פרק ל

1וְעַתָּ֚ה | שָֽׂחֲק֣וּ עָלַי֘ צְעִירִ֥ים מִמֶּ֗נִּי לְיָ֫מִ֥ים אֲשֶׁר־מָאַ֥סְתִּי אֲבוֹתָ֑ם לָ֜שִׁ֗ית עִם־כַּלְבֵ֥י צֹאנִֽי:

2גַּם־כֹּ֣חַ יְ֖דֵיהֶם לָ֣מָּה לִּ֑י עָ֜לֵ֗ימוֹ אָ֣בַד כָּֽלַח:

גם כח ידיהם למה. היה לי באותן הימים רשעים היו ולא תועלת בהם כי פורענות בא על ידם:

עלימו אבד כלח. זקנה:

3בְּחֶ֥סֶר וּבְכָפָ֗ן גַּ֫לְמ֥וּד הָעֹֽרְקִ֥ים צִיָּ֑ה אֶ֜מֶ֗שׁ שׁוֹאָ֥ה וּמְשֹׁאָֽה:

בחסר ובכפן. היו גלמוד:

העורקים ציה. שמבריחין אותן בימיו מקרב בני אדם לילך בחושך:

אמש שואה ומשואה. ברואינ"א בלע"ז:

4הַקֹּֽטְפִ֣ים מַלּ֣וּחַ עֲלֵי־שִׂ֑יחַ וְשֹׁ֖רֶשׁ רְתָמִ֣ים לַחְמָֽם:

הקוטפים מלוח עלי שיח. בהיותם במדברות היו קוטפים להם מלוחים על אילנות היערים ואכולי':

מלוח. שם עשב הוא ובל' ארמי נקרא קקו"לין ובל' משנה מלוחים מצו"ש בלע"ז כאותה ששנינו (קדושין סו ע"א) העלו מלוחים על שלחנות של זהב:

שיח. אילן כמו אחד השיחים (בראשית כא):

5מִן־גֵּ֥ו יְגֹרָ֑שׁוּ יָרִ֥יעוּ עָ֜לֵ֗ימוֹ כַּגַּנָּֽב:

מן גו. מן קרב עיר היו נגרשין:

6בַּֽעֲר֣וּץ נְחָלִ֣ים לִשְׁכֹּ֑ן חֹרֵ֖י עָפָ֣ר וְכֵפִֽים:

בערוץ נחלים. יש ארץ מלוחה מתבקעת ששם היו שוכבים בחורי העפר וחורי נקיקי הסלעים:

וכפים. תרגום של סלעים (ד"א:

בערוץ נחלים. הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו):

7בֵּֽין־שִׂיחִ֥ים יִנְהָ֑קוּ תַּ֖חַת חָר֣וּל יְסֻפָּֽחוּ:

חרול יסופחו. אורשיא"ש בלע"ז היו נאספים כמו ונספחו על בית יעקב (ישעיהו י״ד:א׳):

8בְּֽנֵי־נָ֖בָל גַּם־בְּנֵ֣י בְלִי־שֵׁ֑ם נִ֜כְּא֗וּ מִן־הָאָֽרֶץ:

נכאו. בימי מן הארץ שהייתי משפילם ל' נכה רוח:

9וְעַתָּה נְגִֽינָתָ֣ם הָיִ֑יתִי וָֽאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמִלָּֽה:

10תִּֽעֲבוּנִי רָ֣חֲקוּ מֶ֑נִּי וּמִ֜פָּנַ֗י לֹא־חָ֥שְׂכוּ רֹֽק:

11כִּֽי־יִתְרִ֣י (כתיב יִתְרִ֣ו) פִ֖תַּח וַיְעַנֵּ֑נִי וְ֜רֶ֗סֶן מִפָּנַ֥י שִׁלֵּֽחוּ:

כי יתרי. פתח יתר קשתי פתח (כמו שאמרתי למעלה וקשתי תחליף) כלומר כחי התיש מי שבידו לעשות:

ורסן מפני שלחו. רסני שהיו מרוסנים בו שלחוהו מפני כי אינם יראים מעתה ממני:

12עַל־יָמִין֘ פִּרְחָ֪ח יָ֫ק֥וּמוּ רַגְלַ֥י שִׁלֵּ֑חוּ וַיָּסֹ֥לּוּ עָ֜לַ֗י אָרְח֥וֹת אֵידָֽם:

על ימין. על ימיני עומדים פרחים קטנים כשאר הדיוטים שאיני חשוב בעיניהם להכנע מפני:

רגלי שלחו. אם המקום צר להם דוחפים אותי הלאה:

ויסולו עלי אורחות אידם. כל דרך נבלה שיש להם לעשות עושים מסילתן לפני ואצלי ולא ייראו:

13נָֽתְס֗וּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י לְהַוָּתִֽי־ (כתיב לְהַיָּתִי) יֹעִ֑ילוּ לֹ֖א עֹזֵ֣ר לָֽמוֹ:

נתסו נתיבתי. הטוב' ואין חוששין לה, נתסו כמו נתצו וסמ"ך מתחלפ' בצד"י:

להוותי יועילו. להקניטני מוסיפין:

14כְּפֶ֣רֶץ רָחָ֣ב יֶֽאֱתָ֑יוּ תַּ֥חַת שֹׁ֜אָ֗ה הִתְגַּלְגָּֽלוּ:

כפרץ רחב. שבגדר שהכל באים ועוברים שם כן יאתיו יחד עלי להכלימני:

תחת שואה התגלגלו. כלומר מתגלגלים ובאין בסתר עד שמגיעין אצלי להקניטני כדי שלא אשמט מהם:

15הָהְפַּ֥ךְ עָלַ֗י בַּלָּ֫ה֥וֹת תִּרְדֹּ֣ף כָּ֖רוּחַ נְדִֽבָתִ֑י וּכְ֜עָ֗ב עָֽבְרָ֥ה יְשֻֽׁעָתִֽי:

ההפך עלי. נהפך עלי:

בלהות. שדים:

תרדוף כרוח. רעה:

את נדיבתי. רוח נדיבה שהיה שורה עלי מתחלה:

16וְעַתָּ֗ה עָ֖לַי תִּשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשִׁ֑י יֹ֖אֽחֲזוּ֣נִי יְמֵי־עֹֽנִי:

ועתה. אל הצרה הזאת תשתפך נפשי כאדם שתתפעם רוחו כי יאחזוני וכופין אותי להשתפל נפשי:

ימי עוני. שאני בהם:

17לַ֗יְלָה עֲ֖צָמַי נִקַּ֣ר מֵֽעָלָ֑י וְ֜עֹֽרְקַ֗י לֹ֣א יִשְׁכָּבֽוּן:

ניקר. כמו העיני האנשי' ההם תנקר (מדבר טז) ניקר פוריי"ר בלע"ז התולעים מנקרין בשרי מעל עצמי:

ועורקי. גידי אין להם מנוח' גיד בלשון ערבי עורק, כך פי' דונש לשון אחר עורקי רודפי המבריחין אותי:

18בְּרָב־כֹּ֖חַ יִתְחַפֵּ֣שׂ לְבוּשִׁ֑י כְּפִ֖י כֻּתָּנְתִּ֣י יַֽאַזְרֵֽנִי:

יתחפש לבושי. משתנה לבושי גלד אחר גלד כשאדם פושט את בגדיו ולובש בגדים אחרים משונים מראשונים קורא אותם בגדי חופש כמו (מלכים א כב) התחפש ובא במלחמ' ומתורגם אישתני:

כפי כתנתי יאזרני. שאוזר ומעניק צוארי כן יאזרני אותי לבושי כל סביבי:

19הֹרַ֥נִי לַחֹ֑מֶר וָֽ֜אֶתְמַשֵּׁ֗ל כֶּֽעָפָ֥ר וָאֵֽפֶר:

הורני לחומר. הורני ילמדני השחין הזה לישב כמו בחומר, כמו שאמרנו (למעלה ב) והוא יושב בתוך האפר ד"א הורני לחומר פי' השליכני לשון ירה בים (שמות טו):

ואתמשל. נדמיתי ובמדרש רבי תנחומא אמר ר' ברכיה סרס את המקרא אני נמשלתי לאברהם בצדקתי שקרא עצמו עפר ואפר (בראשית יא) והוא דנני כרשעי דור הפלגה (שמרדו בו בבנין המגדל) שכתוב בהם והחמר היה להם לחומר (שם יא):

20אֲשַׁוַּ֣ע אֵ֖לֶיךָ וְלֹ֣א תַֽעֲנֵ֑נִי עָ֜מַ֗דְתִּי וַתִּתְבֹּ֥נֶן בִּֽי:

עמדתי. לראות לשתוק ולהבין כמו ובפתחו עמדו כל העם ולא ענו עוד (נחמיה ח׳:ה׳):

ותתבונן בי. מחשב עלי לשנות את נגעי:

21תֵּֽהָפֵ֣ךְ לְאַכְזָ֣ר לִ֑י בְּעֹ֖צֶם יָדְךָ֣ תִשְׂטְמֵֽנִי:

22תִּשָּׂאֵ֣נִי אֶל־ר֖וּחַ תַּרְכִּיבֵ֑נִי וּ֜תְמֹגְגֵ֗נִי תֻּשִׁיָּֽה (כתיב תֻּשִׁוָּֽה) :

תשאני אל רוח. שדים:

תרכיבני ותמוגגני תושיה. חלשות ותשות כח היה ממוגגני:

ותמוגגני תושיה. לשון נקבה ועל תושיה עומד ואין תי"ו זו כתי"ו של תשאני:

23כִּֽי־יָ֖דַעְתִּי מָ֣וֶת תְּשִׁיבֵ֑נִי וּבֵ֖ית מוֹעֵ֣ד לְכָל־חָֽי:

כי ידעתי. כי יודע הייתי אשר למות תשיבני, מקום שהוא מועד לכל חי בקבר:

24אַ֣ךְ לֹֽא־בְ֖עִי יִשְׁלַח־יָ֑ד אִם־בְּ֜פִיד֗וֹ לָהֶ֥ן שֽׁוּעַ:

אך לא בעי. ובהשחת' היה רגיל השופט לשלוח יד כמו לעי השדה:

אם בפידו. אם היה שולח פיד שהוא שבר על בריותיו:

להן שוע. היה משעשען תנחומין במקצת וכן פירשו רבותינו אין הקב"ה מכה אומה ומושיב' צדו אלא מביא פיד לזו ומשעשע' בחברתה שלקתה כבר ומתנחמת בה הביא פיד לאשור ושעשע במצרי' שנא' התיטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳) הביא פיד למצרי' ושעשע באשור שנא' הנה אשור בלבנון (יחזק' לא) ועוד יפתר להן שוע תפלה ותחינה מועלת בהם:

25אִם־לֹ֣א בָ֖כִיתִי לִקְשֵׁה־י֑וֹם עָֽגְמָ֥ה נַ֜פְשִׁ֗י לָֽאֶבְיֽוֹן:

אם לא בכיתי לקשה יום. יודע ומכיר אם לא הייתי רחמני ובוכה על עניים קשי יום ועגמה נפשי לאביונים כי על כל אלה באתני זאת:

26כִּ֚י ט֣וֹב קִ֖וִּיתִי וַיָּ֣בֹא רָ֑ע וַֽאֲיַֽחֲלָ֥ה לְ֜א֗וֹר וַיָּ֥בֹא אֹֽפֶל:

כי טוב קויתי וגו'. כלומר כי הגמול הזה ראוי לי:

27מֵעַ֖י רֻתְּח֥וּ וְלֹא־דָ֗מּוּ קִדְּמֻ֥נִי יְמֵי־עֹֽנִי:

ולא דמו. אין יכולין לידום ולהחריש:

28קֹדֵ֣ר הִ֖לַּכְתִּי בְּלֹ֣א חַמָּ֑ה קַ֖מְתִּי בַקָּהָ֣ל אֲשַׁוֵּֽעַ:

בלא חמה. לא שזפתני השמש והנני קודר:

29אָח הָיִ֣יתִי לְתַנִּ֑ים וְ֜רֵ֗עַ לִבְנ֥וֹת יַֽעֲנָֽה:

אח הייתי לתנים וגו'. תנים ובנות יענה עסוקים בבכי כל ימיה':

30ע֖וֹרִי שָׁחַ֣ר מֵֽעָלָ֑י וְעַצְמִי־חָ֜רָ֗ה מִנִּי־חֹֽרֶב:

חרה. לשון דבר הנחרה ומתייבש מפני חום האש כמו נחר מפוח (ירמיהו ו׳:כ״ט) ותוכו ניחר (יחזקאל ט״ו:ד׳):

31וַיְהִ֣י לְ֖אֵבֶל כִּנֹּרִ֑י וְ֜עֻגָבִ֗י לְק֣וֹל בֹּכִֽים: