פרק ו

1וְדָֽרְיָ֙וֶשׁ֙ מָֽדָאָ֔ה (כתיב מָֽדָיאָ֔) קַבֵּ֖ל מַלְכוּתָ֑א כְּבַ֥ר שְׁנִ֖ין שִׁתִּ֥ין וְתַרְתֵּֽין:

ודריוש: מדאה קבל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין למה מנה שנותיו לומר לך ביום שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים (צ"ל יהויכין) נולד שטנו דריוש מגלות יכניה ועד כאן ס"ב שנה ואמר מר גלו בימי יהויכין בשבע לכיבוש יהויקים שהוא שמנה לנבוכדנצר נשתיירו לנבוכדנצר שלשים ושבע שהרי מ"ה מלך ושלשה ועשרים דאויל מרודך כמ"ש רז"ל במסכת מגילה ב' שעבדו לבלשצר הרי ס"ב:

2שְׁפַר֙ קֳדָ֣ם דָּֽרְיָ֔וֶשׁ וַֽהֲקֵים֙ עַל־מַלְכוּתָ֔א לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֖א מְאָ֣ה וְעֶשְׂרִ֑ין דִּ֥י לֶֽהֱו‍ֹ֖ן בְּכָל־מַלְכוּתָֽא:

3וְעֵ֚לָּא מִנְּהוֹן֙ סָֽרְכִ֣ין תְּלָתָ֔ה דִּ֥י דָֽנִיֵּ֖אל חַ֣ד מִנְּה֑וֹן דִּֽי־לֶֽהֱו‍ֹ֕ן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֣א אִלֵּ֗ין יָֽהֲבִ֚ין לְהוֹן֙ טַעְמָ֔א וּמַלְכָּ֖א לָא־לֶֽהֱוֵ֥א נָזִֽק:

ועלא מנהון ולמעלה מהן:

די להון אחשדרפניא שיתנו האחשדרפניא הללו עצה לשלשה האפרכים:

ומלכא לא להוא נזיק והמלך לא יהא נפסד בשום דבר מלכות המוטל עליהם לעשות:

4אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הֲוָ֣ה מִתְנַצַּ֔ח עַל־סָֽרְכַיָּ֖א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֑א כָּל־קֳבֵ֗ל דִּֽי ר֚וּחַ יַתִּירָא֙ בֵּ֔הּ וּמַלְכָּ֣א עֲשִׁ֔ית לַֽהֲקָֽמוּתֵ֖הּ עַל־כָּל־מַלְכוּתָֽא:

דניאל דנה דניאל זה:

מתנצח מתגבר:

ומלכא עשית המלך היה חושב בלבו להקימו על כולם:

5אֱדַ֨יִן סָֽרְכַיָּ֜א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֗א הֲו֨וֹ בָעַ֧יִן עִלָּ֛ה לְהַשְׁכָּחָ֥ה לְדָֽנִיֵּ֖אל מִצַּ֣ד מַלְכוּתָ֑א וְכָל־עִלָּ֨ה וּשְׁחִיתָ֜ה לָא־יָכְלִ֣ין לְהַשְׁכָּחָ֗ה כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־מְהֵימַ֣ן ה֔וּא וְכָל־שָׁלוּ֙ וּשְׁחִיתָ֔ה לָ֥א הִשְׁתְּכַ֖חַת עֲלֽוֹהִי:

הוו בעין עלה היו מבקשים עלילה למצוא לדניאל בדבר המלכות שיוכלו להלשין עליו:

6אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֚א אִלֵּךְ֙ אָֽמְרִ֔ין דִּ֣י לָ֧א נְהַשְׁכַּ֛ח לְדָֽנִיֵּ֥אל דְּנָ֖ה כָּל־עִלָּ֑א לָהֵ֕ן הַשְׁכַּ֥חְנָֽא עֲל֖וֹהִי בְּדָ֥ת אֱלָהֵֽהּ:

די לא נהשכח אמרו ביניהם לא נמצא לדניאל זה שום עלילה:

להן השכחנא עלוהי אבל נמצא עליו עלילה ע"י תורת אלהיו אם נוכל לבקש מאת פני המלך שום גזירה שיגזור להעבירו על תורתו והוא לא יקיים את מצות המלך והרי העלילה:

7אֱ֠דַיִן סָֽרְכַיָּ֚א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ אִלֵּ֔ן הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְכֵן֙ אָֽמְרִ֣ין לֵ֔הּ דָּֽרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א לְעָֽלְמִ֥ין חֱיִֽי:

הרגישו משמשו על המלך:

8אִתְיָעַ֜טוּ כֹּ֣ל| סָֽרְכֵ֣י מַלְכוּתָ֗א סִגְנַיָּ֚א וַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא֙ הַדָּֽבְרַיָּ֣א וּפַֽחֲוָתָ֔א לְקַיָּמָ֚ה קְיָם֙ מַלְכָּ֔א וּלְתַקָּפָ֖ה אֱסָ֑ר דִּ֣י כָל־דִּֽי־יִבְעֵ֣ה בָ֠עוּ מִן־כָּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְגֹ֖ב אַרְיָֽוָתָֽא:

אתיעטו נועצו:

לקימה קים מלכא להחזיק בדת המלך בכח לפי שמחדש באת למלוך וממדינה אחרת אתה וצריך חיזוק:

די יבעה בעו אשר יבקש שום בקשה:

להן מנך מלכא זולתי ממך המלך:

לגוב אריותא לבור שאריות המלך שם:

9כְּעַ֣ן מַלְכָּ֔א תְּקִ֥ים אֱסָרָ֖א וְתִרְשֻׁ֣ם כְּתָבָ֑א דִּ֣י לָ֧א לְהַשְׁנָיָ֛ה כְּדָֽת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא:

תקים אסרא תעמיד חק זה:

די לא להשניה שלא לשנות כדת מדי ופרס:

די לא תעדא שלא תעבור:

10כָּל־קֳבֵ֖ל דְּנָ֑ה מַלְכָּא֙ דָּֽרְיָ֔וֶשׁ רְשַׁ֥ם כְּתָבָ֖א וֶֽאֱסָרָֽא:

11וְ֠דָֽנִיֵּאל כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי־רְשִׁ֚ים כְּתָבָא֙ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ וְכַוִּ֨ין פְּתִיחָ֥ן לֵהּ֙ בְּעִלִּיתֵ֔הּ נֶ֖גֶד יְרֽוּשְׁלִֵ֑ם וְזִמְנִין֩ תְּלָתָ֨ה בְיוֹמָ֜א ה֣וּא| בָּרֵ֣ךְ עַל־בִּרְכ֗וֹהִי וּמְצַלֵּ֚א וּמוֹדֵא֙ קֳדָ֣ם אֱלָהֵ֔הּ כָּל־קֳבֵל֙ דִּֽי־הֲוָ֣א עָבֵ֔ד מִן־קַדְמַ֖ת דְּנָֽה:

כדי ידע וכאשר ידע:

וכוין פתיחין ליה בעליתה בעלייתו:

נגד ירושלם לצד בה"מ ואע"פ שחרב עשה כמו שאמר שלמה והתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א ח):

וזמנין תלתה ערבית ושחרית ומנחה:

ברך על ברכוהי כורע על ברכיו:

כל קבל די הוא עבד וגו' ככל אשר היה עושה לפני זאת:

12אֱ֠דַיִן גֻּבְרַיָּ֚א אִלֵּךְ֙ הַרְגִּ֔שׁוּ וְהַשְׁכַּ֖חוּ לְדָֽנִיֵּ֑אל בָּעֵ֥ה וּמִתְחַנֵּ֖ן קֳדָ֥ם אֱלָהֵֽהּ:

הרגישו משמשו ותפשו:

13בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨בוּ וְאָֽמְרִ֥ין קֳדָֽם־מַלְכָּא֘ עַל־אֱסָ֣ר מַלְכָּא֒ הֲלָ֧א אֱסָ֣ר רְשַׁ֗מְתָּ דִּ֣י כָל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִבְעֵא֩ מִן־כָּל־אֱלָ֨הּ וֶֽאֱנָ֜שׁ עַד־יוֹמִ֣ין תְּלָתִ֗ין לָהֵן֙ מִנָּ֣ךְ מַלְכָּ֔א יִתְרְמֵ֕א לְג֖וֹב אַרְיָֽוָתָ֑א עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר יַצִּיבָ֧א מִלְּתָ֛א כְּדָֽת־מָדַ֥י וּפָרַ֖ס דִּי־לָ֥א תֶעְדֵּֽא:

על אסר מלכא על בטול אסור המלך אשר באו להלשין:

יציבא מילתא אמת הדבר:

14בֵּ֠אדַיִן עֲנ֣וֹ וְאָֽמְרִין֘ קֳדָ֣ם מַלְכָּא֒ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֡אל דִּי֩ מִן־בְּנֵ֨י גָֽלוּתָ֜א דִּ֣י יְה֗וּד לָא־שָׂ֨ם עֲלָ֚ךְ (כתיב עֲלָ֚יךְ) מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם וְעַל־אֱסָרָ֖א דִּ֣י רְשַׁ֑מְתָּ וְזִמְנִ֚ין תְּלָתָה֙ בְּיוֹמָ֔א בָּעֵ֖א בָּעוּתֵֽהּ:

לא שם עלך: מלכא טעם לא נתן לב ועצה לחוש על גזירותיך:

בעא בעותיה מתפלל תפלתו:

15אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א כְּדִ֧י מִלְּתָ֣א שְׁמַ֗ע שַׂגִּיא֙ בְּאֵ֣שׁ עֲל֔וֹהִי וְעַ֧ל דָּֽנִיֵּ֛אל שָׂ֥ם בָּ֖ל לְשֵׁיזָֽבוּתֵ֑הּ וְעַד֙ מֵֽעָלֵ֣י שִׁמְשָׁ֔א הֲוָ֥ה מִשְׁתַּדַּ֖ר לְהַצָּלוּתֵֽהּ:

כדי מלתא שמע כאשר שמע הדבר:

שגיא באש עלוהי הרבה הרע בעיניו שהיה אוהב את דניאל וקשה עליו מיתתו:

ועל דניאל שם בל לשיזבותיה על דניאל שם דחוי לדחות הדבר להצילו ואמר להם איני מאמין לכם:

בל איני יודע דוגמתו אך ענינו יורה פתרונו:

ועד מעלי שמשא ועד בא השמש היה משתדל להצילו אבל כשהגיע זמן תפילתו כרע להקב"ה על ברכיו והתפלל תפלתו ושוב לא היה לו פתחון פה להצילו:

16בֵּאדַ֙יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הַרְגִּ֖שׁוּ עַל־מַלְכָּ֑א וְאָֽמְרִ֣ין לְמַלְכָּ֗א דַּ֚ע מַלְכָּא֙ דִּי־דָת֙ לְמָדַ֣י וּפָרַ֔ס דִּֽי־כָל־אֱסָ֥ר וּקְיָ֛ם דִּֽי־מַלְכָּ֥א יְהָקֵ֖ים לָ֥א לְהַשְׁנָיָֽה:

די מלכא יהקם אשר המלך יגזור ויעמוד לא לאדם לשנותו:

17בֵּאדַ֜יִן מַלְכָּ֣א אֲמַ֗ר וְהַיְתִיו֙ לְדָ֣נִיֵּ֔אל וּרְמ֕וֹ לְגֻבָּ֖א דִּ֣י אַרְיָֽוָתָ֑א עָנֵ֚ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָֽנִיֵּ֔אל אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י אַ֚נְתּ (כתיב אַ֚נְתְּה) פָּֽלַֽח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א ה֖וּא יְשֵׁיזְבִנָּֽךְ:

18וְהֵיתָ֙יִת֙ אֶ֣בֶן חֲדָ֔ה וְשֻׂמַ֖ת עַל־פֻּ֣ם גֻּבָּ֑א וְחַתְמָ֨הּ מַלְכָּ֜א בְּעִזְקְתֵ֗הּ וּבְעִזְקַת֙ רַבְרְבָנ֔וֹהִי דִּ֛י לָא־תִשְׁנֵ֥א צְב֖וּ בְּדָֽנִיֵּֽאל:

והיתית אבן חדה והובאת אבן אחת בכל ארץ בבל אין אבן כי אם לבנים כמ"ש הבה נלבנה לבנים (בראשית יא) למדנו שאין אבן בבבל ולפי שעה הביאוה מלאכים מא"י אם התנה במעשה בראשית על הים שיקרע לבני ישראל ועל האש שיצטנן לחנניה וחביריו ועל האריות מהזיק לדניאל לא התנה על זריקת אבן וזיין שלא יזיק באדם והמלך אמר מעם האריות אי אפשר לסלקו שכבר נגזרה גזירה אזדהר בו מהזקת אדם והנס אם יבא יבא סא"א:

ושמת על פים גובא הושמה על פי הגומא:

בעזקתיה בטבעתו שלא יזיזוה ממקומו וישליכו עליו אבנים להרגו:

די לא תשנא צבו בדניאל שלא ישתנה רצונו כלומר שלא יעשו לו היזק שלא כרצונו (ס"א כרצונם):

19אֱ֠דַיִן אֲזַ֨ל מַלְכָּ֚א לְהֵֽיכְלֵהּ֙ וּבָ֣ת טְוָ֔ת וְדַֽחֲוָ֖ן לָֽא־הַנְעֵ֣ל קֳֽדָמ֑וֹהִי וְשִׁנְתֵּ֖הּ נַדַּ֥ת עֲלֽוֹהִי:

ובת טות לן בתענית:

ודחון ושלחן במשנה כך פתר דונש לא הכניסו לפניו שלחן לאכול:

ושנתה נדת עלוהי נדדה שנתו:

20בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֔א בִּשְׁפַּרְפָּרָ֖א יְק֣וּם בְּנָגְהָ֑א וּבְהִ֨תְבְּהָלָ֔ה לְגֻבָּ֥א דִֽי־אַרְיָֽוָתָ֖א אֲזַֽל:

בשפרפרא בעלות שחר והרבה יש בתרגום יונתן:

יקום בנגהא עמד לאור הבוקר ולא בשלש שעות כשאר מלכים:

ובהתבהלה לגובא די אריותא אזל ובבהלה לחפירת האריות אזל:

21וּכְמִקְרְבֵ֣הּ לְגֻבָּ֔א לְדָ֣נִיֵּ֔אל בְּקָ֥ל עֲצִ֖יב זְעִ֑ק עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֣ר לְדָֽנִיֵּ֗אל דָּֽנִיֵּאל֙ עֲבֵד֙ אֱלָהָ֣א חַיָּ֔א אֱלָהָ֗ךְ דִּ֣י אַ֚נְתּ (כתיב אַ֚נְתְּה) פָּֽלַח־לֵהּ֙ בִּתְדִירָ֔א הַיְכִ֥ל לְשֵׁיזָֽבוּתָ֖ךְ מִן־אַרְיָֽוָתָֽא:

22אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל עִם־מַלְכָּ֖א מַלִּ֑ל מַלְכָּ֖א לְעָֽלְמִ֥ין חֱיִֽי:

23אֱלָהִ֞י שְׁלַ֣ח מַלְאֲכֵ֗הּ וּסֲגַ֛ר פֻּ֥ם אַרְיָֽוָתָ֖א וְלָ֣א חַבְּל֑וּנִי כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֚י קֳדָמ֙וֹהִי֙ זָכוּ֙ הִשְׁתְּכַ֣חַת לִ֔י וְאַ֚ף קָֽדָמָךְ֙ (כתיב קָֽדָמָיךְ֙) מַלְכָּ֔א חֲבוּלָ֖ה לָ֥א עַבְדֵֽת:

חבולה לא עבדת שום דבר כיעור ושקר לא עשיתי:

24בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א שַׂגִּיא֙ טְאֵ֣ב עֲל֔וֹהִי וּלְדָ֣נִיֵּ֔אל אֲמַ֖ר לְהַנְסָקָ֣ה מִן־גֻּבָּ֑א וְהֻסַּ֨ק דָּֽנִיֵּ֜אל מִן־גֻּבָּ֗א וְכָל־חֲבָל֙ לָא־הִשְׁתְּכַ֣ח בֵּ֔הּ דִּ֖י הֵימִ֥ן בֵּֽאלָהֵֽהּ:

שגיא טאב עלוהי הרבה הוטב בעיניו:

ולדניאל ואת דניאל צוה להעלות מן הבור:

די הימן באלהיה אשר האמין באלהיו:

25וַֽאֲמַ֣ר מַלְכָּ֗א וְהַיְתִ֞יו גֻּבְרַיָּ֚א אִלֵּךְ֙ דִּֽי־אֲכַ֚לוּ קַרְצ֙וֹהִי֙ דִּ֣י דָֽנִיֵּ֔אל וּלְגֹ֚ב אַרְיָֽוָתָא֙ רְמ֔וֹ אִנּ֖וּן בְּנֵיה֣וֹן וּנְשֵׁיה֑וֹן וְלָא־מְט֞וֹ לְאַרְעִ֣ית גֻּבָּ֗א עַ֠ד דִּֽי־שְׁלִ֚טוּ בְהוֹן֙ אַרְיָ֣וָתָ֔א וְכָל־גַּרְמֵיה֖וֹן הַדִּֽקוּ:

די אכלו קרצוהי אשר הלשינו עליו:

ולא מטו לארעית גובא לא הגיעו לתחתיות הבור עד שמשלו בהם האריות וכל עצמותיהם הדיקו:

26בֵּאדַ֜יִן דָּֽרְיָ֣וֶשׁ מַלְכָּ֗א כְּ֠תַב לְֽכָל־עַמְמַיָּ֞א אֻמַּיָּ֧א וְלִשָּֽׁנַיָּ֛א דִּֽי־דָֽיְרִ֥ין (כתיב דָֽאְרִ֥ין) בְּכָל־אַרְעָ֖א שְׁלָֽמְכ֥וֹן יִשְׂגֵּֽא:

באדין דריוש מלכא וכו' די דארין בכל ארעא שדרין בכל הארץ שלמכון יסגא:

27מִן־קֳדָמַי֘ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י| בְּכָל־שָׁלְטָ֣ן מַלְכוּתִ֗י לֶהֱו‍ֹ֚ן זָיְעִין֙ (כתיב זָאְעִין֙) וְדָ֣חֲלִ֔ין מִן־קֳדָ֖ם אֱלָהֵ֣הּ דִּי־דָֽנִיֵּ֑אל דִּי־ה֣וּא| אֱלָהָ֣א חַיָּ֗א וְקַיָּם֙ לְעָ֣לְמִ֔ין וּמַלְכוּתֵהּ֙ דִּי־לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וְשָׁלְטָנֵ֖הּ עַד־סוֹפָֽא:

28מְשֵׁיזִ֣ב וּמַ֗צִּל וְעָבֵד֙ אָתִ֣ין וְתִמְהִ֔ין בִּשְׁמַיָּ֖א וּבְאַרְעָ֑א דִּי שֵׁזִ֣יב לְדָֽנִיֵּ֔אל מִן־יַ֖ד אַרְיָֽוָתָֽא:

29וְדָֽנִיֵּ֣אל דְּנָ֔ה הַצְלַ֖ח בְּמַלְכ֣וּת דָּֽרְיָ֑וֶשׁ וּבְמַלְכ֖וּת כּ֥וֹרֶשׁ פַּרְסָאָֽה (כתיב פַּרְסָיָֽא) :

ובמלכות כורש שמלך אחר דריוש שלא מלך דריוש המדי אלא שנה אחת ונהרג במלחמה כאשר כתוב בספר יוסף בן גוריון והמליכו את כורש חתנו עליהם בתוך החיל: