פרק כט

1וַיֹּ֣סֶף אִ֖יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּֽאמַר:

2מִֽי־יִתְּנֵ֥נִי כְיַרְחֵי־קֶ֑דֶם כִּ֜ימֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יִשְׁמְרֵֽנִי:

מי יתנני כירחי קדם. כימים קדמונים שהייתי בגדולתי:

3בְּהִלּ֣וֹ נֵ֖רוֹ עֲלֵ֣י רֹאשִׁ֑י לְ֜אוֹרוֹ אֵ֣לֶךְ חֹֽשֶׁךְ:

בהלו נרו. לשון אור ושמחה:

לאורו. הייתי הולך בכל חשך וצרה שהיתה באה לעולם לי היה אור:

4כַּֽאֲשֶׁ֣ר הָ֖יִיתִי בִּימֵ֣י חָרְפִּ֑י בְּס֥וֹד אֱ֜ל֗וֹהַּ עֲלֵ֣י אָֽהֳלִֽי:

בימי חרפי. בימי קדמותי לשון ארמי הוא חרפי ואפלי:

בסוד אלוה עלי אהלי. כשהיו כשרי הדור באים לאהלי להווסד בדברי הקב"ה בתורה ובגדר סייג לשעה:

5בְּע֣וֹד שַׁ֖דַּי עִמָּדִ֑י סְבִ֖יבוֹתַ֣י נְעָרָֽי:

נערי. משרתי:

6בִּרְחֹ֣ץ הֲלִיכַ֣י בְּחֵמָ֑ה וְצ֥וּר יָצ֥וּק עִ֜מָּדִ֗י פַּלְגֵי־שָֽׁמֶן:

הליכי. רגלי:

בחמה. כמו בחמאה:

וצור יצוק עמדי פלגי שמן. כלומר נחת רוח וכל תאות לב הנוחים כנחלי שמן:

יצוק. כמו ויצקת:

7בְּצֵ֣אתִי שַׁ֣עַר עֲלֵי־קָ֑רֶת בָּֽ֜רְח֗וֹב אָכִ֥ין מֽוֹשָׁבִֽי:

קרת. תקרה גבוה מוכנת ככסא לשבת לזקני העיר וכאשר ברחוב הייתי מכין מושבי:

8רָא֣וּנִי נְעָרִ֣ים וְנֶחְבָּ֑אוּ וִֽ֜ישִׁישִׁים קָ֣מוּ עָמָֽדוּ:

היו נערים. אים אותי ונחבאים וישישים עמדו מפני:

9שָׂרִים עָֽצְר֣וּ בְמִלִּ֑ים וְ֜כַ֗ף יָשִׂ֥ימוּ לְפִיהֶֽם:

שרים עצרו במילים. ומצפים שאפתח אני תחלה:

10קֽוֹל־נְגִידִ֥ים נֶחְבָּ֑אוּ וּלְ֜שׁוֹנָ֗ם לְחִכָּ֥ם דָּבֵֽקָה:

11כִּ֚י אֹ֣זֶן שָֽׁ֖מְעָה וַתְּאַשְּׁרֵ֑נִי וְעַ֥יִן רָֽ֜אֲתָ֗ה וַתְּעִידֵֽנִי:

כי אזן. אשר שמעה מלתי ותאשרני:

ועין ראתה. בכל מקום בגודלי וכושר מידתי:

12כִּֽי־אֲ֖מַלֵּט עָנִ֣י מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֜יָת֗וֹם וְֽלֹא־עֹזֵ֥ר לֽוֹ:

13בִּרְכַּ֣ת א֖וֹבֵד עָלַ֣י תָּבֹ֑א וְלֵ֖ב אַלְמָנָ֣ה אַרְנִֽן:

ברכת אובד. אדם מת בעונו ונטרד:

עלי תבא. כי הייתי זן את בניו ואת אשתו ורבותינו אמרו שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם ופשטיה דקרא אינו נראה כך שאין קרוי אובד אלא דבר שהוא עצמו אובד כמו ככלי אובד (תהילים ל״א:י״ג) וכן תעיתי כשה אובד (שם קיט) צאן אובדות (ירמיה כ):

ולב אלמנה ארנין. שהיה מטיל שמו על אלמנות לאמר קרובתי היא או אני אשיאנה כדי שיקפצו עליה תובעים:

14צֶ֣דֶק לָ֖בַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁ֑נִי כִּמְעִ֥יל וְ֜צָנִ֗יף מִשְׁפָּטִֽי:

צדק לבשתי וילבשני. רדפתי אחרי הצדק והוא נמצא לי כמעיל וצניף שהם תכשיטים נאים כן היה משפטי נאה וטהור:

15עֵינַ֣יִם הָ֖יִיתִי לָֽעִוֵּ֑ר וְרַגְלַ֖יִם לַפִּסֵּ֣חַ אָֽנִי:

16אָ֣ב אָֽ֖נֹכִי לָֽאֶבְיוֹנִ֑ים וְרִ֖ב לֹֽא־יָדַ֣עְתִּי אֶחְקְרֵֽהוּ:

17וָֽאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּע֣וֹת עַוָּ֑ל וּמִ֜שִּׁנָּ֗יו אַשְׁלִ֥יךְ טָֽרֶף:

18וָֽאֹמַר עִם־קִנִּ֣י אֶגְוָ֑ע וְ֜כַח֗וֹל אַרְבֶּ֥ה יָמִֽים:

ואומר עם קני אגוע. בשביל כושר מדתי הייתי אומר בלבי כשאמות יהיה קני וביתי נכון עמי:

וכחול ארבה ימים. עוף ושמו חול ולא נקנסה עליו מיתה שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחד' וחוזר לנערותו:

19שָׁרְשִׁ֣י פָת֣וּחַ אֱלֵי־מָ֑יִם וְ֜טַ֗ל יָלִ֥ין בִּקְצִירִֽי:

שרשי פתוח וגו'. כל זה הייתי אומר בלבי שלא יבש שרשי ולא ימות קצירי כמו ועשה קציר (לעיל יד) והן יונקות ענפים רכים של אילן, ואמרתי:

20כְּבוֹדִי חָדָ֣שׁ עִמָּדִ֑י וְ֜קַשְׁתִּ֗י בְּיָדִ֥י תַֽחֲלִֽיף:

שכבודי. יתחדש עמדי תמיד:

וקשתי. ואיתני תחליף תמיד לטובה:

21לִֽי־שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ וְ֜יִדְּמ֗וּ לְמ֣וֹ עֲצָתִֽי:

לי שמעו ויחלו. השומעים דברי היו מיחלים שיתקיימו והיו מתקיימות כי מסורת חכמה היה בידי:

22אַֽחֲרֵ֣י דְ֖בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ וְ֜עָלֵ֗ימוֹ תִּטֹּ֥ף מִלָּתִֽי:

תטוף מלתי. ל' נבואה וכן לא תטיף על בית ישחק (עמוס ז׳:ט״ז) כלומר כנבואה היה דברי:

23וְיִֽחֲל֣וּ כַמָּטָ֣ר לִ֑י וּפִ֜יהֶ֗ם פָּֽעֲר֥וּ לְמַלְקֽוֹשׁ:

למלקוש. לזמן ארוך היו מדברים כי רוב שעותיהם שתיקה שהיו תאיבים לשמוע דברי:

24אֶשְׂחַ֣ק אֲ֖לֵיהֶם לֹ֣א יַֽאֲמִ֑ינוּ וְא֥וֹר פָּ֜נַ֗י לֹ֣א יַפִּילֽוּן:

לא יאמינו. שאני משחק עמהם מפני חשיבותי:

ואור פני לא יפילון. היו יראים להתקרב אלי ולהגיס לבם בי:

25אֶבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ וְ֖אֶשְׁכּוֹן כְּמֶ֣לֶךְ בַּגְּד֑וּד כַּֽאֲשֶׁ֖ר אֲבֵלִ֣ים יְנַחֵֽם:

אבחר דרכם. כל דרכיהם ועצתם אני הייתי בוחר להם שהיו שואלים לי איזה דרך נלך ומה נעשה:

ואשב ראש. אם היו מסובים אני הייתי מסב בראש המסובים: