פרק מא

1הֵן־תּֽוֹחַלְתּ֥וֹ נִכְזָ֑בָה הֲגַ֖ם אֶל־מַרְאָ֣יו יֻטָֽל:
הן תוחלתו נכזבה: הן אם תוחלתו נכזבה שלא יהא בו כח להלחם ולזוז ממקומו:
הגם אל מראיו יוטל: אם גם אל מראית פניו יוטל ויושלך אדם לעמוד לפניו להסתכל בו מפני אימתו:
2לֹֽא־אַ֖כְזָר כִּ֣י יְעוּרֶ֑נּוּ וּמִ֥י ה֜֗וּא לְפָנַ֥י יִתְיַצָּֽב:
לא אכזר כי יעורנו: אין אכזר גבור ועריץ אשר יעירנו משנתו ויעוררנו ממקומו להקימו:
ומי הוא וגו': אשר יתיצב ויעמוד לפני אשר אני עושה את כל אלה:
3מִ֣י הִ֖קְדִּימַנִי וַֽאֲשַׁלֵּ֑ם תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם לִי־הֽוּא:
מי הקדימני: ומי הוא אשר הקדים פני בהקבלתו לעבדני ולשמור מצותי ואשלם לו שכרו:
תחת כל השמים לי הוא: כל אשר בשמים לי הוא ובידי לפרוע לו שכרו ופעולתו ומעבדו:
4 לוֹ־ (כתיב לֹא) אַֽחֲרִ֥ישׁ בַּדָּ֑יו וּדְבַר־גְּ֜בוּר֗וֹת וְחִ֣ין עֶרְכּֽוֹ:
לא: אחריש בדיו לא אחריש על בניו של צדיק שהלך לפני בתמים ולבניו ישתלמו שכר טוב אביהם וימצאו טובה בזכותו:
ודבר גבורות וחין ערכו: ודבר גבורותיו אשר נתגבר לעשות הטוב והישר ותחינת סדורו של צדיק אשלם שכרו גם לבניו אחריו:
בדיו: ענפיו והם בניו כמו (יחזקאל י״ז:ו׳) ותעש בדים ותשלח פארות:
5מִֽי־גִ֖לָּה פְּנֵ֣י לְבוּשׁ֑וֹ בְּכֶ֥פֶל רִ֜סְנ֗וֹ מִ֣י יָבֽוֹא:
מי גלה פני לבושו: חוזר על הראשונות לדבר על לויתן מי יוכל לגלות קשקשות שהן:
בכפל רסנו: בכפל שפתיו כשהן פתוחות מי הוא אשר יכנס שם, בכפל הן השפתים שהן כפולות אחת למעלה ואחת למטה שאין בריה רשאה ליכנס שם מפני אימתו:
6דַּלְתֵ֣י פָ֖נָיו מִ֣י פִתֵּ֑חַ סְבִיב֖וֹת שִׁנָּ֣יו אֵימָֽה:
דלתי פניו: הן השפתים כשהוא סוגר פיו מי יוכל לפותחן:
סביבות שניו אימה: אשר מפני פחדו ואימתו אין בריה יכולה להתקר' לשיניו:
7גַּֽאֲוָה אֲפִיקֵ֣י מָֽגִנִּ֑ים סָ֜ג֗וּר חוֹתָ֥ם צָֽר:
גאוה אפיקי מגנים: גאוה גדולה יש לו בחוזק מגיניו הן קשקשים שעליו המגינין עליו כמגן:
סגור: הוא חותם שריונו שהו' צר וסגור ועצום שכל קשקש' וקשקשת דבוקה בו ואדוקה לחברתה שאין בריה יכולה להכותו בין הדבקים וזהו שנא' אחד באחד יגשו שכולן מוגשות ותכופות זו לזו:
8אֶחָ֣ד בְּאֶחָ֣ד יִגַּ֑שׁוּ וְ֜ר֗וּחַ לֹֽא־יָב֥וֹא בֵֽינֵיהֶֽם:
9אִֽישׁ־בְּאָחִ֥יהוּ יְדֻבָּ֑קוּ יִ֜תְלַכְּד֗וּ וְלֹ֣א יִתְפָּרָֽדוּ:
יתלכדו ולא יתפרדו: עדיין כופל לשונו שנלכדות ונאחדות כל אחת ואחת בחברתה שלא תהיינה מתפרדות זו מזו:
10עֲטִישֹׁתָיו תָּ֣הֶל א֑וֹר וְ֜עֵינָ֗יו כְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר:
עטישתיו תהל אור: בכל עטישה ועטישה שהוא מתעטש יהל ותזרח אור:
תהל: כמו בהלו נרו (לעיל כט):
ועיניו כעפעפי שחר: עיניו זורחות ומאירות כדמדומי חמה כמו לעת בקר שהשמש מתאדמת:
11מִפִּיו לַפִּידִ֣ים יַֽהֲלֹ֑כוּ כִּיד֥וֹדֵי אֵ֜֗שׁ יִתְמַלָּֽטוּ:
מפיו: מלהבת היוצאת ממנו:
מפיו לפידים יהלוכו: לפידים יוצאות מפיו:
כידודי אש: כמו לפידים:
יתמלטו: פתרונו לפי עניינו שוינ"ט אישקמוצי"ר בלע"ז:
12מִנְּחִירָיו יֵצֵ֣א עָשָׁ֑ן כְּד֖וּד נָפ֣וּחַ וְאַגְמֹֽן:
מנחיריו יצא עשן: כסיר נפוח על האש שמעלה עשן:
ואגמון: פתרונו לפי עניינו לשון כלי חרש הוא כמו דוד נפוח כענין שנא' (ירמיהו א׳:י״ג) סיר נפוח אני רואה:
13נַפְשׁוֹ גֶּחָלִ֣ים תְּלַהֵ֑ט וְ֜לַ֗הַב מִפִּ֥יו יֵצֵֽא:
נפשו גחלים תלהט: גחלים בוערות ולוהטות:
ולהב: ולהבות דולקות יוצאות מפיו:
14בְּֽצַוָּארוֹ יָלִ֣ין עֹ֑ז וּ֜לְפָנָ֗יו תָּד֥וּץ דְּאָבָֽה:
בצוארו ילין עוז: גבורה:
ולפניו תדוץ דאבה: שאין דאבון ועצבון לפניו שאינו מתירא משום בריה, תדוץ ל' דיצה ושמחה:
15מַפְּלֵ֣י בְשָׂר֣וֹ דָבֵ֑קוּ יָצ֥וּק עָ֜לָ֗יו בַּל־יִמּֽוֹט:
מפלי בשרו דבקו: נדבקות ותכופות זו בזו שהדגים הן נעשין חתיכות חתיכות בבשרו ומדובקות זו בזו ובדג גדול כשהוא מבושל נראות חתיכות כשהן שוכבות זו על זו וזו אצל זו וכן הולך סדור המלה תחלה דבר בקשקשותיו של לויתן ואחר כן בחתיכות בשרו וחוזק לבו:
מפלי: ל' כפילות חתיכות וי"ל כמו פלאי פלויי שבל' גמ' (נדה כא) לשון ביקוע ביקועי חתיכותיו:
דבקו: בי"ת קמוצה בקמץ קטן כמו ולשונם לחכם דבקה וכן הרבה באתנחתא וסוף פסוק:
יצוק עליו: כל מפל ומפל יצוק זה על זה אשר לא ימוט ולא יתפרד זה מעל זה, יצוק לשון מוצק והוא ל' עשוי כמו ירוד מן ירד יצוק מן יצק ידוע מן ידע:
16לִבּוֹ יָצ֣וּק כְּמוֹ־אָ֑בֶן וְ֜יָצ֗וּק כְּפֶ֣לַח תַּחְתִּֽית:
לבו יצוק כמו אבן: לבו בקרבו חזק ומיוסד כאבן הקבוע' ונתונה ביסוד הבנין בחוזק:
יצוק כפלח תחתית: כופל מלתו שמיוסד לבו וקבוע כפלח של ריחיים שנתון בתחתיתו של פלח רכב שפלח רכב שלמעלה הוא סובב ומתגלגל וטוחן ושל מטה אינו זז ממקומו כי קבוע הוא במקומו אשר לא ימוט הוא נקרא פלח שנאמר (שופטים ט׳:נ״ג) ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ואת שלמטה קרוי פלח תחתית:
17מִשֵּׂתוֹ יָג֣וּרוּ אֵלִ֑ים מִ֜שְּׁבָרִ֗ים יִתְחַטָּֽאוּ:
משתו יגורו אלים: מפחדו מתיראים גבורים וחזקים בין דגים בין שאר בריות:
משברים יתחטאו: גלי הים שקרוין משברים הן חסרין לפניו שהוא שוברתן בפריחתו כאשר הוא פורח וצף בגלי הים יתחטאו ל' חסרון כמו (מלכים א א׳:כ״א) והייתי אני ובני שלמה חטאים:
18מַשִּׂיגֵ֣הוּ חֶ֖רֶב בְּלִ֣י תָק֑וּם חֲנִ֖ית מַסָּ֣ע וְשִׁרְיָֽה:
משיגהו חרב בלי תקום: גבור המשיגהו להלחם בחרב לא יתקיים חרבו כי הוא ישברנה:
חנית מסע ושריה: וכן כל כלי מלחמה הללו שביד המשיג לא יתקיימו ולא יעמדו לפניו של לויתן, מסע י"ל שהוא א' מכלי מלחמה כמו חרב וחנית ושריה וי"ל מסע דוגמת אבן שלימה מסע וגו' (שם יג) וזהו פתרונו חנית מסע שהוא גדול ואינו נוח לטלטל כל כך מפני שהוא גדול וחזק מאוד כענין שנא' בגלית הפלשתי וחץ חניתו כמנור אורגים ולהבת חניתו שש מאות וגו':
ושריה: שריון:
19יַחְשֹׁ֣ב לְתֶ֣בֶן בַּרְזֶ֑ל לְעֵ֖ץ רִקָּב֣וֹן נְחוּשָֽׁה:
יחשוב לתבן ברזל: כלי זיין של ברזל חשובים לפניו כתבן וכלי זיין של נחושת הם לפניו כרקבות עץ:
20לֹֽא־יַבְרִיחֶ֥נּוּ בֶן־קָ֑שֶׁת לְ֜קַ֗שׁ נֶהְפְּכוּ־ל֥וֹ אַבְנֵי־קָֽלַע:
לא יבריחנו בן קשת: לא יברח מפני בעל קשת וחצי' ואבני בלסתראו' הרי הן לפניו כקש:
21כְּקַשׁ נֶחְשְׁב֣וּ תוֹתָ֑ח וְ֜יִשְׂחַ֗ק לְרַ֣עַשׁ כִּידֽוֹן:
תותח: הוא כלי זיין ופתרונו לפי עניינו:
וישחק לרעש כידון: לרעש מהומת בעלי מלחמות נוטלי כידון הוא משחק ומטייל שאינו מתיירא מפניהם:
22תַּחְתָּיו חַדּ֣וּדֵי חָ֑רֶשׂ יִרְפַּ֖ד חָר֣וּץ עֲלֵי־טִֽיט:
תחתיו חדודי חרש: במקום חניתו יש זהרורי שמש כי סנפירים שלו אשר תחתיו בבטנו מאירות ומזריחות כשמש:
חדודי: כמו חרב חדה שהיא שנונה צחה ומלובנה וע"ש כך קורא לזהרורי חדודי:
חרש: שמש כמו האומר לחרס לא יזרח וגו' (לעיל ט) בטרם תבא החרס' (שופטים י״ד:י״ח):
ירפד חרוץ עלי טיט: מלה כפולה ירפד חרוץ מוסב על חדודי חרס עלי טיט מוסב על תחתיתו במקום שהוא שם על החול זה טיט ריפודו מזריח כזהב חרוץ כעניין שנא' רפידתו זהב (שיר ג) חרוץ מין זהב כעניין שנא' מחרוץ תבואתה (משלי ג) טוב פריה מחרוץ ומפז (שם ח), ירפד ל' מצע ומשכב כמו רפידתו זהב (שיר ג):
23יַרְתִּ֣יחַ כַּסִּ֣יר מְצוּלָ֑ה יָ֜֗ם יָשִׂ֥ים כַּמֶּרְקָחָֽה:
ירתיח כסיר מצולה: כסיר קטן נפוח שמעל' מהרה רתיחו' תכופות ורצופות כן הוא מרתיח את המצולה שהיא גדול' ועמוק':
ים ישים כמרקחה: כמרקחת ריקוח בשמים שהיא מעורה ומעורבת כמו כן ישים ויערב את הים כשהוא זז ממקומו:
24אַֽחֲרָיו יָאִ֣יר נָתִ֑יב יַחְשֹׁ֖ב תְּה֣וֹם לְשֵׂיבָֽה:
אחריו יאיר נתיב: כשהוא פורח ושט בים אחריו מאיר נתיב התהום שלפי שעה שהוא פורח ואין שם מים מחמת מרוצת פריחתו:
יחשוב תהום לשיבה: תהום חשוב לפניו בחלשות ותשות:
לשיבה: לחלשות של זקנה ושיבה:
25אֵֽין־עַל־עָפָ֥ר מָשְׁל֑וֹ הֶֽ֜עָשׂ֗וּ לִבְלִי־חָֽת:
אין על עפר משלו: מ"ם חטף קמץ ופתרונו ממשלתו שאין בריה מושלת עליו והוא שם דבר מושל ושלטון וע"כ המ"ם מנוקדת בחטף קמ"ץ:
העשו: כמו העשוי ולא ידעתי לו ריע ופתרונו העשוי בלי פחד ומחיתה שאינו מתיירא מן הבריות כמו שנאמר בסוס ישחק לפחד ולא ייחת (לעיל לט):
26אֵֽת־כָּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶ֑ה ה֜֗וּא מֶ֣לֶךְ עַל־כָּל־בְּנֵי־שָֽׁחַץ:
את כל גבוה יראה: כל הגבוהים שבעולם הוא רואה תחתיו וכן הוא מנהג העול' אשר אותו העומד למעלה רואה את התחתון יותר ממה שרואה התחתון ואין לתחתון גבורה ונצחון נגד העליון ולויתן זה רואה את כל הגבורים לומר שאין להם גבורה כנגדו:
הוא מלך על כל בני שחץ: מלה כפולה על כל גאוה יראה והוא מלך על כל בני שחץ בני גסות הרוח שבראתי בעולמי שאין להם כנגדו ממשלה ושרר' והאיך נשאך לבך לשאת ראש לפני להתוכח נגדי כי הנני עושה את כל הנפלאות האלה: