פרק לג

1וְֽאוּלָ֗ם שְֽׁמַע־נָ֣א אִיּ֣וֹב מִלָּ֑י וְֽכָל־דְּבָרַ֥י הַֽאֲזִֽינָה:

2הִנֵּה־נָ֖א פָּתַ֣חְתִּי פִ֑י דִּבְּרָ֖ה לְשׁוֹנִ֣י בְחִכִּֽי:

3יֹֽשֶׁר־לִבִּ֥י אֲמָרָ֑י וְדַ֥עַת שְֹ֜פָתַ֗י בָּר֥וּר מִלֵּֽלוּ:

4רֽוּחַ־אֵ֥ל עָשָׂ֑תְנִי וְנִשְׁמַ֖ת שַׁדַּ֣י תְּחַיֵּֽנִי:

רוח אל עשתני. ואיני חזק יותר ממך:

5אִם־תּוּכַ֥ל הֲשִׁיבֵ֑נִי עֶרְכָ֥ה לְ֜פָנַ֗י הִתְיַצָּֽבָה:

6הֵן־אֲנִ֣י כְפִ֣יךָ לָאֵ֑ל מֵ֜חֹ֗מֶר קֹרַ֥צְתִּי גַם־אָֽנִי:

הן אני כפיך לאל. כמו ששאל פיך להתווכח למי שלא יבעתך הן אני במקומו של הקב"ה ובשבילו לדבר דבריו:

7הִנֵּ֣ה אֵֽ֖מָתִי לֹ֣א תְבַֽעֲתֶ֑ךָּ וְ֜אַכְפִּ֗י עָלֶ֥יךָ לֹֽא־יִכְבָּֽד:

ואכפי. כפייתי כמו אכף עליו פיהו (משלי יז):

8אַךְ אָמַ֣רְתָּ בְאָזְנָ֑י וְק֖וֹל מִלִּ֣ין אֶשְׁמָֽע:

9זַ֥ךְ אֲנִ֗י בְּֽלִ֫י פָ֥שַׁע חַ֣ף אָֽנֹכִ֑י וְלֹ֖א עָו‍ֹ֣ן לִֽי:

חף. טהור ומשופשף כמו נזיר לא יחוף ראשו וכמו בכל חפין את הכלים:

10הֵ֣ן תְּ֖נוּאוֹת עָלַ֣י יִמְצָ֑א יַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לֽוֹ:

תנואות. עלילות ל' תואנה (שופטים יד) לשוב מן המקום:

11יָשֵׂ֣ם בַּסַּ֣ד רַגְלָ֑י יִ֜שְׁמֹ֗ר כָּל־אָרְחֹתָֽי:

12הֶן־זֹ֣את לֹֽא־צָדַ֣קְתָּ אֶֽעֱנֶ֑ךָּ כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה אֱ֜ל֗וֹהַּ מֵֽאֱנֽוֹשׁ:

כי ירבה אלוה מאנוש. אין המקום צריך כל כך לדקדק אחר האדם כי הרבה יש להקב"ה צדקות יותר מאנוש:

13מַדּוּעַ אֵלָ֣יו רִיב֑וֹתָ כִּ֥י כָל־דְּ֜בָרָ֗יו לֹ֣א־יַֽעֲנֶֽה:

14כִּֽי־בְאַחַ֥ת יְדַבֶּר־אֵ֑ל וּבְ֜שְׁתַּ֗יִם לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה:

15בַּֽחֲל֚וֹם | חֶזְי֬וֹן לַ֗יְלָה בִּנְפֹ֣ל תַּ֖רְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁ֑ים בִּ֜תְנוּמ֗וֹת עֲלֵ֣י מִשְׁכָּֽב:

16אָ֣ז יִ֖גְלֶה אֹ֣זֶן אֲנָשִׁ֑ים וּבְמֹֽסָרָ֣ם יַחְתֹּֽם:

אז יגלה אוזן אנשים. כמו שעשה לאבימלך בחלום הלילה:

ובמוסרם יחתום. חותמן ואוסרן ביסורין על עוונם:

17לְהָסִיר אָדָ֣ם מַֽעֲשֶׂ֑ה וְגֵוָ֖ה מִגֶּ֣בֶר יְכַסֶּֽה:

להסיר אדם. בחליו:

מעשה. שהיה בדעתו לעשות:

וגוה מגבר יכסה. ביסוריו למען הכניעו ולהשפילו לשוב כדי שיחשך נפשו ממיתה גמורה:

גוה. כמו גאוה:

18יַחְשׂ֣ךְ נַ֖פְשׁוֹ מִנִּי־שָׁ֑חַת וְ֜חַיָּת֗וֹ מֵֽעֲבֹ֥ר בַּשָּֽׁלַח:

וחיתו מעבור בשלח. בשלחו וחרבו של מלאך המות כלומר לטובתך הביא עליך יסורין:

שלח. כלי זיין וכן (נחמיה ד׳:י״א) ידו אחת מחזקת השלח:

19וְהוּכַ֣ח בְּ֖מַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּב֑וֹ וְר֖וֹב (כתיב וְרֹ֖יב) עֲצָמָ֣יו אֵתָֽן:

והוכח. ל' תוכחה שישוב מעונו ורוב עצמיו שהוא איתן מוכיחן במכאוב:

20וְזִֽהֲמַ֣תּוּ חַיָּת֣וֹ לָ֑חֶם וְ֜נַפְשׁ֗וֹ מַֽאֲכַ֥ל תַּֽאֲוָֽה:

וזהמתו חיתו לחם. ממאסתו נפשו וחייתו של חולה כל מאכל:

ונפשי. מזהמת כל מאכל תאוה:

21יִ֣כֶל בְּשָׂר֣וֹ מֵרֹ֑אִי וְשֻׁפּ֥וּ (כתיב וְשֻׁפּ֥יּ) עַ֜צְמֹתָ֗יו לֹ֣א רֻאֽוּ:

יכל בשרו מרואי. יחשך בשרו ממראה כמו כלו בדמעות עיני (איכה ב׳:י״א) מכלות עינים (ויקרא כו):

ושופו עצמותיו. מתנתקין ממקומו, ושופו כמו דשף מדוכתיה (חולין מב):

לא רואו. אין להם מראה ותואר:

22וַתִּקְרַ֣ב לַשַּׁ֣חַת נַפְשׁ֑וֹ וְ֜חַיָּת֗וֹ לַֽמְמִתִֽים:

23אִם־יֵ֚שׁ עָלָ֨יו | מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי־אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ:

אחד מני אלף. במגידי פשעו והוא יליץ ישרו:

24וַֽיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֖דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שַׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר:

ויחוננו. המקום:

פדעהו. כמו פדאהו אל"ף מתחלפ' בעיי"ן והענין מוכיח מצאתי כופר והוא פדיון:

25רֻֽטֲפַ֣שׁ בְּשָׂר֣וֹ מִנֹּ֑עַר יָ֜שׁ֗וּב לִימֵ֥י עֲלוּמָֽיו:

רטפש בשרו. רוטפש אשקוש"א בלע"ז:

מנוער. נתעורר בשרו מן הנוער שהוא מנוער ומשונק (בייסורי) חליו ואין לתיבה זו דמיון במקרא ולפי העניינים הוצרכנו לפרשו כמשמעות הענין והפותרו בלשון רפש ואומר הטי"ת נתוספ' בו כמו (בראשית מד) נצטדק טועה הוא מאוד כי אין טי"ת מתוספת בתיבה כי אם בלשון מתפעל או נתפעל ובתיבה שיסודה צד"י ולא בשאר תיבות כמו צדק ונצטדק וכמו צרוע (ויקרא יג) נצטרע, ציר נאמן, וילכו ויצטיירו, צדה הצטיידנו (יהושע ט׳:ד׳):

ישוב. בכחו וברפואה לימי בחרותו:

26יֶעְתַּ֚ר אֶל־אֱל֨וֹהַּ | וַיִּרְצֵ֗הוּ וַיַּ֣רְא פָּ֖נָיו בִּתְרוּעָ֑ה וַיָּ֥שֶׁב לֶֽ֜אֱנ֗וֹשׁ צִדְקָתֽוֹ:

בתרועה. בתפילה:

27יָשֹׁ֚ר | עַל־אֲנָשִׁ֗ים וַיֹּ֗אמֶר חָ֖טָאתִי וְיָשָׁ֥ר הֶֽעֱוֵ֗יתִי וְלֹא־שָׁ֥וָה לִֽי:

ישור על אנשים. יעשה שורות של אנשים כשניצול מחליו ויתודה ליוצרו:

ולא שוה לי. לא נהיה לי שכר בדבריו:

28פָּדָ֣ה ֖נַפְשׁוֹ (כתיב נַ֖פְשֹׁי) מֵֽעֲבֹ֣ר בַּשָּׁ֑חַת וְ֜חַיָּתוֹ (כתיב וְ֜חַיָּתֹי) בָּא֥וֹר תִּרְאֶֽה:

29הֶן־כָּל־אֵ֖לֶּה יִפְעַל־אֵ֑ל פַּֽעֲמַ֖יִם שָׁל֣וֹשׁ עִם־גָּֽבֶר:

פעמים שלש. מייסרו על עונותיו בחליו שלא להשחיתו ואם יותר יכעיס לפניו ידאג מן גיהנם ומן המיתה שנאמר ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס א):

30לְהָשִׁ֣יב נַ֖פְשׁוֹ מִנִּי־שָׁ֑חַת לֵ֜א֗וֹר בְּא֣וֹר הַֽחַיִּים:

31הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַע־לִ֑י הַֽ֜חֲרֵ֗שׁ וְאָֽנֹכִ֥י אֲדַבֵּֽר:

32אִם־יֵשׁ־מִלִּ֥ין הֲשִׁיבֵ֑נִי דַּ֜בֵּ֗ר כִּֽי־חָפַ֥צְתִּי צַדְּקֶֽךָּ:

33אִם־אַ֖יִן אַתָּ֥ה שְֽׁמַע־לִ֑י הַֽ֜חֲרֵ֗שׁ וַֽאֲאַלֶּפְךָ֥ חָכְמָֽה: