשִׁ֜ים בַּֽחֲצֹֽצְר֗וֹת וְהַֽלְוִיִּ֚ם בְּנֵֽי־אָסָף֙ בַּֽמְצִלְתַּ֔יִם לְהַלֵּל֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה עַל־יְדֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל:
ויסדו.  משקל חזק מן יסוד כמו ויסדו טירותיהם כן וישבו מן ישב ויסדו מן יסד, ומשמעותן ויסדו וישבו, במשקל חזק בשתי יודי"ן אחת פעולה וא' של יסוד ופתרונן היו מייסדים מיישבים:
ויסדו הבונים.  והבונים מייסדים את יסוד היכל ה', בשעה שהיו מנצחים בשירתם והעמידו הכהנים מלובשים בגדי כבוד וחצוצרו' בידיהם לתקוע בהם:
והלוים בני אסף.  היו משוררים:
במצלתים.  כמו (תלים קנ) צלצלי שמע כלי שיר הם:
על ידי דוד.  שהיו מנצחים ומשוררים שירות והודיות של דוד מלך ישראל:
11וַ֠יַּֽעֲנוּ בְּהַלֵּ֨ל וּבְהוֹדֹ֚ת לַֽיהֹוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם חַסְדּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־הָעָ֡ם הֵרִיעוּ֩ תְרוּעָ֨ה גְדוֹלָ֚ה בְהַלֵּל֙ לַֽיהֹוָ֔ה עַ֖ל הוּסַ֥ד בֵּית־יְהֹוָֽה:
ויענו.  לשון עניית זמר כמו ותען להם מרים (שמות טו):
ובהודות.  ובהודיו':
כי טוב.  להודות לה':
וכל העם.  שאר עם ישראל:
על הוסד.  כל השמחות הללו היו עושים על בנין היסוד אשר הוסד בבית ה':
12וְרַבִּ֡ים מֵהַכֹּֽהֲנִ֣ים וְהַֽלְוִיִּם֩ וְרָאשֵׁ֨י הָֽאָב֜וֹת הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר רָא֜וּ אֶת־הַבַּ֚יִת הָֽרִאשׁוֹן֙ בְּיָסְד֔וֹ זֶ֚ה הַבַּ֙יִת֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם בֹּכִ֖ים בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וְרַבִּ֛ים בִּתְרוּעָ֥ה בְשִׂמְחָ֖ה לְהָרִ֥ים קֽוֹל:
ביסדו.  ביסוד שלו מן שם דבר של יוסד ומן יסד יאמר ביסדו, כמו מן חדש בחדשו מן קדש בקדשו:
זה הבית.  כשהיו רואין בניין בית זה היו בוכין מתוך שהיו זוכרים אותו בניין גדול של בית ראשון:
ורבים.  אשר לא ראו בניין בית ראשון היו שמחין ומריעין בשמחה בקול גדול מרוב שמחתן שיצאו מגלותן:
13וְאֵ֣ין הָעָ֗ם מַכִּירִים֙ קוֹל תְּרוּעַ֣ת הַשִּׂמְחָ֔ה לְק֖וֹל בְּכִ֣י הָעָ֑ם כִּ֣י הָעָ֗ם מְרִיעִים֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וְהַקּ֥וֹל נִשְׁמַ֖ע עַד־לְמֵֽרָחֽוֹק:
ואין העם מכירים.  אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועה של שמחה מפני קול בכי העם שהרי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה וקול הבכי נשמע יותר ויותר עד למרחוק: