פרק מ

1וַיַּ֖עַן יְהֹוָ֥ה אֶת־אִיּ֗וֹב וַיֹּֽאמַר:
2הֲרֹב עִם־שַׁדַּ֣י יִסּ֑וֹר מוֹכִ֖יחַ אֱל֣וֹהַּ יַֽעֲנֶֽנָּה:
הרוב עם שדי וסור.  האם שדי אדם ישתרר:
מוכיח אלוה יעננה.  הבא להתווכח יענה דבריו
3וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת־יְהֹוָ֗ה וַיֹּֽאמַר:
4הֵ֣ן קַ֖לֹּתִי מָ֣ה אֲשִׁיבֶ֑ךָּ יָ֜דִ֗י שַׂ֣מְתִּי לְמוֹ־פִֽי:
5אַחַ֣ת דִּ֖בַּרְתִּי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה וּ֜שְׁתַּ֗יִם וְלֹ֣א אוֹסִֽיף:
אחת דברתי.  כלומר מעט אמרתי ולא אוסיף עוד, ויש פותרים:
אחת דברתי.  אשר אמרתי (לעיל ט) תם ורשע הוא מכלה לא אענה עוד:
ושתים.  שאמרתי (לעיל יג) אל תעש עמדי לא אוסיף:
6וַיַּֽעַן־יְהֹוָ֣ה אֶת־אִ֖יּוֹב מִ֥ן | (כתיב מִ֥נ) סְעָרָ֗ה וַיֹּֽאמַר:
7אֲזָר־נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ אֶ֜שְׁאָֽלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי:
8הַאַף תָּפֵ֣ר מִשְׁפָּטִ֑י תַּ֜רְשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן תִּצְדָּֽק:
האף תפר משפטי.  האף תוכיח שדבריך להפר משפטי ולהראות שהוא מעוקל:
9וְאִם־זְר֖וֹעַ כָּאֵ֥ל | לָ֑ךְ וּבְ֜ק֗וֹל כָּמֹ֥הוּ תַרְעֵֽם:
10עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ וְה֖וֹד וְהָדָ֣ר תִּלְבָּֽשׁ:
עדה.  לשון עדי ותכשיט:
11הָפֵץ עֶבְר֣וֹת אַפֶּ֑ךָ וּרְאֵ֥ה כָל־גֵּ֜אֶ֗ה וְהַשְׁפִּילֵֽהוּ:
12רְאֵ֣ה כָל־גֵּ֖אֶה הַכְנִיעֵ֑הוּ וַֽהֲדֹ֖ךְ רְשָׁעִ֣ים תַּחְתָּֽם:
והדוך.  ל' דכו במדוכה (במדבר טו):
13טָמְנֵ֣ם בֶּֽעָפָ֣ר יָ֑חַד פְּ֜נֵיהֶ֗ם חֲבֹ֣שׁ בַּטָּמֽוּן:
14וְגַם־אֲנִ֥י אוֹדֶ֑ךָּ כִּֽי־תוֹשִׁ֖יעַ לְךָ֣ יְמִינֶֽךָ:
15הִנֵּה־נָ֣א בְ֖הֵמוֹת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי עִמָּ֑ךְ חָ֜צִ֗יר כַּבָּקָ֥ר יֹאכֵֽל:
בהמות.  מוכן לעתיד:
16הִנֵּה־נָ֣א כֹח֣וֹ בְמָתְנָ֑יו וְ֜אוֹנ֗וֹ בִּשְׁרִירֵ֥י בִטְנֽוֹ:
כחו במתניו.  ביציו מעוכים ונסתרים ולא נתקו לגמרי:
בשרירי.  כמו שררך (שיר ז):
17יַחְפֹּ֣ץ זְנָב֣וֹ כְמוֹ־אָ֑רֶז גִּידֵ֖י פַֽחֲדָ֣יו (כתיב פַֽחֲדָ֣ו) יְשׂרָֽגוּ:
יחפוץ.  כמו יחפוז מתקשה וכן בלשון חכמים דחפיזא כי אופתא (חולין מז) קשה כעץ:
פחדיו.  ביציו:
ישורגו.  גדילים כמו וישתרגו (איכה א) או שריגי מטה בל' משנה והוא ל' גדיל:
18עֲצָמָיו אֲפִיקֵ֣י נְחוּשָׁ֑ה גְּ֜רָמָ֗יו כִּמְטִ֥יל בַּרְזֶֽל:
אפיקי.  חוזק:
גרמיו.  עצמיו:
כמטיל.  כמשאוי של ברזל:
19ה֖וּא רֵאשִׁ֣ית דַּרְכֵי־אֵ֑ל הָ֜עֹשׂוֹ יַגֵּ֥שׁ חַרְבּֽוֹ:
ראשית דרכי אל.  מבראשית נברא ראש לבהמות:
העושו.  הקב"ה בעצמו ישחטנו:
20כִּי־ב֖וּל הָרִ֣ים יִשְׂאוּ־ל֑וֹ וְֽכָל־חַיַּ֥ת הַ֜שָּׂדֶ֗ה יְשַֽׂחֲקוּ־שָֽׁם:
כי בול הרים ישאו לו.  ובספר תהלים כתוב בהמות בהררי אלף, אלף הרים נשאו לו יבול ובכל יום רועה את כולם, (ע"כ יסד רש"י מכאן ואילך אינו ל' רש"י):
21תַּֽחַת־צֶֽאֱלִ֥ים יִשְׁכָּ֑ב בְּסֵ֖תֶר קָנֶ֣ה וּבִצָּֽה:
צאלים.  צל אילנות:
22יְסֻכֻּ֣הוּ צֶֽאֱלִ֣ים צִלְל֑וֹ יְ֜סֻבּ֗וּהוּ עַרְבֵי־נָֽחַל:
יסוכהו צאלים צללו.  אותו צל של סתר קנה וביצה מסובך ומסוכך באילנות (הרבה):
23הֵ֚ן יַֽעֲשֹׁ֣ק נָ֖הָר וְלֹ֣א יַחְפּ֑וֹז יִבְטַ֓ח | כִּֽי־יָגִ֖יחַ יַרְדֵּ֣ן אֶל־פִּֽיהוּ:
הן יעשוק נהר ולא יחפוז.  פרת שמימיו פרים ורבים והוא נהר גדול עושקו וגוזלו מן הבריות בשתותו:
ולא יחפוז.  לא מתקשה בטנו על שתייתו כמו יחפוז זנבו:
יבטח כי יגיח ירדן.  בטוח הוא למשוך כל הירדן לפיהו אילו היה שותה שם כמו גוחי מבטן (תלים כב):
24בְּעֵינָ֥יו יִקָּחֶ֑נּוּ בְּ֜מֽוֹקְשִׁ֗ים יִנְקָב־אָֽף:
בעיניו יקחנו.  המקום יקחנו בהביטו בו ונרעד מאימתו:
במוקשים.  כלי אומנו' של ציידים ששולים בהם דגים:
25תִּמְשֹׁ֣ךְ לִוְיָתָ֣ן בְּחַכָּ֑ה וּ֜בְחֶ֗בֶל תַּשְׁקִ֥יעַ לְשׁוֹנֽוֹ:
תמשך לויתן וגו'.  כאשר תמשכנו בחכה ותשים אגמון באפו הידבר אליך תחנונים כלו' לא תוכל (להתקרב אליו) בכלי מצודה:
תשקיע לשונו.  תשקיע חבל בלשונו להוציאו ממקומו:
26הֲתָשִׂ֣ים אַגְמֹ֣ן בְּאַפּ֑וֹ וּ֜בְח֗וֹחַ תִּקֹּ֥ב לֶֽחֱיֽוֹ:
אגמון.  הוא כפוף כמו כיפה ואגמון (ישעיה ט') ועשוי של ברזל לצוד בו דגים:
התשים.  אם תשים אגמון באפו להוציאו מן הים:
ובחוח.  כלי של ציידי דגים:
תקוב.  כמו תנקוב:
27הֲיַרְבֶּ֣ה אֵ֖לֶיךָ תַּֽחֲנוּנִ֑ים אִם־יְדַבֵּ֖ר אֵלֶ֣יךָ רַכּֽוֹת:
הירבה אליך תחנונים.  אם ירבה לך תחנונים ויבקש על נפשו שתניחהו:
אם ידבר.  כפל מלה:
רכות.  דברים של תחנונים:
28הֲיִכְרֹ֣ת בְּרִ֣ית עִמָּ֑ךְ תִּ֜קָּחֶ֗נּוּ לְעֶ֣בֶד עוֹלָֽם:
היכרות ברית עמך.  אם יכרות ברית לעבדך שתקחנו להיות לך עבד עולם:
29הַֽתְשַׂחֶק־בּ֖וֹ כַּצִּפּ֑וֹר וְ֜תִקְשְׁרֶ֗נּוּ לְנַֽעֲרוֹתֶֽיךָ:
התשחק.  אם תשחק ותטייל בו כאילו הוא צפור קטן ואם תקשרנו לצוארי (ס"א לצורך) נעריך הקטנים שיטיילו בו כצפרים קטנים שנותנין לתינוקות לטייל ולפייסו:
30יִכְר֣וּ עָ֖לָיו חַבָּרִ֑ים יֶֽ֜חֱצ֗וּהוּ בֵּ֣ין כְּנַֽעֲנִֽים:
יכרו עליו חברים.  אם יכרו ויחכמו עליו חברים ומכשפים לצוד אותו להוציאו מן הים ע"י מכשפות שיחצוהו ויחלקוהו בין תגרים כעניין שעושים ציידי הים שצדין דגים גדולים בחכמתם ובאים התגרים וקונים מהם:
יכרו.  ל' כורה שוחה (ירמיה יח):
חברים.  ל' וחובר חבר:
כנענים.  תגרים:
31הַֽתְמַלֵּ֣א בְשֻׂכּ֣וֹת עוֹר֑וֹ וּבְצִלְצַ֖ל דָּגִ֣ים רֹאשֽׁוֹ:
התמלא.  אם תמלא תאותך ותעשה סוכות מעורו:
ובצלצל דגים ראשו.  ואם תעשה מראשו צלצל דגים כפל לשון:
צלצל.  סוכת דגים ולסוכה עשויה מראשו קורא אותה צלצל דגים לפי שעשויה ממנו צלצל אמבוריץ בלע"ז ל' צל הוא והוא מתיבות כפולות כמו ירקרק אדמדם (ויקרא יד) פתלתל (דברי' לב) קעקע (ויקרא יט):
32שִֽׂים־עָלָ֥יו כַּפֶּ֑ךָ זְכֹ֥ר מִ֜לְחָמָ֗ה אַל־תּוֹסַֽף:
שים עליו כפך.  התגבר לערוך לפניו שתשים עליו כפיך להכותו:
זכור מלחמה אל תוסף.  ואל תוסיף זכור גבורתך להלחם בו במלחמה אל תוסף מן יסף כמו ולא יסף עוד לדעתה (בראשית ל״ח:כ״ו) ובלע"ז רקרייטר"ש, אל תוסף סמ"ך נפתחת מפני סוף פסוק כמו אל תותר (בראשית מט) ותותר (רות ב) וכן הרבה כמוהו: